אשת חיל מסורסת

הדבר שהכי משך את תשומת הלב ונגע לכולנו בבטן הרכה היה הכנות והפשטות שבה נאמרו הדברים. אורית (שם בדוי) פתחה שלא במתכוון ובחסות שתיים וחצי כוסות יין אדום בווידוי מרגש ונוגע ללב. הדמעות זלגו להן בשקט, כאילו מתנצלות על היותן חלק מהסיפור, ועם כל שאלה של אחד מאיתנו הלכו קליפות הבצל ונשרו האחת אחרי השנייה. סיפורה של אורית נוגע במקומות הכי בסיסיים של החיים

אורית בת שלושים וחמש, נשואה תשע שנים ואם לשתי בנות. היא עקרת בית מתוך בחירה כפויה (כי המשכורת בחוץ מכסה בדיוק שכר של מטפלת) ותסכול קטן התנחל בה למרות שהיא מתקשה להודות בו. אישה צנומה ונאה, לבושה ברישול מתוכנן, מתמרנת בין הבית, הבנות והתנדבות לקהילה, משהו לנשמה. לפני כמה חודשים היא פגשה אותו במקרה, תשומת הלב שהקדיש לה הפיחה רוח חיה בשגרת יומה והיא נשבתה בקסם. הרומן צמח ופרח ולמרות רוחות ההיגיון שנשבו בה בעוז, היא נסחפה לתוכו. נקרעת בין בעלה לאיש שנכנס לחייה. הטלטלה והבלבול התיישבו על כתפיה והיא לא הצליחה למצוא מנוחה ונחמה בריגוש החדש. כעבור חודשים ספורים הוא עזב, ביקש לנתק את הקשר כי גם לו יש משפחה וגם הוא נאבק ברגשות אשמה, אוהב אך נקרע בין לבין. אורית מתקשה להרפות ומצד שני אין בידה להציע דבר כדי לשמור עליו בחייה. היא תמיד ידעה שגם אם תקום ותלך ותרסק לחתיכות את משפחתה, הוא לא יחזור.

הגרושות שבחבורה עטו עליה כמוצאות שלל רב ובהתלהבות רבה שטחו את טענותיהן כנגד בעלים מזניחים שלא שווה להישאר במחיצתם. "אבל הוא לא כזה" טענה כנגדן בקול חלש ועייף, "הוא איש טוב והוא אבא נפלא לבנות שלנו". כאם במשרה מלאה אין לאורית בטחון כלכלי מחוץ לבית, אין לה הורים שיכולים להושיע ואין לה דרך לצאת לחיים עצמאיים, שלא לומר לגדל לבד ובכבוד את בנותיה. גם אילו יחסיה עם בעלה היו קשים ורעים, היציאה מהבית הייתה מביאה אותה אל פת לחם. הגרושות הנמרצות שלנו הבטיחו לה אושר וחופש מעבר לפינה, שוכחות במחי טיפה של אלכוהול את כל הסבל שעברו על בשרן. מולן ישבו הנשואות, אלה שנלחמו גם כשהיה קשה ושגרתי ושוחק, וגם כשהיו פיתויים על הדרך. ישבתי איתן, מקשיבה בדריכות לשני המחנות וליבי עם אורית שכעת, עם ההקלה שבאה עם פריקת הסוד הכבד, היא מתגוננת ומתרצת. שאלתי את עצמי לאן נעלמו הימים בהם קשר של נישואים טמן בחובו גם התחייבויות ואחריות? מתי בדיוק הפכה היד כל כך קלה על הדק הגרושים? לא, אין טעם לשמור על נישואים בכל מחיר. לא תמיד המחיר מצדיק את מנת הסבל שנקנית בעבור שמירה על סטטוס. מנגד ישבו איתנו גם שני גברים, גרוש נבגד ורווק שלא הבין מה הוא עושה שם. הגרוש הנבגד הטיח באורית כמה משפטים קשים שנבעו מתוך הכאב האישי שלו. אפשר היה אולי להבין. קשה היה לשמוע.

אין בעולם זוג שלא עמד מול משבר כזה או אחר והאופציה לשבור את הכלים לא עמדה לנגד עיניו. כמעט כולנו היינו שם. הסיפור של אורית חיבר אותי לכתבה בטלוויזיה ששודרה לפני זמן מה, כתבה שמעודדת נשים להישאר בבית ולגדל את הילדים. להניק עד בלי סוף ולטפח את הקן. "קריירה" הפכה למילה גסה ועבודה "בחוץ" לשוות ערך להזנחה פושעת. סבתי עליה השלום, שהייתה ניצולת שואה ותמיד עקרת בית מסורה, לחשה לי בסוד ערב נישואי "תמיד תדאגי שיהיה לך כסף בצד, רק שלך". לקח לי שנים רבות, והמון חברות גרושות, כדי להבין למה הייתה הכוונה, כדי להבין שהחופש האמיתי הוא גב כלכלי. סבתי נישאה בשידוך, כמקובל באותם הימים והיא אהבה מאוד את סבי שנפטר בגיל צעיר יחסית (חמישים ומשהו) אותו לא כל כך זכיתי להכיר. ועם הכל היא ידעה את מחיר הנישואים, גם אם הם עטופים בסרט אהבה אדום ויפה.

מאז אותו המפגש אני רואה את אורית לנגד עיני. קטנה ושברירית, אישה צעירה ומוכשרת שנקלעה לתוך מערבולת בלי שום שמץ של זדון. קשר של נישואים הוא ניגוד אכזרי לטבע האדם. שני אנשים כורתים ברית ביום בו אהבתם פורחת. מבטיחים לעצמם אהבה ותשוקה לנצח. עם בוא הילד הראשון החיים משתנים ואחרי הילד השני גם האהבה משנה את פניה ואופייה והופכת למשהו אחר. מעטים יכולים לראות בזמן אמת את השינוי, הרוב מתעוררים אולי מאוחר מדי ואולי גם רחוקים מדי. בגידה היא מילה נוראית ואכזרית שמתארת (לפחות במקרה של אורית ונשים נוספות במצבה) מצב אנושי, הכי פשוט ובסיסי שיש. מצב בו אישה (וגונבה שמועה לאוזני שזה קורה גם לגברים) מתאהב/ת במישהי/ו אחר. המילה בגידה כל כך אכזרית עד שהיא מונעת לעיתים קרובות את היכולת להכיל, לסלוח ולהצליח להמשיך הלאה. בן הזוג ש"נבגד" אינו מרשה לעצמו לסלוח רק בשם האגו ומה יגידו עליו, הפגיעה לעולם תהיה קשה בין אם הזוג נשוי או לא. קשה מאוד לחשוב על בת הזוג שלך, שאתה אוהב, נמשכת ורוצה להיות עם מישהו אחר. אורית לא המציאה את המצב הזה, היא נקלעה אליו מתוקף היותה יצור אנושי. לא הייתה בכך כוונה לפגוע או להכאיב, או "להראות לו", שום התרסה, שום כעס על בעלה. להפך, היא רואה את כל מעלותיו ומעריכה אותו מאוד.

אני מקווה בכל ליבי ומאחלת שאורית תדע למצוא את הדרך הנכונה לה. ולכל הנשים הצעירות והיפות שאני מכירה ( וגם את אלה שלא ), אנא היו סבלניות ונחמדות כלפי עצמכן. אין בחיים ולו דבר אחד שהוא "שחור ולבן". אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם ובעיקר, הקשיבו לקול הלב שלכן, קבעו לו פגישה עם קול ההיגיון שלכן וחכו עד שיצא עשן לבן.
 
 

תמונה ראשית: Jiri Hodan


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל