חידושי תורה ופרפראות לפרשת השבוע "שמות"

דוגמאות נוספות (ממדרש רבה "שמות") המוכיחות כי ציטוטי הפסוקים במדרש מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס" באמצעות גימטריות מכוונות, להלן דוגמאות נוספות.

מדרש רבה פרשה א' משנה ב': "יורדי מצרים היו צדיקים"

וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה
הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.
רבנן מבארים באריכות את הפסוק במשלי תוך הבאת דוגמאות המאבחנות בין אבות שייסרו את בניהם לבין אלה שלא ייסרו ומסכמים: "ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השווה כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו דכתיב, "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר".
ומסכם: אמר רבי אבהו: כל מקום שאמר: אלה - פסל את הראשונים. ואלה - מוסיף שבח על הראשונים. (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ, פסל לתהו ובוהו.
ואלה שמות, הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים:
ברמז לדברי המדרש בס"ד מצאתי:
וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה........ (1835 ע"ה)
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר......... (1906)
היתרה : 71 ככתוב שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם יחד הם 71
 

מדרש רבה פרשה א' משנה ג': ישראל משולים לכוכבים

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו באו, שקולים הם ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות שנאמר (תהלים קמז, ד): מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא, אף הקדוש ברוך הוא, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים, קרא שמות לכולם, הדא הוא דכתיב:
ואלה שמות בני ישראל וגו':
מוֹנֶה מִסְפָּר, לַכּוֹכָבִים; לְכֻלָּם, שֵׁמוֹת יִקְרָא. (1792 עם התיבות) (תהלים קמז, ד):
שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה (1792)

ד"א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פירש רש"י:
אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן. רש"י מדגיש שתי נקודות: המניין בחייהם שזהו מניין אמיתי,וגם בשמותיהם, אבל אחרי מותם כדכתיב: "לא המתים יהללו יה".ולמה המניין וגם השמות אלא רק כדי להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמכניסן ומוציאן במספר היינו בחייהם, במותם ובשמותם דכתיב (בישעיהו פרק מ' כו):
"הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא".
ועל דרך הרמז "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם". (גימ' 668 ע"ה)
כמניין ר"ת השבטים: "ראובן", "שמעון", "לוי", "יהודה", "דן", "נפתלי" "גד", "אשר", "יששכר", "זבולון", "יוסף", "בנימין".(גימ' 668)
 

וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. (שמות, א,ח)

כיון שראו המצרים כך, חדשו גזרות עליהם. הדא הוא דכתיב: ויקם מלך חדש.
רב ושמואל: חד אמר: חדש ממש. וחד אמר: שנתחדשו גזרותיו, שחדש גזרות ופורעניות עליהם.
טעמא דמאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש. טעמא דמאן דאמר שחדש גזרותיו, דלא כתיב: וימת, וימלוך.
אשר לא ידע את יוסף. על דעתה דמאן דאמר חדש, ניחא. ועל דעתה דמאן דאמר שחדש גזרותיו, מאי דרש בה? דהוי דמי כמאן דלא ידע לה ליוסף כלל.
רבנן אמרי: למה קראו מלך חדש, והלוא פרעה עצמו היה?
אלא, שאמרו המצריים לפרעה: בוא ונזדוג לאומה זו.
אמר להם: שוטים אתם! עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדוג להם!?
אלולי יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכסאו שלושה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם, והשיבו אותו, לפיכך כתיב: ויקם מלך חדש.
מדברי רבנן במדרש אתה למד שאותו פרעה היה, כי לא מצינו ראיה שפרעה מת ומלך מלך אחר תחתיו. אותו ספק עולה בכתוב "לא ידע את יוסף". אם תאמר שלא הכירו בפנים, הוצרך לכתוב "לא הכיר את יוסף". ואם תפרש שלא ידע כלל מעניין יוסף וגדולתו, אין הדבר מתקבל על הדעת, כי מאורעות גדולים ועצומים של יוסף ותקופתו בהיסטוריה של מצרים, ישתכחו בזמן כה קצר.
ולכן דרשו חכמים "שעשה עצמו כאלו לא ידע" (רש"י).
המדרש (רבה א,ט) מסיים במלים "לפיכך כתיב ויקם מלך חדש".
בס"ד פענחתי בעשרות מדרשים אחרים, שבכל מקום שהמדרש אומר "לפיכך כתיב", אתה מוצא שכל ספור המעשה במדרש – רמוז בתוך הפסוק במקרא, מכאן שבשלושת המלים "ויקם מלך חדש", רמוז כל ספור המעשה:
שמלך זה ידע את יוסף, שהורידוהו מהמלכות ג' חדשים, והחזירוהו לאחר שנתרצה להם.
אומר המדרש: "והלא פרעה עצמו היה" (שהכיר את יוסף) וזה אתה למד מהמלה "ויקם" כי הפסוק פותח "ויקם" ומסיים "יוסף", שניהם אותה גימ' - 156, לרמוז לך שהוא אינו חדש, והכיר את יוסף.
אומר המדרש: "כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים" (90 יום).
והרמז ל-90 בגימ' "מלך" לאמור קם ומלך אחרי 90 יום שהורידוהו מכסאו.
אומר המדרש: "עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים, הריני עמכם והשיבו אותו". היינו בחינת "ויקם" בפעם השניה - וב' פעמים "ויקם" בגימ' 312 כמניין בגימ' "חדש.
לפיכך כתיב "ויקם מלך חדש".

וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם,
רבנן פתחין פתחא להאי קרא, (הושע ה, ז): בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם. ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה.
אמרו: נהיה כמצרים, מכאן אתה למד, שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן, הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה, כה): הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקים מה שנאמר (הושע ה, ז): עתה יאכלם חדש את חלקיהם.
וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. (שמות, א,ח)................. (2211)
בַּיהוָה בָּגָדוּ, כִּי-בָנִים זָרִים יָלָדוּ; עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ, אֶת-חֶלְקֵיהֶם. (הושע, ה,ז)...(1964)
היתרה (247)= ויקם מלך (ע"ה)
 

על השעבוד

ועלה מן הארץ (א,י)
דרשו רז"ל "אמרו המצרים העם הזה שפל, ואם יתאחד יכבוש את המלכות". וברמז:
"ועלה מן הארץ" - גימ' 497, שהוא גימ' "מלכות" (ע"ה).

ויבן ערי מסכנות לפרעה (א,יא)
אומר המדרש (שמות רבה א) "שכל העוסק בבניין מתמסכן".
וברמז: "ויבן ערי מסכנות לפרעה"........גימ' 1309
"שכל העוסק בבניין מתמסכן" גימ' 1309

את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך (א,יד)
אומר המדרש (שמות רבה א) ר' שמואל בר נחמן א"ר יונתן "שהיו מחיפים מלאכת אנשים לנשים".
היינו היסוד בעינוי היה ב"כח" עבודת נשים לאנשים וההפך.
וברמז תמא - "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.....גימ' 1899
אומר המדרש "שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים גימ'...... 1871
והיתרה מניין 28"כ"ח", שהוא היסוד בעינוי.
 

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (א,ז)

פרו וישרצו: ובני ישראל פרו וישרצו, אף על פי שמת יוסף ואחיו, אלוהיהם לא מת, אלא ובני ישראל פרו וישרצו. כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וגו'.
ויש אומרים: שנים עשרה דכתיב: פרו שנים; וישרצו שנים; וירבו שנים; ויעצמו שנים; במאוד מאוד שנים.
ויעצמו: יש אומרים: ששה בכרס אחד. ואל תתמה, שהרי עקרב שהיא מן השרצים, יולדת שבעים.
לענ"ד בס"ד: "ישר"צ" מניינם - ת"ר, לרמוז ואו שבטים מימין, ואו שבטים משמאל ירדו מצרימה, ופרו עד ל-ת"ר מאות אלף מניין "ישרץ".
וברמז נוסף באותה דרך - "ויעצמו", המלה פותחת בואו ומסיימת בואו, כנגד י"ב שבטים שירדו מצרים, ובתווך "יעצ"מ, מניין "רדו" שנה שהיו בגלות מצרים.

מדרש רבה פרשה א' טו: ותיראן המילדות את האלהים ...ותחיין את הילדים
עליהן נאמר (משלי לא, ל): אשה יראת ה' היא תתהלל.
ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, להן לא נאמר, אלא אליהן.
אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד, שתבע אותן להזדוג להם ולא קבלו ממנו.
וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעין שקיימו את הילדים?!
למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים? יש קלוס בתוך קילוס, לא דין שלא קיימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהם שהיו עניות, והולכות המיילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים.
זו עוד דוגמה ממדרש רבה המוכיח כי ציטוטי הפסוקים במדרש מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס" באמצעות גימטריות מכוונות. המדרש מצטט את הפסוק שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל. (משלי, לא,ל)
המדרש מבאר את הפסוק בפרשה (שמות א יז): "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.
הציטוט (משלי, לא,ל) שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל. (גימ 2635).
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים (גימ'1648)
יתרת הפסוקים (גימ 987)
תוצאת אי קיום הצו של פרעה: וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. (גימ 987 עה"ת)
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל