הקושי מתחיל: רושמים את הילדים לבי"ס ציבורי קנדי

התחלנו רילוקיישן בקנדה ביולי ונהננו כחודשיים מחופשה נהדרת בקנדה, רוויית טיולים וקמפינגים. בספטמבר התחיל הקושי האמיתי. שלחנו את הילדים לבי"ס ציבורי. בי"ס שכל הלימודים בו מתנהלים באנגלית. בקנדה לא מאפשרים להורים להכנס לבי"ס וכך הילדים מצאו את עצמם ביום הראשון ללימודים - בלי ההורים, בכיתה עם מורה לא מוכרת,ילדים לא מוכרים ו.. שפה לא מוכרת.לא פשוט !

 

 

כשמדברים על לשלוח ילדים לבית ספר בחו"ל, דבר ראשון חושבים על הקושי של הילד להתמודד עם סביבה זרה כשהוא לא מבין מילה ממה שמדברים איתו. ההתחלה היא באמת קשה : הילד חווה תסכול מכך שלא הבין מילה, מכך שבילה יום שלם בלי חברים, מרוטינות חדשות ולא מוכרות של בית הספר ובחורף גם מלהיות בהפסקה 40 דקות בחוץ במינוס 10 מעלות.
אבל אי אפשר לדבר על בית הספר בקנדה בלי להזכיר גם את הצדדים החיוביים – כיתות מרווחות עם עד 26 ילדים בכתה, לימוד של ערכים (התמדה, אמפטיה, אומץ וכו'), סדר ומשמעת ועוד. כאמא לארבעה ילדים מצאתי עוד יתרון אחד גדול – ארבעת ילדי (הגיעו לבי"ס בגיל 4-11) לומדים באותו בית הספר ואפילו באותן השעות. כל כך נח !!

 

 

היום הראשון – אין ברירה, צריך להשאיר את הילדים לבד בבי"ס

היום הראשון של הלימודים (ולא רק היום הראשון) הוא יום קשה להורים ולילדים. בקנדה לא מאפשרים להורים להכנס לבית הספר. ההורים מתבקשים להשאיר את הילד עם המורה ולאסוף את הילד בסוף היום. גם אם הילד צורח ומתנגד, צריך להשאיר אותו בידיים זרות. במשך היום ההורים יכולים רק להעביר את היום בצפייה שהיום ייגמר ושהילדים יחזרו הביתה ויספרו איך עבר עליהם היום. כך גם ביום השני, השלישי ....
שמחנו לדעת שבבית הספר שלנו, מספר הילדים בכתה אינו עולה על 26 ילדים ובגנים ובכתה א' יש 2 מורות בכל כתה. בנוסף,יש מורה ל ESL (תגבור אנגלית English as a Second Language) שגם היא מסייעת לקליטה של הילדים שמתקשים עם האנגלית. אין ספק שהעובדה שיש בבי"ס מספיק כח אדם כדי לקלוט את התלמידים המתקשים הקלה מאוד על תהליך הקליטה.
אבל כל ילד מתמודד באופן שונה עם המציאות החדשה. יש ילד שאינו נבהל מכך שאינו מבין את השפה ומסתפק בחבר ישראלי ובמישהו שמתרגם עבורו לעברית ויש ילד שלוקח לו חודשים, ואפילו יותר מכך, כדי להתרגל לסביבה החדשה. אין ספק שזה מאוד מתסכל ילד, שהוא לא מבין דבר ממה שנאמר לו והוא אינו יכול להתבטא. לילדים קטנים, הסיטואציה היא הרבה מעבר ל"לא נעימה", היא גם מפחידה.
בארץ אנחנו חוקרים כל גן חדש שהילד הולך אליו ומנסים למצא לילד לפחות חבר או שניים שילכו איתו לגן כדי להקל על ההתמודדות עם השינוי. כשעוברים לארץ אחרת, ביום אחד הילד אמור להתמודד עם סביבה חדשה, גננת/מורה וחברים חדשים שהוא לא מכיר וגרוע מכך, הוא גם אינו מסוגל לתקשר איתם.

כמו כל אמא דואגת, צפיתי לפעמים בילדים כששיחקו בהפסקות בחוץ. לפעמים כאב לי לראות את אחד מילדיי שנמצא עצוב בצד או אפילו משפיל מבט כשמדברים אליו באנגלית ולאט לאט (ולפעמים זה נראה יותר מדי לאט) המצב השתפר – הילדים שיחקו ללא מילים (ולאלו מילדיי שזכו לחברים ישראלים, החיוך חזר לפנים מהר יותר), אח"כ הילדים הבינו ולא דיברו עד שעברו גם את המשוכה הזו.
אין ספק שזה קשה יותר, אם הילד לא מוצא במשך תקופה חבר שאפשר לתקשר איתו. אבל אני יכולה לספר, שגם במקום בו יש ישראלים לפעמים זה מתסכל את הילדים שהחברות החדשה אינה מחפה על החברות החסרה של החברים מישראל.

 

קליטת השפה החדשה

שמענו סיפורים ואגדות על ילדים שמגיעים לרילוקיישן כשאינם יודעים מילה באנגלית ותוך חודשיים - שלושה הם שולטים בשפה. אולי זה יכול לקרות, אבל אני לא מאמינה כל כך בניסים האלו. כל ילד קלט את השפה בקצב שלו. כיום, בשנת הלימודים השניה, הם לומדים את תוכנית הלימודים של חבריהם הקנדים ונבחנים איתם באותם המבחנים. זה נכון שהם לא מבינים מדי פעם איזו מילה וזה נכון שלקח להם הרבה יותר משלושה חודשים להפנים את השפה ... אך הם דוברי אנגלית עכשיו ואין סיבה להלחץ מהזמן שלוקח להם להפנים את השפה.
שמחתי שלילדים שלי היו חברים דוברי עברית, כי כך הקליטה שלהם בסביבה החדשה היתה קלה יותר. אולי עובדה זו האטה את קצב קליטת האנגלית, אך לפחות הם חזרו עם חיוך הביתה.
השפה מהווה מכשול חברתי לילד. גם כשהילד מבין את השפה, קשה לו לעתים להתבטא כי הוא חושש שיצחקו מהאנגלית שלו. לפעמים דווקא לילדים הגדולים יותר, שהגיעו עם אוצר מילים מסויים באנגלית, קשה יותר. בעברית יש להם יכולת ביטוי גבוהה ופתאום הם מתביישים בשפתם הלקויה. לא תמיד יש לילד מספיק חברים שיהיו לצידו, אבל לפחות ההורים יכולים לתמוך ...

 

רוטינות חדשות

מעבר לשפה, למורות ולילדים החדשים, הילד צריך להסתגל לרוטינות שנהוגות בבית הספר. למשל, אסור לרוץ וכשנכנסים או יוצאים מהכתה, כל הילדים צריכים לעמוד בטור עד שיוכלו להתקדם. כשהם נכנסים לכתה הם צריכים להחליף נעליים, לדווח על נוכחות ולהמתין למורה על השטיח.
לא פונים למורים בשמם הפרטי, אלא גב' .... / מר ....
במהלך הפסקת הצהריים הילדים נמצאים כ 40 דקות בחוץ, גם כשיש מ י נ ו ס 15 מעלות. קיבלנו מבית הספר אפילו טבלה המפרטת באיזה מצב אפשר להוציא את הילדים בהפסקות בי"ס החוצה כפונקציה של המעלות והרוח. בקיצור - במינוס 15 עם רוח עד 30 קמ"ש, הילדים חייבים לצאת (בסבבה) להפסקה של כ 40 דקות בחוץ. בשאר הטבלה מסבירים פחות או יותר תוך כמה דקות מקבלים כוויות קור :(
הזוי, לא ? הילדים מתרגלים !

 

גן במתחם בית הספר

הגן שבמתחם בית הספר מתופעל כמעט כמו שאר בית הספר. למעשה אין בגן מתקנים כמו מגלשות או משטח חול, אלא יש חלקה מרוצפת בסמוך לגן, עליה מצויירים מספר משחקים. גם בתוך הכתה, ישנו מבחר מצומצם של משחקים שקטים והדגש הוא על לימוד האותיות בגן טרום חובה ועל לימוד קריאה בגן חובה. צריך להתרגל לרעיון שהגן הוא שונה מאוד מהגן הישראלי, עם מעט מאוד הזדמנויות "להוציא אנרגיה" והילדים חוזרים הביתה עם צורך לפרוק הרבה מרץ.
בחלק מהגנים שבבי"ס הציבוריים בקנדה , יש יום לימודים חלקי.

 

וכמה מילים טובות ....

 

לוקח זמן להתרגל למשמעת ולסדר. לראות את הילדים כל הזמן ממתינים בטור, לא רצים ובד"כ גם לא צועקים (לא בטוח שאפשר לאמר את זה בבי"ס שיש בו הרבה ישראלים). אבל זו אווירה מאוד נעימה כשמתרגלים אליה.
דבר נוסף נחמד, הוא שבכל חודש בית הספר מאמץ 2 ערכים כמו התמדה, אומץ, אחריות וכד'. הילדים לומדים את הערכים ובסוף החודש ילד מכל כתה מקבל מול כל בית הספר תעודה על כך שהתנהג על פי אותם ערכים. חינוך לערכים זה דבר מקסים !

רמת החשבון בארץ גבוהה. להבנתי, לפני החזרה לארץ נצטרך לתגבר את הילדים בלימודי החשבון בנוסף ללימודי העברית. עם זאת, ישנם דגשים בתוכנית הלימודים בקנדה שהיו חידוש חיובי עבורנו. הילדים עושים פרויקטים שדורשים יצירתיות, כבר מכתה א' הילדים נדרשים להציג תכנים בפני הכתה ועוד.

 

 

לסיכום - ההתחלות הן לפעמים קשות ....

אבל אם בדרך צוברים כל כך הרבה חוויות טובות, והילדים מתחשלים, אז כנראה שהמאמץ היה שווה.

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל