אל תגידי לי זה לא יקרה ..

לאחרונה קראתי מספר כתבות על נערות שנאנסו וליבי נשבר... את הכאב שהן עוברות יום יום אנחנו לא נבין, אך אנחנו ננסה.. ובמיוחד עבור הכתבה הזו התנדבה בחורה מקסימה מאוד לספר לנו על הטרגדיה שעברה, את שמה ופרטיה לא אחשוף.

מאי (שם בדוי) היא נערה בת 18 היום, ולפני כארבע שנים כשהייתה בת 14 נאנסה.
מאי התנדבה לספר לנו את הסיפור האישי ביותר שלה על מנת לחזק בנות שעברו מקרה כזה, לספר, לא להתבייש או להרגיש אשמות לקום ולדבר על זה .

- מאי מה שלומך ?
טוב תודה.

- ספרי לי קצת על עצמך.
אני היום בת 18 עושה שירות לאומי עם ילדים בעלי מוגבלויות עובדת בשעות הערב במלצרות, ומבלה בעיקר עם חברות.

- הסיפור שלך קרה לפני ארבע שנים, הוא משפיע עלייך עדיין ?
הוא משפיע מאוד .

- במה למשל ?
קשה לי למצוא בן זוג כי אני לא כ"כ מאמינה במין השני, אני מפחדת ממגע.
בת 18 ומפחדת ללכת לבד, אני מסיימת עבודה ומזמינה מונית עם עוד חברה.
זה משפיע על הרבה דברים. בעיקר פחד !

- היה לך בן זוג מאז המקרה שעברת ?
היה לי חבר לפני שנה ומשהו, בהתחלה זה היה נורא מוזר,
כל פעם התרחקתי ממנו, הוא חיבק אני ביקשת שישחרר הוא נישק אני העפתי אותו ממני ואחרי חודש של נסיונות נמאס לו והוא פשוט ביקש להיפרד, היינו פרודים שבועיים ואז סיפרתי לו הכל
הוא אהב אותי אז הוא הבטיח לחכות ולהיות ממש בקצב שלי, וזה היה ככה.
אבל אחרי חצי שנה זה היה כבר בלתי נסבל, למרות שעשינו כל מה שזוג עושה זה תמיד היה קר ומרוחק מהצד שלי .

- מאי את יכולה לספר לי את הסיפור שקרה לך לפני ארבע שנים ?
כן, הייתי אצל חברה והיא הייתה נורא חולה אז היא לא ליוותה אותי והלכתי לבד .
בדרך ראיתי בחור שיושב על ספסל מדבר בפלאפון שלו והוא "קצת" התחיל איתי. באיזשהו שלב הוא קם והתחיל לבוא לקראתי. שאלתי אותו מה הוא רוצה ובלי כ"כ הרבה שאלות מצאתי את עצמי מאחורי חנות בלי חולצה ומתחננת שישחרר אותי..
חזרתי הביתה בוכה ומבוישת הרגשתי אשמה, הרגשתי מלוכלכת הרגשתי שבא לי להקיא.

- סיפרת להורים שלך?
רק אחרי שבועיים.

- הם לא הרגישו?
למחרת המקרה לא רציתי ללכת לבית ספר התלוננתי על בחילות וסחרחורות.
נשארתי שלושה ימים בבית ואז אמא שלי התעקשה שאלך לבית ספר.
לא הלכתי. הייתי מחכה שהיא תילך לעבודה ושכולם ילכו והייתי נשארת במיטה.
כשהמורה התקשרה לאמא שלי, היא נורא התעצבנה אז הלכתי לבית ספר .
ושם הייתי נורא שקטה ומרוחקת מכולם.

- איך היה הרגע בו סיפרת להם?
כשכולם כבר הבחינו בשינוי שחל בי אז ההורים שלי ישבו איתי בסלון לשיחה ואז התחלתי לבכות ופשוט שפכתי הכל .
אבא שלי יצא החוצה ואמא שלי חיבקה אותי ואמרה לי שיהיה בסדר.

- מה היה הלאה ?
אני מעדיפה לא לדבר מה היה הלאה .
אבל רק אגיד שכולם תמכו בי בכל התהליך והייתי אצל פסיכולוגית מדהימה.

- סיפרת לחברות הקרובות שלך ?
היינו חבורה של ארבע בנות והן הרגישו שמשהו עובר עליי.
הן באו לבקר אותי וישבנו ביחד וסיפרתי להן הכל.
הן התחילו לכעוס ולבכות, הן חיבקו אותי שעות ובאותו היום גם ישנו אצלי.

- אמרת לי לפני שהרגשת אשמה, למה חשבת שאת אשמה ?
הרגשתי אשמה בזה שאני הלכתי לבד, או אולי התלבשתי חשוף מדי או שלא צעקתי חזק מדי, ולמה לא בעטתי בו .

- היית ילדה ואני בטוחה שהוא היה חזק ממך.
נכון. היום אני מבינה את זה .

- היום את מדברת על זה?
כבר לא, מדחיקה וממשיכה הלאה, מבינה שיש חיים אחרים.

- מאי יקירתי, אני חייבת להגיד לך שריגשת אותי עד דמעות.
אני מאחלת לך הרבה כוח ולהגיד לך כל הכבוד על האומץ לבוא ולספר לכולם את סיפור חייך.

- רק אבקש ממך כמה מילים לסיום.

אני באמת רוצה להגיד לכל הבנות תשמרו על עצמכן, אל תחזרו מבילוי/עבודה/שופינג וכו' לבד.
אל תלכו במקומות חשוכים ואם אתן רואות מישהו חשוד, פשוט עברו לצד השני.
תשמרו על עצמכן. ואם חלילה עברתן מקרה שכזה, אל תשכחו, אתן לא אשמות!
ספרו על זה, לכו למשטרה להגיש תלונה, לכו לטיפול פסיכולוגי ואל תוותרו לעצמכן.


-מאי תודה רבה .
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל