הרמת מסך 2013 בסוזן דלל

מסגרת ותיקה המאפשרת ליוצרים צעירים להציג את עבודתם, להשתתף בסדנאות ולהתפתח.

הרמת מסך-סוזן דלל תא

זו השנה ה-24 ברציפות שמשרד התרבות והספורט, המחלקה למחול, מקיימת פרויקט מחול בשם "הרמת מסך".
זאת הבמה המרכזית בה מופיעים כוחות צעירים וחדשים בשטח הכוריאוגרפיה והמחול.
זו הבמה בה להקות מחול יכולות להראות את השגיהן בפני הקהל הרחב מבלי שהדבר יכביד יתר על המידה על תקציביהן ועבודתן התקינה.

הקהל הבא לפרויקט יכול להתרשם מהיוצרים שהם דור העתיד של המחול בארץ.
העבר הוכיח כי מתוך פרויקט זה במרוצת השנים יצאו יוצרים פורצי דרך, כוריאוגרפים נהדרים, רקדנים שהיוו ומהוים עמוד התווך של המחול, בעיקר המודרני, בארץ. לצערנו לא כל המוכשרים נשארים בארץ, כי מדינתנו אינה יכולה לקלוט את כולם, והם מתפזרים במהירות בכל קצבי תבל.

אין ספק שפרויקט זה הינו חשוב ביותר להתפתחות והתקדמות המחול בארץ והכשרת הדור העתיד של הרקדנים והכוריאוגרפים הצעירים בראשית דרכם.

השנה השתתפו 8 יוצרים צעירים והם מופיעים בשלושה מסכים שונים, המנוהלים על ידי יורם כרמי ורונית זיו, המוצגים בתל אביב ובירושלים.


 

מסך ראשון: רועי אסף - GIRLS ורייצ'ל ארדוס - הבל
 

ביצירה הראשונה ישנם דימויים המהללים נשים.
חמש רקדניות מקסימות מגישות ריקוד מעולה כגוף אחד בתנועות חזקות וכמעט פיסוליות. התלבושות היפות נעשו על ידי ענבל בן זקן, והמוסיקה היא של אום כולתום, אינתה עומרי.
בהבל של ארדוס רוקדים הרקדנים עדי בוטרוס, יואב גרינברג, גיל קרר, עמית מרציאנו, לירון עוזרי ושניר נקר בהשראת שבעת החטאים שבנצרות. ריקוד שיש בו כוחניות. תלבושות לירון עוזרי, מוסיקה מקורית-עידן שמעוני.

 

מסך שני: מיכאל גטמן - In Their Way, עידן שרעבי - Nishbar, נדר רוסנו - Asphalt

על הריקוד הראשון נכתב בתכניה "אדם מול אדם, סימני שאלה וספקות." על הבמה רוקד זוג בתנועה איטית. המוסיקה חרישית. בתנועות מורכבות משיכות הדדיות, הם יוצרים צורות יפות תוך כדי ריקוד. לבירינט שנכנסים ויוצאים ממנו. מתח רב הן בין הרוקדים, הן פנימי והן בכוריאוגרפיה והריקוד. הכושר גופני של הרקדנים מעולה והזרימה טובה מאוד.

בריקוד השני שני בחורים מדברים ביניהם ללא תנועה. בריקוד תוך כדי דיבור בלחישה,כל אחד רוקד לעצמו, התנועות לא זהות. בהדרגה האור נכבה, מיוחד ומעניין. הרוקדים דוד ממליה, אילן קו, עידן שרעבי. תלבושות אביעד אריק הרמן.

הריקוד השלישי סיים את הערב, הריקוד מתואר כ"שלושה על אספלט מחפשים מקום רך". את התלבושות הצבעוניות והיפות עיצב F-F-F. זהו מופע של ריקוד כמעט בלי להתנתק מהריצפה, ריקוד בזחילה. אחד מושך במכנסיים של השני ומוריד אותם, שם בד שחור על הפנים ורוקד מבלי לראות. שני אלמנטים הללו חזרו כמה פעמים - הזחילה ומשיכת המכנסיים. אולי יש בזה משהו מקורי.



מסך שלישי: גיל קרלוס הרוש - Deady, אפרת רובין - קרוב, אודליה קופרברג - אקווריום 

על היצירה הראשונה נכתב בתכנייה כי היא עוסקת ביחסים משפחתיים שנויים במחלוקת המונעים מפחד ומאהבות שונות. על הבמה ספסל שבור ומזחלת רחוקים אחד מהשני. עיצוב החלל (רוני שלזינגר) הסביר את רעיון המרכזי טוב יותר מאשר הכוריאוגרפיה. רקדנים ורקדנית רוקדים עם הגב אל הקהל, כאשר המוסיקה (נמרוד גורביץ) מונוטונית, צליל אחד מתמשך. אין קשר בין המוסיקה והתנועה. כוריאוגרפיה שיגרתית שלא חידשה לי דבר.
עוד במסך השלישי יצירתה של אפרת רובין, שעיצבה גם את החלל. העוסקת בקשרים בין מוכר למודחק בתוך המבנה המשפחתי. הכוריאוגרפיה יוצרת מתח מסויים, המוסיקה מקורית (יונתן אלבלק).

ביצירה שסיימה את הערב רקדו ג'ין פלוטקין, שני גורפינקל ותמר סון למוסיקה מקורית של דידי ארז בתלבושות שעוצבו ע"י ורד פיק שצעקו בקול חבוי אני חיה - תוציאו אותי מכאן.

 

ראוי לציין לשבח מסגרת ותיקה זו, המאפשרת ליוצרים צעירים להציג את עבודתם, להשתתף בסדנאות ולהתפתח.

 

לראות או לא לראות

במה טובה לראות רעיונות חדשים, יוצרים חדשים וכוריאוגרפיות מגוונות.
 

צילומים - אלי ליאון

תמונות: Felix Padrosa Photography


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל