פגעו וברחו - התופעה המזוויעה של הפקרת נפגעי תאונות דרכים

איך זה שהחברה שלנו משלימה עם התופעה המחרידה של נהגים הפוגעים בהולכי רגל או רוכבי אופניים ובורחים, תוך הפקרת הנפגעים בפציעתם ובכאבם.

ישראל 2013 משוחררת אמנם, למזלנו, מהפיגועים הרצחניים של האינתיפאדה השנייה, אבל נקלעה לנורמה זוועתית של הפקרת פצועי תאונות דרכים, בשיטת "פגע וברח".
האם תאמינו כי בעשר השנים 2000 עד 2009 אירעו לא פחות מ - 7,194 תאונות "פגע וברח" מהן 182 קטלניות ו – 784 קשות וכי בתאונות אלה נהרגו 187 בני אדם ונפצעו קשה 841? במילים ברורות יותר, מדי שנה נהרגו בתאונות "פגע וברח" 19 אנשים שאולי היו יכולים להינצל אילו היו מטפלים בהם מיד עם קרות התאונה (מתוך אתר "אור ירוק).
האם הדעת תופסת מספרים אלה?

המצב החוקי כיום אומר כי "נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע או יכול היה לדעת כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו – מאסר שבע שנים".
יתירה מזאת. החוק אומר כי "נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש עזרה לנפגע, עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו – מאסר תשע שנים".

לפני כעשור קבע כבוד השופט חשין בפסק דין כי "מעשהו זה של הנהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה. בריחתו של נהג הפוגע מן המקום היא מעשה אנטי חברתי ואנטי מוסרי מובהק וראוי כי ייענש על כך בכל חומר הדין".(מתוך אתר "אור ירוק").
אולם פרט להתבטאויות בודדות פה ושם וחרף המימד האנושי האיום והחמור דומה שהחברה שלנו כאילו התרגלה לנורמה החדשה. לא תמצאו כמעט גינויים פומביים של אישים פוליטיים, מנהיגי דעת קהל, מחנכים, מאמרי מערכת או התבטאויות של אנשי תקשורת.

יתירה מכך. גם בתי המשפט מצטיירים כנוהגים סלחנות מופלגת, ואינם מטילים את העונשים המרביים "למען יראו וייראו". אנו עדים לפסקי דין מזעזעים בקלותם גם על כאלה שהפכו בנהיגתם נערה צעירה לצמח, או דרסו למוות רוכב אופניים, או קטלו בנהיגתם הפראית משפחה שלימה.

מה בעצם ניתן ללמוד מפסקי הדין של המערכת השיפוטית שלנו? האם עורכי הדין מוכשרים עד כדי יכולת להביא לפסקי דין מקלים? או האם אנו חברה שמוכנה להשלים עם התופעה הנוראה הזאת? האם אין זה מחובתם של בתי המשפט להטיל את העונשים המרביים הקבועים בחוק? ואולי דרושה התערבות של הרשות המחוקקת שתביא להחמרה בחוקים הקיימים ולהגדלת תקופת המאסר שניתן להטיל בגין עצם המעשה הנתעב של בריחה ממקום התאונה והפקרת הפצועים? מזה זמן מונחות על שולחן הכנסת הצעות חוק לפיהן יועלה העונש המרבי על עבירת ההפקרה ל – 20 שנות מאסר. אז מדוע מתמהמהים המחוקקים שלנו?
אני משאיר את השאלות הזועקות הללו לשיפוטם של הקוראים.
 
תמונה: Papito

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל