הָאָתוֹן אַף שֶׁהִיא חֲמוֹרָה / הִיא הֻזְכְּרָה לְחִיּוּב בַּתּוֹרָה,
כִּי הָאָתוֹן שֶׁל הַנָּבִיא / הִיא לֹא רַק רֶכֶב מִקְצוֹעִי / יֵשׁ לָה מֶסֶר חִיּוּבִי,
סְטִיַּת הָאָתוֹן אֵינֶנָּה סְתָמִית / חֲרִיגָה מְזוּלְזֶלֶת... עֲלוּלָה לְהָמִית.
"נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר, כ"ד /4)
אִם יֵשׁ כִּסֵּא אֶחָד רָעוּעַ
בְּדוֹק הֵיטֵב אֶת הַשֵּׁנִי,
כִּי אִם הָאֶחָד נָגוּעַ
אוּלַי שְׁכֵנוֹ גַּם חוֹלָנִי.
אִם פָּגַשְׁתָּ בְּאוּמְלָל
וּמַבָּטוֹ קוֹדֵר,
אַל תֹּאמַר שֶׁזֶּה בִּגְלַל
שֶׁאֵין הוּא מִלְיָארְדֶר.
רָאִיתָ בֶּן אֱנוֹשׁ עָלוּב,
בְּצֶלֶם הוּא נִבְרָא,
הוּא לֹא נוֹעַד לִחְיוֹת בִּכְלוּב
זָקוּק הוּא לְעֶזְרָה.
אֵם נִקְלַעְתָּ לְתִגְרָה
אַל תַּעֲצֹם עֵינַיים,
אַל תַּמְשִׁיךְ עִם הַשִּׁגְרָה
הַפְרֵד בֵּין אֵלֶּה שְׁנַיִם.
אִם חֲמוֹר שֶׁל שׂוֹנַאֲךָ
רוֹבֵץ מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ,
הוֹשֵׁט מִיָּד אֶת עֶזְרָתְךָ
לֹא הָעֵת הִיא, לְשָׂנְאוֹ.
הוֹשֵׁט יָדְךָ לְכָל נִזְקָק
שְׁלַח אֶת לַחַמְךָ,
אִם אַתָּה תִּהְיֶה בִּ"פְקַק",
הוּא יְחַלֶּצְךָ.
עָשָׁן עוֹלֶה מֵאֲדָמָה
הֱיֵה יוֹתֵר סַקְרָן,
אֵשׁ בּוֹעֶרֶת מִסְּתָמָא
וְהֶעָשָׁן... הוּא רַק הַדְרָן.
פְּקַח הֵיטֵב אֶת הָעֵינַיִים
מֵהַשּׁוֹנֶה אַל תִּתְעַלֵּם,
הוֹשֵׁט לוֹ בְּשִׂמְחָה יָדַייִם
וְכָךְ תָּחוּשׁ יוֹתֵר שָׁלֵם.