האם יש בכוחו של בוז'י הרצוג לשקם ולקומם את מפלגת העבודה?

בניגוד לציפיות ולהערכות המוקדמות הביס בוז'י הרצוג את שלי יחימוביץ בפריימריס ליו"ר מפלגת העבודה.

האם יש בכוחו של יצחק (בוז'י) הרצוג לקומם ולשקם את מפלגת העבודה?

בפריימריס שנערכו בשבוע שעבר בין מתפקדי מפלגת העבודה ומשלמי המיסים (כ-55 אלף, מתוכם הצביעו פחות מ-50%) הביס בוז'י הרצוג את היו"ר המכהנת שלי יחימוביץ בפער של כ-17%.
 
שלי יחימוביץ שנבחרה לראשת מפלגת העבודה לפני כשנתיים, שיקמה במקצת את המפלגה המתדרדרת בתקופתו ולאחר עזיבתו של אהוד ברק ובראשותה הכניסה מפלגת העבודה 14 מנדטים לכנסת. בכהונתה כיו"ר המפלגה הפיחה יחימוביץ רוח צעירה ורעננה בעיקר בקרב צעירים והתמקדה בעיקר בנושאים חברתיים, תוך הזנחה מסוימת של התחום המדיני. בעקבות הביקורת שהוטחה נגדה, בנושא זה, טענה שדעותיה המדיניות ידועות לכל ושהיא בעד מדינה פלשתינאית, בעד סיום הכיבוש, בעד ויתורים למען השלום ושהיא תיתן גב מדיני לראש הממשלה במידה ויחליט "ללכת חזק" על מציאת פיתרון מדיני לבעית 2 העמים. מעבר להצהרות אלו, שנאמרו במשורה ורק לאחר שנשאלה, הניפה יחימוביץ, כאמור בעיקר את הדגל החברתי. בנוסף, לא היה כמעט אדם בישוב, מכל קצות הקשת הפוליטית שלא העריך את היותה פרלמנטרית מעולה, מתנסחת כהלכה ורהוטת דיבור, אידיאליסטית נחושה המייצגת את השכבות החלשות.
הביקורת שנמתחה עליה, בתוך מפלגת העבודה התייחסה גם לכך, היא צנטרליסטית, מעט מנוכרת, מתנשאת קמעה ולא תמיד מקשיבה, טענו נגדה ש"הזניחה" את וותיקי המפלגה, שאינה משתפת ואינה מאחדת את כל שדרות הציבור של תומכי וחברי מפלגת העבודה ושהפכה את מפלגת העבודה למפלגת נישה, המייצגת בעיקר את השכבות החלשות במיגזר הסוציו אקונומי ואת הצעירים ההולכים שבי אחריה, בהביאה משב רוח מרענן, צעיר וחדשני למפלגה הותיקה.
 
לעומת זאת, בוז'י הרצוג, שסיכוייו לנצח לא היו גבוהים, גייס לצידו את כל הגוורדיה הוותיקה של מפלגת העבודה, שרים וחברי כנסת בדימוס ורק 3 מחברי הכנסת המכהנים (פואד בן אליעזר, אראל מרגלית ואיתן כבל). בוז'י הרצוג, שאביו היה נשיא המדינה ואמו שתבל"א הייתה פעילת ציבור עתירת הישגים, גדל בבית שהפוליטיקה שרתה בין כתליו וכבר מגיל צעיר החלה הקרירה הפוליטית שלו, כשכיהן מזכיר הממשלה, חבר כנסת ולאחר מכן כשר ב-5 משרדים ממשלתיים, האחרון שבהם, שר הרווחה והשרותים החברתיים. בוז'י, איתר את חולשותיה של יחמוביץ, בהיותו "שועל פוליטי" מנוסה חרף תדמיתו הלפלפית והחנונית, לדעת מבקריו, הטוענים שהוא חסר כריזמה, שאינו עשוי מחומר היוצר מנהיגים ושהוא עלול לזחול לממשלת נתניהו. כל מי שבוחן את סיכוייו להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב את מפלגת העבודה לימיה הגדולים,
צריך לזכור שממשלת נתניהו, המושלת כבר שנים רבות, היא ממשלה ימנית, כאשר הקיצונים שבה, גם במפלגתו של נתניהו, כובלים ומסנדלים אותו ואף הכריזו שימנעו ממנו עשית שלום עם הפלשתינאים אם הדבר יצריך ויתורים על קרקע והקמת מדינה פלשתינאית. מימינם של אלקין, לוין, חוטובלי עומדים איתן נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, כך שאופק מדיני חדש אינו נראה ולא רק באשמתם של אבו מאזן וחבריו. יש ציבור מתון גדול בישראל, כמה לשלום, מואס בכיבוש, צמא לצניעות ולערכים של פעם.

יש ציבור גדול בישראל הסבור שהשלום הוא אפשרי ושלא רק הצד השני אשם בקיפאון המדיני. היום, לפי המפה הפוליטית הפרושה לפנינו, אין רוב למחנה השלום. יתכן שחסר המנהיג שיאחד את חלקי העם שהכמיהה לשלום מוצנעת בחלומותיו ומאחדת אותו. גם בבית היהודי וגם בליכוד יש חברי כנסת שמאמינים בשלום. ייתכן שבוז'י הרצוג יצליח היכן שאחרים נכשלו.
יתכן שבוז'י הרצוג ישכנע את הציבור ששלום אמיתי עם שכנינו-גם אם יבוא בהדרגה וגם אם יגיע בעוד כמה דורות - הוא הפתרון לעוצמתנו הכלכלית, החברתית והמוסרית. הוא יסיר מעלינו את האיום במלחמות. יעצים את עוצמתנו הכלכלית. יהפוך אותנו לעם ערכי יותר, גם במחיר של ויתורים. מחנה השלום הגדול והדי נחבא אל הכלים, נושא עיניו לבוז'י הרצוג שיצליח היכן שקודמיו נכשלו, לשנות סדרי עדיפויות במדינה, לאחד ולהנהיג את מפלגות שוחרות השלום לעבר עתיד טוב יותר, נטול איומים והפחדות מבית מדרשו של נתניהו.
 
 

תמונה ראשית: ד"ר אבישי טייכר


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל