רומנטיקה ומיסיונריות - האם האבירות והחיזור מתו?

על מנת לתאם את הפגישה גררתי לעניין ידידה טובה שלי שלא יכלה לומר לא ואם נאמר את האמת העניין אפילו מצא חן בעינייה, או במילים שלה "רומנטיקה ממיסה לבבות, לך על זה!".

לפעמים אני צריך להעיר את עצמי מהאופוריה הנאיבית שיורדת עלי כמו ערפל שיורד על העיר לונדון ומעלים את כולה בלובן מיסטי כבד.
אותו ערפל שלא נותן לראות מספר צעדים קדימה וגורם לי להיתקל במצבים שונים ומשונים שאפילו גובלים במוזריות!
הנה לכם סיפור אישי, אמיתי, שלי! שקרה לפני כמה ימים והביא אותי לתהות על רמת השפיות בעולמנו, בי!

דברתי איתה בטלפון לפני מספר חודשים, עניין רישמי לחלוטין, נשמעה נחמדה. מאחר ונושא העניין היה רגיש בעיניי ולשנינו יש מספר מכרים משותפים, שאלתי עליה.
התשובה היתה קצת יותר ממה שנזקקתי. הם דיברו בשבחה, נזכרו בערגה בעבודות משותפות ומכאן למישור האישי הדרך קצרה ואוזניי שומעות כמה מעניינת היא ומראה מטופח והמושך,
נדלקתי!
אותו ערב אתרתי תמונה שלה ומיד אחר כך כמו צייד מנוסה נכנסתי לפייסבוק ועד סוף הערב כבר שלחתי לה לייק או שניים.
לאחר מספר שבועות ומספר נוסף של לייקים, דברי חוכמה בשרשור וכמובן איך אפשר בלי חיוכים סינטתיים ופלרטוטים פלסטיים החלטתי לכתוב לה בפרטי ולהביע את התענינותי בה ואת רצוני לקחתה לקפה אמיתי וחם, כזה שמגישים בבית קפה ואפשר לשבת ולראות אחד את השניה ולהריח את הפרומונים שקופצים מהגוף ישר לתוך הנחיריים.
עד כאן לגיטימי, נכון?!
אמרה מעניין אבל היא לא יוצאת עם רוקיסטים, עניין בעייתי!
ובכל זאת, לחצתי!
אמרה שאני מוצא חן בעינייה אבל זה לא קשור, לא יוצאת וזהו!
שוב נדלקתי!
יודע לקבל לא! אבל עם כן ולא קשה לי להסתדר, החלטתי לעשות מעשה!
 
מידיעה מוקדמת על עיסוקה החלטתי להפתיע ולהגיע לפגישה עסקית ומשם ללא תכנון יקרה מה שיקרה או כמו שאומרים בערבית ספרותית "על הבאב אללה".
על מנת לתאם את הפגישה גררתי לעניין ידידה טובה שלי שלא יכלה לומר לא ואם נאמר את האמת העניין אפילו מצא חן בעינייה, או במילים שלה
"רומנטיקה ממיסה לבבות, לך על זה!".
בבוקר הפגישה הייתי "קצת" לחוץ. שירה, הופעות על במה, שידור ברדיו, אף אחד מאילו לא הכין אותי לרגע הזה, אף פעם לא חיזרתי אחרי מישהי בצורה כזו.
אספתי את עצמי למספר רגעים על מנת להזכיר לי שכל מה שאני עושה זה לחשוב מחוץ לקופסא.
נגשתי לבית קפה סמוך, קניתי שתי כוסות קפה, תליתי את הגיטרה על הכתף והלכתי לביתה.
אינטרקום!!!
דלת הכניסה נעולה ואני מסתכל על צג האינטרקום המותקן בצד ומלא בשמות ולחצנים קטנים ומעצבנים שבדיוק הרגע מפרידים ביני לבין דלת ביתה.
התבלבלתי, לא הייתי מוכן לזה! הסתובבתי סביב הבניין מספר פעמים, אני חושב שבע, אבל קומת הכניסה לא נפלה והדלת נשארה סגורה, אחזתי בידית הדלת וטלטלתי אותה בעדינות אולי לשונית הנעילה תחליק והדלת תפתח, לא עזר. התפללתי ששכן ירד לזרוק את הזבל, שאחת השכנות תכריח את בעלה להוריד את הכלב או שסתם כך ילד מאחת הדירות יחליט שדי עם המחשב וירד לשחק בחצר. המרפי הזה צודק כל פעם מחדש!
הדילמה היתה קשה, או לעזוב הכל וללכת אבל אז אני יודע שלא אוכל להביט על עצמי במראה, אפילו לא בגילוח והאמת שזקן זה לא הקטע שלי! או ש... ללחוץ על כפתור האינטרקום ולקוות שהדלת תפתח ושלא תשאלנה שאלות.
לחצתי... וחיכיתי...
"הלו! מי זה?" רעש האיטרקום וקולה הרשמי העירו את מחשבותיי
"בוקר טוב! זה מיקי! יש לי פגישה איתך!" קולי היה בטון או שניים גבוהה מהרגיל מתחנחן, זורם ומחייך על מנת ליצור אווירה נעימה.
"לא יכול להיות! יש לי פגישה עם... מי זה בכלל!?" קולה הפך מבולבל וחסר סבלנות, ניכר בה שהיא קצת כועסת. אני נכנס ללחץ, האם היא שכחה את שמי, מי אני?
"זה מיקי..." ואני מגולל את כל הסיפור בפנייה מקווה שתהיה מספיק סימפטית להבין ובאותו הזמן מרגיש איך רעיון שונה, מבודח ורומנטי הופך לחידה מטופשת ותכף אותה חידה נושכת לי את האחוריים.
"אני יודעת מי אתה וזה לא יפה מה שאתה והידידה שלך עשיתם!!!"
(מה עשינו!?) עכשיו היא באמת מרוגזת
(רק רציתי להראות לך כמה הרשמת אותי! כוס קפה באריזת "לקחת" הבאתי עד לדלתך ואפילו דאגתי לפגישה מסודרת! מה עוד צריך לעשות בשביל להמיס את ליבך?
"אני מנתקת!"
רגע! רגע! רגע!!! למה? איפה הרומנטיקה של פעם? הסרנדות מתחת לחלון? מה, כל זה נגמר? למה לא שלחו לי את הממו?
דמיינו לעצמכם! איש גדול עומד מול דלת כניסה נעולה עם פרצוף ספק המום ספק מבוהל מסתכל לתוך אינטרקום מנותק, שתי כוסות קפה במגשון נייר מתנדנדות מבין אצבעות ידו האחת וגיטרה משתלתלת לה מאחורי גבו, כולו קפוא כנציב קרח ללא יכולת לזוז, משותק מעלבון. המוח התייבש! האנרגיות והאנדרנלין שהיו רגע לפני ברחו כמו עכברים מספינה טובעת!

חמש דקות! חמש דקות לקח לי להתאפס על עצמי!

חזרתי להכרה ונזכרתי שגברת "לך מכאן" עלולה לצלצל לידידתי ולרגוז גם עליה, עדיף שתדע ממני את המצב קודם לכן.
אני צלצלתי (לידידה).
היא לא צלצלה (לידידה) חבל!
מתברר שיש עדיין אנשים שמאמינים ברומנטיקה מסיונרית ולא בתנוחות אוראליות חסרות תוכן והידידה שלי היא אחת מהם.
והיא דווקא חיכתה לטלפון!
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל