בימים ההם ובזמן הזה

כשהיינו צעירים ,כך אומרים המבוגרים / מילה הייתה מילה ובכלל...היה נפלא.

בַּיָּמִים הָהֵם וּבַזְּמַן הַזֶּה

כְּשֶׁהָיִינוּ צְעִירִים
כָּךְ אוֹמְרִים הַמְּבֻגָּרִים :
מִלָּה הָיְיתָה מִלָּה
וּבִכְלָל...הָיָה נִפְלָא.

לוֹמַר טוֹב עַל מַה שֶּׁהָיָה
אָמַר קֹהֶלֶת...שֶׁזּוֹ אַשְׁלָיָה,
זִיכְרוֹן תְּקוּפַת הֶעָבָר הָאַחֶרֶת
לֹא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ... לִתְקוּפָה נֶהֱדֶרֶת,
גַּם אָז שָׂנְאוּ לַשָּׁוְוא
לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר עַכְשָׁיו,
גַּם אָז...בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת
וּבָגְדוּ עִם מְאַהֶבֶת,
בְּכֶסֶף שָׁחֹר...גַּם אָז לֹא מָאֲסוּ
אֲבָל אַנְשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן...פָּחוֹת נִתְפְּסוּ,
מִקַּדַּחַת וּמִמָּלַרְיָה מָצְאוּ אֶת מוֹתָם
יוֹתֵר אֲנָשִׁים ...מֵאֲשֶׁר מִסַּרְטָן.

אָז...לַתֵּה, הָיָה טַעַם שֶׁל תֵּה
הַיּוֹם...טְעָמִים שׁוֹנִים אֲנִי שׁוֹתֶה,
תֵּה בְּטַעַם דְּבַשׁ וְתַפּוּחַ
וְתֵה בְּטַעַם...דָּג מָלוּחַ,
שָׁמַעְתִּי עַל בָּשָּׂר בְּטַעַם מֶנְטָה
(סָבְתָא שֶׁלִּי הָיְיתָה מֵתָה),
אָז הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ מִגְוַן טְעָמִים
וְלֹא טַעַם שֶׁל...בָּא בְּיָמִים.

אָז נָכוֹן, הָיְיתָה זוֹ תְּקוּפָה אַחֶרֶת
אֲבָל לִקְרֹא אוֹתָהּ נֶהֱדֶרֶת ?

פַּעַם...גַּרְבַּיִים קְרוּעִים הָיוּ תּוֹפְרִים
וְהַגְּבָרִים הָלְכוּ... עִם חָקִי קְצָרִים,
הָלְכוּ לַקּוֹלְנוֹעַ, "בֵּית-הָעָם" אוֹ "גַּן-רִנָּה"
וְהָיוּ גַּם קוֹנִים בַּ- קַנְטִינָה,
נָעֲלוּ סַנְדָּלִים אוֹ הָלְכוּ יְחֵפִים
לְמִי הָיָה אָז כְּסָפִים ?
וְגַם אָז...הָיוּ הַרְבֵּה חוֹשְׁבִים
לֹא הָיָה טֶלֶוִויזְיָה וְלֹא מַחְשְׁבִים,
לְזֶה יֵשׁ לְהִתְגַּעְגֵּעַ ?
הֲרֵי אֶפְשָׁר כָּךְ לְהִשְׁתַּגֵּעַ !

בַּיָּמִים הָהֵם...אִם יֶלֶד הָיָה צוֹרֵחַ
אוֹ אִם הָיָה בּוֹרֵחַ,
הָיוּ מוֹשִׁיטִים לוֹ יָד
וְהַיּוֹם...הִיא תְּפוּסָה עִם טֶלֶפוֹן נַיָּד,
פַּעַם...כְּשֶׁיֶּלֶד לֹא הִסְכִּים
חֲטַף סְטִירָה...הָיִינוּ מַכִּים,
וְאִם הוּא עֲדַיִן הִתְנַהֵג רַע
בִּשְׁבִיל זֶה הָיְיתָה ...גַּם חֲגוֹרָה,


הַיּוֹם...בְּשֶׁקֶט מַסְבִּירִים וּמַסְבִּירִים
חֲלִילָהּ לָנוּ... יָד לְהָרִים,
וְכָל זֶה בְּנוֹעַם, בְּטוֹן מוּנְמָךְ
וְאִם הַיֶּלֶד יִרְצֶה...יֵצֵא מְחֻנָּךְ.

הַיְּלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, גְּדֵלִים לְלֹא מַכּוֹת
וְזוֹכִים .. לַיָּדַיִים מְחַבְּקוֹת,
וְהַיֶּלֶד שֶׁל הַיּוֹם גָּדֵל בְּבֵיתוֹ לְלֹא אַלִּימוּת
וּסְטִירָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיַּחְטוֹף...הוּא יָמוּת,
הַיּוֹם... הוּא כָּל כָּךְ עָדִין
אָסוּר לְמַצּוֹת אִתּוֹ אֶת הַדִּין.

פַּעַם לַתִּינוֹק...דָּחֲפוּ בְּכוֹחַ אֹכֶל לַלּוֹעַ
אוֹ שֶׁהָיוּ...מְנִיפִים אֶת הַזְּרוֹעַ,
הַיּוֹם לְפָנָיו צָרִיךְ בֶּרֶךְ לִכְרֹעַ
וְעֶגְלוֹת תִּינוֹקוֹת...הַיּוֹם עִם מָנוֹעַ.

פַּעַם, אִם מִבַּיִת שָׁמַעְנוּ צְרָחוֹת
אַחֲרֵי זֶה בָּא הַשֶּׁקֶט שֶׁל סְלִיחוֹת,
הַיּוֹם...כְּשֶׁנִּשְׁמָעוֹת הַצְּרָחוֹת
אַחֲרֵי זֶה בָּא שֶׁקֶט... בִּגְלַל רְצִיחוֹת.

טוֹב...יֵשׁ קְצָת חֶסְרוֹנוֹת
וְלָכֵן הַיּוֹם...יֵשׁ מְאַבְחֲנוֹת,
אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁאֵינִי בּוֹדֶה
הַיּוֹם...טוֹב בְּהַרְבֵּה.

אֲנִי יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַמְשִׁיךְ
אֶת הַדּוֹר הַקּוֹדֵם לְהַחְשִׁיךְ,
וּלְהַצְדִּיק אֶת מַה שֶּׁקֹּהֶלֶת אָמַר:
שְׁמָהּ שֶׁהָיָה...כְּבָר נִגְמַר
וְלֹא הָיָה טוֹב...הָיָה רַע וּמַר.

אָז נָכוֹן... הָיְיתָה אָז תְּקוּפָה אַחֶרֶת
אֲבָל אַל תַּגִּידוּ : נֶהֱדֶרֶת !

כִּי אִם זֶה נָכוֹן שֶׁפַּעַם הָיִינוּ יוֹתֵר שְׂמֵחִים
וְאִם זֶה נָכוֹן... שֶׁגַּם הָיִינוּ יוֹתֵר אַחִים,
אִם הָיָה כָּל כָּךְ טוֹב וְנָעִים
אָז מַדּוּעַ כֹּה מְעַט... נוֹתְרוּ בַּחַיִּים ?
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל