לחיות במדינה קרה - מה קורה כשישראלים חווים חורף אמיתי?

אפשר לומר שהתרגלנו באופן כלשהו לקור בקנדה – כשיש 0 מעלות הילדים יוצאים החוצה בלי מעיל, ב 10- מעלות צריך להתווכח איתם שילבשו מכנסי שלג. אבל למרות ההנאה המרובה מהשלג, לדעתי החורף הקנדי הוא פשוט סיוט. אז לכל חברי בקנדה, ולכל אלו שחיו או חיים במדינה קרה, אני מניחה שתסכימו איתי שמניתי חלק מרשימת הדברים הכי "מבאסים" בחיים במדינה קרה.

הדברים הכי מעצבנים ב"יום קפוא":

אני מודה שהמלצתי בחום לעשות רילוקיישן, לחוות כמה שנים בארץ אחרת, שונה מישראל, ולחוות אורח חיים שונה ומגוון. עם זאת צריך לקחת בחשבון, שכשחיים בארץ קרה, לפחות כמה חודשים בשנה קמים למזג אוויר אפרורי וקר ובמצב רוח אפרורי עוד יותר.
השלג נראה מקסים בעיקר כשמביטים עליו מתוך הבית הממוזג. כשיוצאים אל הכפור, לא הכל כל כך ורוד (או לבן).
הנה 5 הדברים, שבעיני הכי מעצבנים ביום קפוא :
1. למהר להגיע למקום כלשהו ולגלות שצריך לפנות את השלג מהחנייה, ששמשת הרכב מכוסה בקרח ושאי אפשר לפתוח את דלת האוטו כי היא קפאה.
2. לדעת שהילדים מבלים את 40 הדקות של ההפסקה בקור ב 15- מעלות (ולקוות שאולי תרד עוד מעלה אחת, כי מתחת ל 16- מעלות משאירים את הילדים בכיתות במהלך ההפסקות).
3. להכנס לרכב צמאים ולגלות שהמיים באוטו קפאו.
4. ללכת כמו טרוריסט, עם כובע על הראש ומגן צוואר משוך עד האף ובכל זאת לקפוא בחצי פנים. ולמשקפפופרים כמוני, גם לא לראות כלום מהאדים שעל המשקפיים.
5. להחליק על המדרכה.
 

טיול בשלג

כל טיול בחורף מתחיל במצב רוח טוב : המבוגרים נהנים מהיופי של היערות המושלגים או של אגם קפוא והילדים נהנים ממלחמות שלג או מגלישה על השלג. אבל כשצריך לאכול, מתחילות הבעיות. מורידים את הכפפות ומתחילים להרגיש, או יותר נכון להפסיק להרגיש, את היד. אחר כך מרגישים שהקור מתפשט לשאר חלקי הגוף.
אצל הילדים זה פשוט: הם אוכלים מהר ומחזירים את הכפפות ליד. אצל ההורים זהו סיוט מתמשך – מורידים את הכפפות כדי לתת לילדים אוכל, לפתוח בקבוק לילד (שקפאו לו הידיים, כאילו לי הן לא קפאו), לצלם ... ובדיוק כשחשבנו שהכל נגמר ושאפשר להחזיר את הכל לתיק ואת הכפפה ליד, אחד הילדים נזכר "אני רעב" או "אני צמא". שוב מורידים כפפות ... קופאים ...
זה השלב שבו ברור לי שאני מוותרת על אוכל או שתייה בשבילי, העיקר לשמור את היד בתוך הכפפה.
 

ויש עוד כל כך הרבה דברים קטנים ומעצבנים בימים מאוד קרים,
כמו להמתין לילדים מחוץ לבית הספר ב 10- מעלות ולגלות שהמורה עיכבה את התלמידים,
לשמוע את הילד קובע אחה"צ מפגש אצל חבר למרות נסיונות השכנוע שהחבר יגיע אלינו (אוף, עוד פעם צריך לצאת מהבית),
לראות את הילדים יוצאים עם ראש רטוב החוצה (ומאושרים, איזה יופי שהשיער קפא להם)
או לעבור עם הילדים ליד גן שעשועים מושלג ולדעת ששוב הם ירוצו בכל הבית, כי אי אפשר לצאת לגינה.
 

ישראלים "קרביים" בקנדה

בחורף הראשון שלנו בקנדה, החלטנו שננסה לחוות את כל האטרקציות החורפיות - טיולים ביערות מושלגים, גלישה על השלג, סקי, החלקה על אגם קפוא ועוד. ואכן יצאנו עם החברים הישראלים שלנו כמעט בכל מזג אוויר להתנסות בחוויה חדשה. גילינו שרוב הקנדים שאנחנו מכירים, ממעטים לצאת מהבית בסופ"ש קר.

השיא היה בשבוע של סופת שלגים בו השלג נערם ברחובות ואי אפשר היה לנהוג מרחק של 3 רחובות עד בית הספר. לנו היה ברור שהשלג לא יעצור אותנו. היינו בטוחים שבקנדה החיים ממשיכים כסדרם גם כשברחובות נערמים עשרות ס"מ של שלג. שלחנו את הילדים לבית הספר, מצויידים בכל שכבות הלבוש הנדרשות, עם כפפות, כובעים ואפילו מזחלת לתיקים. בסוף היום התברר לנו שהגיעו רק כ - 5 תלמידים בכל כיתה. רובם ישראלים.
הקנדים "נבהלו" מהשלג והשאירו את ילדיהם בבית ולעומתם האמהות הישראליות, שמגדלות ילדים להשרדות בכל מצב, שלחו את הילדים לבית הספר.
 

אבל הכי מעצבן ... זה לשמוע את הקרובים מישראל מתלוננים על החום

הכי מעצבן, ביום קפוא עם שמיים אפרוריים, לדבר עם המכרים בישראל ולשמוע את הקיטורים על היום החם שהיה, כמה חבל שהחורף לא הגיע לישראל ושהם עדיין מסתובבים בחולצה קצרה.
יקיריי, גם לי כואב שאין מספיק גשם בארץ (והלוואי שכל הגשם שיש לנו בקנדה היה מגיע לכנרת), אבל קצת התחשבות גם בנו הקפואים.

כנראה שבשנה הבאה, כשנגור שוב בישראל, נקטר ביחד אתכם.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל