חלום שהתגשם: סיפורה של עמותת לקט ישראל לאיסוף מזון לנזקקים

חלומו של יוסף גיטלר המכונה ג'וזף הוא הצלת מזון לאומית. כשעלה גיטלר ארצה בשנת 2000, הוא לא שיער כי יהפוך עם הזמן לגורו עמותות המזון לנזקקים. ממפעל בודד של איש אחד שהחליט להגשים חלום אישי, הפכה עמותת "לקט ישראל", אותה יסד והקים גיטלר והחוגגת בימים אלו עשור לקיומה, לאחד הארגונים ההתנדבותיים המובילים מהגדולים במדינה.

גיטלר, בן משפחה דתית ציונית מגיע ארצה בספטמבר 2000, זמן קצר לפני פרוץ אינתיפאדה. "התחלתי לעבוד בעסק המשפחתי המתמחה בנושאי תוכנה ותקשורת. שמשתי כאיש מכירות ושיווק. תוך כדי שאני מתאקלם בארץ נחשפתי לאוכלוסיות החוות מחסור. אלו לא היו אוכלוסיות רגילות של מצוקה כפי שאנו מכירים. אלו היו אוכלוסיות של אנשים מהיישוב שפתאום נקלעו לקשיים ולנזקקות. התעוררתי בוקר אחד והודעתי לאשתי כי אני מתכוון לקחת 'שבתון' למספר חודשים להסתובב ולהבין מה קורה. האם ניתן לעזור לאנשים מעבר לתרומות של כסף".
גיטלר, תושב רעננה, מתחיל להסתובב במשרדי העמותות, בבתי תמחוי ובאזורים בהם מתרכזים חסרי בית על מנת להבין וללמוד את המצב הבלתי נתפס, לשיטתו, של נזקקות.
"המסר המרכזי שקיבלתי אז היה שהעמותות התלוננו שאינן מקבלות תרומות של מזון. לא האמנתי למשמע אוזני. זה שיש בזבוז מזון מכל כיוון זה מוכר וידוע. העניין שלא היה כאן 'ארגון גג' לאומי. זה היה קשה להבין. ארגוני גג של מזון קיימים בארה"ב כבר קרוב ל-40 שנה. פתחתי דפי זהב של אזור השרון והתחלתי להתקשר למסעדות ולמפעלי קייטרינג. הצגתי את עצמי ושאלתי אותם באם הם מוכנים לתרום בסופו של יום את 'שאריות' האוכל במידה ואגיע לאסוף אותו. רובם ככולם ענו בחיוב".
לילך, רעייתו של גיטלר נרתמת לפעילותו של בעלה. היא מפנה מקום במקרר הביתי עבור קופסאות המזון שגוז'ף מביא כל ערב הביתה. אומרת לילך: "בהתחלה חשבנו שזה פרויקט קטן שנעשה דרך אגב. איזה שהוא מעשה של חסד. תמכתי בגוז'ף ועזרתי לו באחסון האוכל במקרר ובמקפיא ושטפתי את כלי איסוף המזון. הדבר גדל והתפתח וממש הפך לעסק גדול". כיום לילך כבר לא מעורבת ב"עסקי המזון". היא מתמסרת לגידול חמשת ילדיהם.
עם הזמן כמויות המזון הנתרמות גדלות. המקרר הביתי צר מלהכיל את המצרכים הרבים. מקררים נוספים נרכשים ומוצבים בחצר הבית. גיטלר. לא נח לרגע. בערבים ובלילות הוא אוסף מזון ובמשך היום הוא מחלק אותו לעמותות. 'מעשה החסד' (כפי שכינתה זאת לילך רעייתו) מתרחב וצובר תאוצה. גיטלר מגייס מתנדבים ותורמים. התורמים הם בעיקר תושבי חו"ל פרטיים. נרכשים מכוניות ומקררים ונשכרים מקומות אחסון למזון ולמשרדי הפעילות, עובדים בשכר מצטרפים ופרויקט של איש בודד, מתנדב, הופך לאימפריה. החזון של גיטלר, "לקט ישראל" בשמו הרשמי, קורם עור וגידים ומקבל הכרה ע"י רשת בנקי המזון הגלובאלית (GFN - global foodbanking network) כבנק המזון הלאומי של ישראל.
 

 

גיטלר אינו מסתפק באיסוף אוכל מבושל בלבד. פעילות נוספת של הארגון היא איסוף יבול חקלאי שאינו נקטף ע"י החקלאים מסיבות עודף תוצרת, פגיעתו ע"י איתני הטבע וכו'. לולא אלפי מתנדבי הארגון, הפושטים 'כארבה' על השדות, כל אלפי הטונות של הפרי והירק היו מושמדים. היבול שנאסף מועבר לחדרי קירור ומחולק לעמותות המסייעות לנזקקים.
פרויקט גדול מימדים אחר הוא הכנת כריכים לילדים שאין באפשרות משפחותיהם לספק להם את "ארוחת העשר" בבית הספר. מדי יום מכינים מתנדבי "לקט ישראל" אלפי כריכים המסופקים ליותר ממאה מוסדות לימוד מהצפון ועד הדרום.
בשנת תשע"א הארגון זוכה בפרס הנשיא להתנדבות עבור תרומה לשינוי בחייהם של אוכלוסיית הנזקקים.
 

 

גיטלר, שבתחילת דרכו ההתנדבותית החליט לקחת פסק זמן של מספר חודשים מעיסוקיו היום יומיים לצורך מציאת פתרון לאוכלוסיות נזקקות למזון, מוצא את עצמו 'בתעשייה' הזו כבר עשר שנים. הוא יודע כי בלעדי המתנדבים אין תקומה למפעל הייחודי, שהוא עצמו הקים בעשר אצבעותיו.
אומר גיטלר: "המתנדבים שלנו זה הכוח של "לקט ישראל". הם עובדים קשה. זו עבודה פיזית לא קלה. אני מברך אותם שימשיכו לעשות עבודת קודש זו עוד שנים רבות".
 

צפו בסרטון: סיפורה של עמותת לקט ישראל


 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל