החופשה של אישתי בחו``ל

זה נראה פשוט לנהל את הבית והילדים אבל כשזה מגיע למצב שאנחנו הגברים צרכים לעשות את זה... פה מתחילה הבעיה

לפני כחודש האישה החלה להתעניין ולרמוז לי, האם זה יהיה נורא שהיא תטוס לשבוע עם חברות להופעה של סלין דייון? ( שזה בגדר חלום בשבילה) ״אני מבטיחה שאמא שלי תהיה איתך ותטפל בילדים בזמן שתעבוד, אתה לא תרגיש שהלכתי״. הסתכלתי לרגע על השעון וסננתי בחוסר ביטחון סבבה… היתה שתיקה ארוכה של 10 דקות ואז: ״אמרת את זה בקלות יש לך תוכניות?״ ״החלטת להיפטר ממני האאאא?״ אני אומר לכם, נשים זה עם מוזר! אני הפסקתי להבין אותן... אני לא מבין מה נראה לה שאני אעשה? מסיבת דוגמניות בבית? (רעיון לא רע, רק הפחד זה שהרעש יעיר את הילדים ) מה אני אעשה המשכתי, אביא את החברה שלי לישון פה? (אמא שלה פה ) מה אני אעשה אצא למועדון לילה עד השעות הקטנות של הלילה? (רעיון מצויין ) אז תרגעי אני אסתדר - לכי תנוחי!
 


היום הגדול הגיע ואיתו ההוראות על המקרר. היא תלתה לי את לוח הזמנים של הילדים, את מי לוקחים? ומתי ? באיזו שעה החוג מתחיל, מתי הוא נגמר וכמובן זמני אוכל. ״כל היתר מטופל, לא תרגיש שאני לא פה, רק תהיה עירני ללוח הזמנים"  היא התעקשה, המחשבה שאני לא יכול לנהל 3 ילדים נראתה לי הזויה, אני מפעיל 200 עובדים, אז שלושה קטנים ישברו את הרצף? סעי אני כאן קטן עלי. 

נראה פשוט נכון? אבל כנראה שלא! בלילה התחלתי לחשוב על פתרונות יעלים כדי שאני אצליח לתפקד בין המשימות, ככה שכשהיא תחזור היא תבין שאני מסתדר גם כשהיא לא פה... בסדר אמא שלה פה והיא תעשה את הכביסה הנקיון וההשגחה בזמן שאני בעבודה, אני צריך לדאוג לאוכל ולהסעות. 
שיחה קצרה לפפה פיצה וכבר יש פיצות מסודרות לפי לוח הזמנים שכתוב על המקרר. שיחה קצרה לחבר וחבילת רטלין מצאה את מקומה באופן מסתורי אצלי בכיס, מידי בוקר הייתי מפורר את הכדור בשוקו וככה קיבלתי צוות מומיות על תקן ילדים (שלא תגלו לה שהיא חוזרת ), נשאר לי רק הלוח זמנים - זה שטויות.
 

ביום הראשון נסעתי בבוקר לנסיעת עבודה בתל אביב, במהלך פגישת העבודה נפל לי האסימון ואחרי שדפקתי לעצמי על המצח דפיקות מהירות שלווו בקלות של יאוש "שיט שיט שיט שכחתי את החוג כדורסל של הבנות", לנוכחים בפגישה זה היה נראה כאילו הרגע הם נפגשו עם מטורף שהחליט לפרק את עצמו במכות, אבל המלצרית החביבה הבינה אותי מיד "שכחת את הילדים? תסכל בדף קשר ותבקש עזרה מאחד ההורים" היא ייעצה לי. 
"הי מאמי, איך בלונודון? נהנת?" דיברתי איתה ברגוע "אולי במקרה יש לך משהו שקוראים לו דף קשר?" ״למה מה קרה ????״ היא צעקה בלחץ. "כלום" הרגעתי אותה " כלום, רק צריך עזרה בהסעות". "אהההה במגירה הראשונה במטבח״ תודה עניתי וניתקתי, איפה אני ואיפה המטבח במושב ובכלל מה זה דף קשר ומה עושים איתו .
 דוד השכן! נזכרתי אחרי שיחה קצרה איתו, דוד הוקפץ למשימה ולקח את הילדים לחוג וכן גם החזיר אותם. למען ההגינות דוד התרגל למצב מהר מאוד, החליף מספרים עם הילדים העזובים והתחיל באופן קבוע לקחת אותם ולהחזיר אותם מהחוגים (ולו שלוחה מפה התודה). 


 
אחרי שלשה ימים הפיצה הגיעה לילדים עד לאוזניים והם כבר חירבנו משולשים עם זיתים, החשבון בפיצריה טפח לממיידי על, עד כדי כך שהבעלים החליף את הרכב שלו במרצדס חדשה רק על חשבון החוב שהשארתי שם. 

עברו מספר ימים ושקיות האשפה נערמו בכניסה לבית עד כדי כך שאפילו חתולים הקיאו בכניסה לבית. מיד תפסתי את שלושת האנשים שהכי קרובים אלי, שהם פנויים להעמסה ושלחתי אותם לפנות את הזבל לפח, כשהם חזרו התלוננה הילדה שכואב לה הגב ושאימא אף פעם לא נותנת להם לשפוך את הזבל ושזה לא פייר.

 בלילה העירה אותי הילדה והתלוננה שכואב לה הגב מהשקיות האשפה של הצהרים. התישבתי על קצה המיטה והתחלתי לחשוב איזו משחה או כדורים נותנים כשכואב הגב לילד? חשבתי וחשבתי ובסוף הבנתי שאין לי מושג אז נכנסתי למקלחת וחזרתי עם מישחה לבנה. מרחתי לה על הגב ושלחתי אותה לישון עם ריח של קרם גילוח, תרופת פלא ידועה (שלא תגלו לה ).
 


נשארו לי עוד מספר ימים עד שהיא תחזור, אולי אתם מכירים מישהי פנויה שיכולה לעזור לי בימים הקרובים? לפרטים נא לפנות לאתר...  

וואי אני מקווה שלא תגלו לה כלום, כשהיא מגיעה אני מפעיל חולית נקיון שתנקה את הבית, את הכביסה, את הכלים בכיור, את האבק ואת השערות הבלונדניות מהכריות (זה לא קשור )... כשהיא תכנס לבית היא תרגיש שהיא הגיעה לבית של ילדים מחוננים, כולם יקראו ספרים בסלון וריח של כלור ימלא את האוויר וברקע תתנגן מוזיקה של צ'יקובסקי .
שלא תגלו ……
 
תמונה ראשית: Luca Masters
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל