פרפראות לחוכמה מפרשת השבוע "מקץ" ורמזים לנס חנוכה מהתורה

הוכחה כי ציטוטי הפסוקים מהתנ"ך במדרש רבה ע"י רבנן, מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס".

מדרש רבה בראשית פרשה פ"ט משנה א': "קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ", "אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת"

וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם
(איוב כח, ג)" קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ", זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה /
ומאי טעם קץ שם לחושך?
שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב שם: "אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת", נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם.

ביאור הרמזים במדרש
רבנן דרשו את הפסוק הפותח בפרשת השבוע: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם".
לפי הפסוק (באיוב כח, ג) "קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל-תַּכְלִית, הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת".
אך ציטטו במדרש רק שני חלקים מהפסוק:
חלק ראשון: "קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ", (גימ' 888)
חלק שני: "אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת" (גימ' 736)
ס"ה גימ' 1624
כמניין הפסוק: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם (גימ' 1624 ע"ה אותיות)

מדרש רבה בראשית פרשה פ"ט משנה ב' ניתוסף לו שתי שנים

וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים
בְּכָל-עֶצֶב, יִהְיֶה מוֹתָר; וּדְבַר-שְׂפָתַיִם, אַךְ-לְמַחְסוֹר. (משלי, יד,כג)
אמר ר' שמעון בר אבא: כגון בין שותה חמין לשותה צונן.
ודבר שפתים אך למחסור, מלקט עצמות אחד בציפורן.
ואית דאמרי ר' שמעון בר אבא הוה, ובשעה שהיה רואה עצמות שחורות, היה אומר: אלו של שותי מים, אדומות אומר: אלו של שותי יין. לבנות, אלו של שותי מים חמין.
דבר אחר: בכל עצב יהיה מותר, כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו, היה לו יתרון ממנה.
למה? שנטל את בתה.
ודבר שפתים אך למחסור, על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, ניתוסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ וגו':
ביאור הרמזים במדרש
בְּכָל-עֶצֶב, יִהְיֶה מוֹתָר; וּדְבַר-שְׂפָתַיִם, אַךְ-לְמַחְסוֹר. (משלי, יד,כג) (גימ' 2306 ע"ה אותיות)
"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם (גימ' 1600) היתרה 706 כמניין ימי שתי שנים חסרות בלוח העברי.

מדרש רבה בראשית פרשה פ"ט משנה ג' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו

כי מבית האסורים יצא למלוך
הה"ד (תהלים מ) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף.
ולא פנה אל רהבים, על ידי שאמר לשר המשקים: "זכרתני והזכרתני" יתוסף לו שתי שנים.
ביאור הרמזים במדרש
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְהֹוָה מִבְטַחוֹ (גימ' 1653) כמניין "זכרתני והזכרתני" (1385)
היתרה 268 =למה שנאמר במדרש: "זה יוסף" (במילוי, אותיות ותיבות).

רמזי חנוכה מהמקרא

יהי אור (בר' א')
דרשו רבותינו ז"ל כי בבריאת האור ישנו רמז לחנוכה לאמור: לראשונה מופיעה המלה "אור" בתיבה הכ"ה מבראשית - "ויאמר אלקים יהי אור", לרמוז על חנוכה בכ"ה בכסלו.
לענ"ד בס"ד "יהי אור" בגימ' 232 שהוא מניין "חנוכה כ"ה בכסלו".

רמזי חנוכה מפרשת מקץ

א. כתיב בפ' "שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאור" סופי תיבות עת תת נר" והתיבה "מן" חנוכה" (ע"ה).
ב. "ויהי מקץ שנתיים" בגימ' 1061 רמז שמונה ימי "חנוכה" לאמור - "חנוכה" פשוט, מלוי ורבוע "חנוכה) (חית.נון.ויו.כף.הי) (ח.חנ.חנו.חנוכ.חנוכה) בגימ' 1053 ויתרתם 8, רמז לימי חנוכה).

להעלות נר תמיד

להעלות נר תמיד. מנה הכתוב בפרשת "אמור" אל אהרן את כל מועדי השנה, שבת, פסח, שבועות, ראש-השנה, יום כפורים וסוכות, ומה כתיב אחרי כן (ויקרא כ"ד ב') "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד".
מה עניין נר תמיד למועדים, אלא בא הכתוב לרמוז שעתיד הוא יום הדלקת "נר תמיד" להיעשות יום טוב מדי שנה בשנה אחר חג הסוכות (הוא חנוכת חשמונאי) (מהמדרשים ודברי רז"ל).
ועל דרך הרמז לדברי רבותינו" מהו "נר תמיד"?
"נר" גימ' "מי כמוכה באלים ה'" ר"ת מכב"י
"תמיד" גימ' "חשמונאים"
כתית = מניין שנות קיומם של ב' בתי המקדש - 830=420+410
"להעלות נר תמיד" בגימ' 1245 - צווי זה נאמר לאהרון בשנת 2449 למניין בה"ע.
חיבור הפסוק והתאריך יעלה מניינו 3694, ואמרנו לעיל כי חנוכת חשמונאי היתה בשנת 3622 וברמז היתרה 72, כמניין ר"ת "מכב"י" - מי כמוכה באלים ה' מניין "נר" - נר חנוכה דייקא.
"להעלות נר תמיד" - "להעלות" בגימ' "ישראל" כנר תמיד הדולק לנצח.
חג אורים שמח


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל