קפריסין-מסע בעקבות הסרטיפיקט (Certificate) דרמה בכמה תמונות...

מוקדש לאלפי ילידי קפריסין והוריהם רובם ניצולי שואה. Certificate - מסמך הרשאה של השלטונות הבריטיים לפליטים יהודיים לעליה לישראל/פלסטינה כעולים ליגאליים, טרם הקמת המדינה.בימי ילדותי זכיתי לשמוע לא פעם את המשפט "בעקבות לידתך זכינו בסרטיפיקאט לעליה ארצה ממחנה המעפילים המגורשים בפמגוסטה בקפריסין"

 

 

 

תמונה ראשונה,גרמניה- 1946 מחנה עקורים יהודיים

הוריי נפגשים במחנה עקורים יהודיים בגרמניה ליד העיר במברג,מהר מאוד הפכו לזוג נישאו כדת וכדין ונרשמו לעליה ארצה במשרדי הסוכנות היהודית שנמצאו במחנה. סוף 1946 הסוכנות מעלה כמה עשרות פליטים יהודיים על משאית העושה דרכה כמה ימים ולילות וחוצה בדרכה את גרמניה,אוסטריה ונוסעת לאורך המגף האיטלקי עד לנמל ברינדיזי בדרום איטליה.לאחר שהות של כמה ימים הסוכנות אירגנה ספינה (אם בכלל ניתן לקרוא לדוגית הזו ספינה) בשם "מרדכי היהודי" והשיטה אותה כמה ימים ארצה.איתרע מזלם והספינה נתפסה בידי הבריטים. הוריי, שהו ימים ספורים במחנה עתלית ואז הועלו על הספינה וגורשו אחר כבוד לפמגוסטה בקפריסין למחנה 64. שם הוקצו להם מגורים בביתני פח מעוגלים. כך החלה שיגרת מחנה יחד עם עוד עשרות אלפי יהודים מגורשים שרובם חוו את מוראות השואה, והמחנה המוקף גדרות תיל רק העצים בהם את הרגשת הפליטות היהודית. ביולי 1947 נולדתי, לבריטים היתה מדיניות שלכל משפחה בה נולד תינוק הם נותנים הרשאה (Certificate) לעליה ארצה. חלפו כ-4 חודשים ובנומבר 1947 עלינו ארצה באונית מעפילים מורדי הגטאות.

 

תמונה נוספת... קפריסין 2002, אך גם הרבה שנים לאחור.

לפני שאמשיך אני חייב להסביר מעט את קורות משפחתנו המאוחדת...1968,אני נישא לבת זוגי,דבורה לבית הרס ולהפתעתי אף היא נולדה במחנה מעפילים ליד פמגוסטה להוריה שהגיעו כעולים בלתי ליגלים מרומניה וגורשו לקפריסין. הם עברו את אותו התהליך - משפחות שנולדו להן תינוקות מקבלות סרטיפיקאט מהממשלה הבריטית ועולות ארצה באוניה "קדמה"
השנה היא 2002, זוגתי ואני מחליטים לטייל בקפריסין שוכרים רכב וחורשים את האי ממזרח למערב עד לפאפוס. כאשר בדרך חזרה חולפים בהרי הטרודוס על כפריו הססגוניים והצבעוניים. תחנתנו האחרונה היתה בניקוסיה משם חשבנו לעבור את הגבול לצד התורכי ולבקר בפמגוסטה, עיר הולדתנו. איתרע מזלנו ובאותה תקופה שררה מתיחות בין הצדדים הניצים באי (תורכים-קפריסאים) ולא ניתן לנו לעבור לפמגוסטה. נדרשו עוד כ-12 שנים עד שיזדמן לנו לבקר בקפריסין ובמיוחד בפמגוסטה.
 

ועוד תמונה,קפריסין 2013

אנו מצטרפים לעוד כמה חברים ונוסעים לקפריסין למספר ימים, תחילת המסע לא מבשרת טובות, מטוס קטן של ארקיע עם מדחפי בוכנה רטט ורעד כל הדרך עד הנחיתה בקפריסין. יום המחרת מוצא אותנו נוסעים לסיור בלרנקה ולאחר מכן נוסעים לבקר בהרי הטרודוס הגבוהים על שלל כפריהם היפיפיים. אנחנו מגיעים לנקודת גובה הנקראת ככר הטרודוס, יוצאים אל הקור המקפיא וכמעט מיד נכנסים לענן ערפל שהגביל את הראות למרחק מטרים ספורים בלבד. פתיתי שלג החלו עושים דרכם לכיוון אמא אדמה ואנו מצאנו מחסה בחנויות הממתקים, האגוזים והשקדים והיין הנפלא שאזור זה יודע לעשות. החלה הילולה אמיתית של טעימות: פה חלביצה, שם תמרים, עוברים לאגוזים ממינים שונים ומקנחים ביין נהדר וחוזר חלילה. להודות על האמת, קניתי בקבוקי יין וכמה סוגי אגוזים שהצלחנו לחסלם עד שהגענו חזרה למלון. המשכנו לכפר קקופטריה כאשר הקור עדיין בלתי נסבל וקצת קשה להנות מהרחובות הצרים, ממפל המים הקטן והכנסיה הלא מרשימה, גם תושבי הכפר הסתגרו בבתיהם מחמת הקור. בכל זאת מראה בית המלון "התחנה" חימם את הלב וגרם לנו לרצות להעביר בו מספר ימי חורף בנעימים. ניסינו לחמם עצמנו בשתיה של מרק ירקות לוהט אך כמה רבה היתה אכזבתנו שהמרק שהוגש היה כנראה משקית... עזבנו את קקופטריה והגענו לעיירה לפקרה הידועה ברוקמות התחרה שלה אך מזג האויר המקפיא הבריח את אוכלוסיית העיירה לבתים המחוממים.

 

 

 

 

 

תמונה אחרונה,פמגוסטה מחנה הולדתי- ביתן 64

והנה מגיע לו היום שאליו כיוונו. גם אנו לא חשבנו כמה מרגש יהיה היום הזה. יצרנו קשר עם מורה דרך קפריסאי בשם חניבעל שהוא עצמו יליד הונדורס, אביו יהודי ואימו בת שבט המאיה. הג'נטלמן הזה הבטיח להעביר אותנו את הגבול ולנסות לעזור לנו למצוא את מיקומו המדויק של מחנה 64 ליד פמגוסטה. אנחנו אוספים בדרכנו עוד זוג תיירים צעירים ילידי הונגריה וממשיכים לכיוון מעבר הגבול בדרך, על גבעה נישאה מתנוסס לו בגאון ציור של דגל תורכי ענק. מגיעים למעבר הגבול וחניבעל מבקש אותנו לא לצלם, מארגנים את הויזה במהירות ונכנסים לחלקו התורכי של האי, הכל נראה כל כך מוזנח ולא לחינם. חלק מהעיר פמגוסטה שהיה מאוכלס בזמנו ביוונים קפריסאים שברחו נקרא עיר השדים, מאחר שהיא מקיפה בגדר שטח מאוד גדול ובו בתים, רחובות, כנסיות שעומדים שוממים. על הגדרות ישנם שלטים שמציינים כי אסור לצלם, אני מנסה לצלם בהיחבא ואז מתקרבת מכונית צבאית תורכית, הצבע אזל בפני ובפני חניבעל. מאחר וחניבעל שמע על משיכתי לרכבות ומסילות ברזל הוא מנווט למיצג של קטר שחור שבזמנים רחוקים שימש לגרירת קרונות במסילה שכל אורכה כ-35 קילומטרים, כיום כמובן אין רכבות פעילות בקפריסין. אנחנו נכנסים אל בין החומות הונציאניות של העיר העתיקה של פמגוסטה, מטפסים על החומות, הים הנשקף מולי סוער בבקר חורפי זה. יורדים וממשיכים להלך ברחובות הצרים שהיו ריקים מאדם. מתקרבים למגדל הנקרא "אותלו",כן, אותו האותלו של דזדמונה ושייקספיר, אני מבחין כמעט מיד בארמון ונציאני נטוש והרוס בחלקו. בעיר זו היו כ-365 כנסיות שמרביתן נהרסו ו/או שינו יעדם כמו קתדרלת סאן ניקולס אשר נקראת היום מסגד לאלא פשה.
הקור העז הבריח אותנו פנימה לחנות ענקית של ממתקים אשר בעליה הפעיל אח של עצים והרגיש לנו נעים מאוד כמו גם לזוג ההונגרים הצעירים שהיו עמנו. אני מנסה לשאול את בעל המעדניה אם הוא יודע היכן ממוקם מחנה הפליטים היהודים בפמגוסטה אך לצערי תשובתו היתה שלילית. ממשיכים במסע הגילוי ונכנסים לחנות לדברי עור, שוב אני מנסה מזלי אך בעל החנות אינו מבין אנגלית ,אני קורא לחניבעל שידבר איתו בשפתו ואכן הפתעה ,התורכי ידע לכוון אותנו. מחוץ לעיר שבין החומות, באחד הרחובות הראשיים של פמגוסטה ישנו מחנה שהיום מאויש בידי כוחות האו"ם, אנחנו נוסעים דקות מספר ואכן הגענו למחנה שהיה מגודר והכיל בתוכו הרבה עצי אקליפטוס, בין העצים,נ חו להם בשלוות אלוהים ביתנים מעוגלים מפח כפי שסיפרו לי הוריי. אנחנו יורדים והשומר בפתח, חייל סרבי, מקבל אותנו בסבר פנים יפות, מבקש מאיתנו דרכונים וקורא אל השער לקצינה סלובקית, בלונדית יפהפיה המשמשת כדוברת המחנה. היא לוקחת אותנו לסיור ברחבי המחנה. ככל שנכנסנו פנימה גאתה התרגשותנו, מספרי הפחונים עלו בטור לכיוון ביתן 64, עמדנו דוממים רעייתי ואני חבוקים ושותקים כדי להרגיש ולחוש את הרגע, זכר הורינו שלא זכו עלה וצף. ידענו כי מבחינתנו נסגר לו מעגל שהרבה מאוד מבני עמנו התנסו בו. ואולי לסיום אהיה מעט אוהב ציון, "כמה טוב שיש לנו מדינה".
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל