סודות ורמזים בפרשת וארא הטמונים במדרש רבה

דוגמאות נוספות (ממדרש רבה "שמות") המוכיחות כי ציטוטי הפסוקים במדרש מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס" באמצעות גימטריות מכוונות, להלן דוגמאות נוספות.

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה".

הן בפרשה והן במספר ספרים בתנ"ך מתואר דו שיח בין הקב"ה לבין נביאים ומלכים:
דכתיב בפתיחה לפרשת השבוע: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה".
דכתיב (מלכים, א יח,לו): וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
דכתיב (ירמיהו, א,ז): וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל-כָּל-אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר.
דכתיב: וַיְהִי דְבַר-יְהוָה שֵׁנִית אֶל-חַגַּי, בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. (חגיי, ב,כ).
דכתיב: וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר-גָּד, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְהוָה.(דברי הימים, א כא,יט)
דכתיב: כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא-תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ עִם-אֲחֵיכֶם, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ--כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל-יָרָבְעָם. (דברי הימים, ב יא,ד)
דכתיב: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: קִוִּיתִי ה' קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: (תהילים, קל,ד-ה)
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס:
מצאתי התאמה בין הפסוק הפותח את הפרשה לפסוקים המתוארים לעייל כדלהלן:
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. (שמות, ו,ב) (גימ' 1075) הפסוק מהפרשה
יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, (מלכים, א יח,לו).......... (גימ' 1075)
וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, (ירמיהו, א,ז).................................... (גימ' 1075)
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה שֵׁנִית אֶל-חַגַּי, (חגיי, ב,כ)........................... (גימ' 1075)
אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְהוָה. (דברי הימים, א כא,יט).................... (גימ' 1075).
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי יְהוָה, (דברי הימים, ב יא,ד)................... (גימ' 1075).
כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן, תִּוָּרֵא. (תהילים, קל,ד).................. (גימ' 1075)
 

מדרש רבה שמות פרשה ו משנה א'

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק
הדא הוא דכתיב: (קהלת ב, יב): ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו
הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה.
על שלמה כיצד?
כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה, ונתן למלך מקצת מצות, שנאמר ( דברים יז, טז): לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ;ולא ירבה לו נשים;
ולא יסור לבבו. עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר: למה אמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור!
אמרו רבותינו: באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה" ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבון העולמים! לא כך אמרת: אין אות בטלה מן התורה לעולם! הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת, עד שתתבטל כל התורה כולה!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל!
ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה?שנאמר (בראשית יז, טו): שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כי שרה שמה. והיכן חזר? ((במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון, יהושע.
ושלמה, שהרהר לבטל אות מן התורה, מה כתיב בו (משלי ל, א): דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן. נאם הגבר לאיתיאל. דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא אמר לו, אלא בשביל לא יסור לבבו (שם שם, שם): לאיתיאל שאמר אתי אל ואוכל מה כתיב ביה (מ"א יא, ד): ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: נוח לו לשלמה, שיהא גורף ביבין, שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו: ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות.
אמר שלמה: מה שהייתי מחכים על דברי תורה, והייתי מראה לעצמי, שאני יודע דעת התורה, ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו. למה? כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו, טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר, כדי שידעו ויעידו כולן, כי דינו דין אמת, וגזירותיו אמת, וכל דבריו בהשכל. וכן הוא אומר (משלי שם, ה): כל אמרת אלוה צרופה. ואומר (דניאל ד, יד): בגזירת עירין פתגמא. שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי.
כיצד נאמר על משה?
לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה, שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא, והתחיל אומר: ה' למה הרעות לעם הזה.
התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), ועל זה נאמר, שאותה חכמה ודעת של משה, של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו, שהוא עתיד לחזק את לבו, בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה. ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הדא הוא דכתיב: וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא, שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה':
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס:
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם
אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. (שמות, ו,ב-ג) (גימ' 3395)
וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה, וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם,
שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר-כְּבָר, עָשׂוּהוּ. (קוהלת, ב,יב) ..................(גימ 4617 עה"ת)
יתרת הפסוקים = 1222, המדרש מציין: "נאמר על שלמה ומשה" (גימ' 1222 עה"ת)
 

מדרש רבה שמות פרשה ו משנה ב' וידבר אלהים אל משה,

ַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. (שמות, ו,ב)
הדא הוא דכתיב (קהלת ז, ז): כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, כשחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה.
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס:
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. (שמות, ו,ב) (גימ' 1084 עה"ת)
כי העשק, יהולל חכם; ויאבד את-,(קהלת ז, ז) ..................(גימ' 1084 עה"ת).
 

מדרש רבה שמות פרשה ו משנה ב' והוצאתי; והצלתי; וגאלתי; ולקחתי; אני ה' אלוהיכם

המדרש מבאר את הפסוקים (שמות ו פסוקים ב-ז) :
ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
דברי המדרש: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.
אמרתי לאברהם (בראשיתי יג, יז): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', בקש לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדות!
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך וגו', בקש לשתות מים ולא מצא, אלא (שם שם, כ): ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, ולא הרהר אחר מדותי!
אמרתי ליעקב (שם כח, יג): הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', בקש מקום לנטות אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי ולא שאלני מה שמי, כשם ששאלת אתה!
ואתה, תחלת שליחותי אמרת לי: מה שמי? ולבסוף אמרת (שמות ה, כג): ומאז באתי אל פרעה?!
ועל זה נאמר: וגם הקימותי את בריתי, שניתנה להם כמו שאמרתי להם, שאתן להם את הארץ, ולא הרהרו אחרי.
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, לפי שהן לא הרהרו אחרי, וגם אף על פי שישראל שבאותו הדור, לא היו נוהגין כשורה, שמעתי נאקתם, בעבור הברית שכרתי עם אבותיהם, הדא הוא דכתיב (שמות ו, ה): ואזכור את בריתי.

לכן אמור לבני ישראל, אין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר (ש"א ג, יד): ולכן נשבעתי לבית עלי. נשבע הקדוש ברוך הוא שיגאלם, שלא יירא משה, שמא מדת הדין יעכב גאולתן.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ארבע גאולות יש כאן:
והוצאתי; והצלתי; וגאלתי; ולקחתי;
כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר (תהלים קטז, יג): כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשאתי את ידי, אעשה להן מה שאמרתי לאבותיהן, שאתן להם את הארץ, ויהיו יורשין אותה בזכותן:
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס:
ארבע הגאולות- והוצאתי; והצלתי; וגאלתי; ולקחתי; (גימ' 2063) כנגד ארבע כוסות דכתיב:
כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא; וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא. (תהילים, קטז,יג) (גימ' 1856)
היתרה= 209
השבועה פותחת "אֲנִי יְהוָה"; וחותמת: "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם", (209 עה"תא)
עוד דוגמה ממאות דוגמאות המוכיחות כי ציטוטי הפסוקים מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס" באמצעות גימטריות מכוונות.
ד"א: כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא; וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא. (תהילים, קטז,יג) (גימ' 1856)
וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. (ויקרא, כו,ז) (גימ' 1856)
 

קילוסו של הקב"ה מגן עדן ומגיהנם (וארא רבה ד) וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם

אמר רבי לוי: משל למלך, שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל אמרו לו עבדיו: מה הנאה יש לך באילני סרק הללו?אמר להם: כשם שאני צריך לאילני מאכל, כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות!
לכך נאמר "אל בני ישראל ואל פרעה", כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן, מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנום, מפי הרשעים, שנאמר (תהלים פד, ז): עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. מהו מעין ישיתוהו? שמורידין דמעות כמעיינות, עד שמצננין את גיהנום בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה, שנאמר ( שם שם, שם): "גם ברכות יעטה מורה". מה הם אומרים? אמר רבי יוחנן, יפה אמרת, יפה דנת, יפה טהרת, יפה טמאת, יפה חייבת, יפה למדת, יפה הורית, ועתידה גן עדן להיות צועקת ואומרת: תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים, שנאמר (שם לא, ז): שנאתי השומרים הבלי שוא. ולמי אני מבקשת? לאותן, שהיו בטוחים על שמך, שנאמר (שם שם, שם): ואני אל ה' בטחתי. ועתידה גיהנום להיות צועקת ואומרת: אין לי עסק בצדיקים. ולמי אני מבקשת? לרשעים, להבלי שוא, לאותן פועלי השוא. והקדוש ברוך הוא אומר: תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר (משלי ל, טו): לעלוקה שתי בנות.
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (גימ' 2565)
עֹבְרֵי, בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ; גַּם-בְּרָכוֹת, יַעְטֶה מוֹרֶה. (תהילים, פד,ז) (גימ' 2445)
יתרת הפסוקים 120 כמניין "גיהנום" (עה"א) כלשון המדרש על פרעה הרשע- "כך עולה מגיהנום".
 

מדרש שמות רבה פרשה ח', משנה ג': ראה נתתיך אלהים לפרעה לך והפרע ממנו.

אמר לו היאך אביא עליו עשר מכות?
אמר לו (שמות ד, יז): ואת המטה הזה תקח בידך.
אמר רבי יהודה: המטה משקל ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון: דצ"ך עד"ש באח"ב.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בטכסיס הזה, הבא עליו את המכות.

ואהרן אחיך יהיה נביאך, כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפניו, כך, אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ועל ידי שניהם נעשו כל הדברים, שנאמר (שמות יא, י): ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה:
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס
מכות מצרים, אשר רובן מתוארות בפרשת השבוע שלנו, נתן בהן ר' יהודה סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב. רבות הן הדרכים שהעלו הפרשנים בביאור כוונתו של ר' יהודה בסימני-הקיצור שקבע לרשימה הפשוטה של המכות ובמשמעותה של חלוקת עשר המכות לקבוצות אלו. באופן כללי, ניתן לחלק את הפרשנויות השונות לשני סוגים: סוג אחד מבאר את חלוקת המכות לפי אופן עשייתן: מיהו המכה בכל קבוצה? אלו אמצעים שימשו לעריכת המכות? האם היתה התראה לפרעה לפני עריכת המכות? וכו'. הסוג השני מתמקד בתוכנן של המכות ובמשמעותן, ומבקש למצוא מכנה משותף עקרוני לשלוש המכות שבכל קבוצה.
מפרשים רבים מסבירים את החלוקה לג' קבוצות של עשרת המכות: "דצ"ך עד"ש באח"ב". וזאת ע"פ הכתוב לפני כל אחת ואחת מהקבוצות:
לפני מכת "דם" (ראש דצ"ך) כתיב: (ז,יז) "בזאת תדע כי אני ה' הנה"
לפני מכת "ערוב" (ראש עד"ש) כתחב: (ח,יח) "למען תדע כי אני ה'"
לפני מכת "ברד" (ראש באח"ב) כתיב: (ט,יד) "בעבור תדע כי אין כמוני"
בשלושת הכתובים: המלים "תדע כי" חוזרות על עצמן והם כנגד מה שאמר פרעה בסוף פר' שמות "לא ידעתי את ה'" - היינו שחלק על מציאות ה' יתברך. דכתיב (תהלים נ"ג,ב) "אמר נבל בלבו אין אלקים".
יש מרבותינו שדרשו כי "דצ"ך עד"ש באח"ב" = גימטריה "אשר", לרמוז - "לכל המחלה "אשר" שמתי במצרים"
"ואת המטה הזה תקח בידך "אשר" תעשה או את האתת"
"אשר" הוצאתיך מארץ מצרים" - לרמוז כי ב"אשר" המכות הוצאתיך.
והם כנגד מה שאמר פרעה (שמות ה') "מי ה' "אשר" אשמע בקולו" - ניבא, ולא ידע מה ניבא - כשיבואו עליו מניין מכות של "אשר" ישמע בקול ה' וע"כ (תהלים נג,ב) "אמר נבל בלבו אין אלקים" גימ' 511, כמניין דצ"ך עד"ש באח"ב (הכולל י' מכות) ומניין "אשר" (עם אותיותיו), יעלה תק"ד שהוא גימ' "תדע כי" - המלים החוזרות בג' הכתובים, לפני ג' הקבוצות (ראה ראש המאמר).
והמלים הפותחות והשונות בג' הכתובים לעיל הם "בזאת", "למען", "בעבור", שמניינן בגימ' תת"פ, רמז לכתוב "בהגדה" - "ובאתת זה המטה" גימ' תת"פ
ועשר המכות ככתבם (דם, צפרדע, כנם, ערב, דבר, שחין, ברד, ארבע, חשך, בכרות) - בגימ' 2814
כמניין ג' הכתובים לעיל: "בזאת תדע כי אני ה' הנה"; "למען תדע כי אני ה''"; "בעבור תדע כי אין כמוני" - בגימ' 2814 (ע"ה). והבן!!
הכיצד היו חקוקות?
לא מצינו כיצד הסימנים דצ"ך עד"ש באח"ב היו חקוקים? אם בשורה1 בארנו לעיל רמזיה מניין גימ' "אשר"
או אם כ-ג' קבוצות אחת מתחת לרעותה באופן כזה:
ד צ כ
ע ד ש
ב אח ב
באופן כזה יתקבלו ג' קבוצות (במאונך) "דע"ב"; צ-דאח"; "כש"ב".
ולענ"ד ובס"ד גם באופן זה בא לרמוז את שדרשו רבותינו על הפסוק (יב,כא) "משכו וקחו לכם צאן וגו' ושחטו הפסח".
ומבואר במדרש: ישראל כשהיו במצרים עובדין עבודה זרה ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ') "איש את שיקוצי עינהם לא השליכו" א"ל הקב"ה למשה, כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו. לך ואמרת להן שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודה זרה", הדא הוא דכתיב "משכו וקחו לכם", כלומר - משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן, ושחטו אלהיהן של מצרים ועשו פסח (שמות רבה טז,ב).
ועוד דרשו רבותינו שבזכות דם המילה ודם הפסח נגאלו ישראל מעבדות לחרות, וכל האמור במדרש רמוז בג' הקבוצות "דע"ב"; "צ-דאח";
"כש"ב, שהם ר"ת ס"ת ותווך של "דצ"ך עד"ש באח"ב".
דע"ב - אותיות "עבד" - לרמוז לעבדות ישראל במצרים.
כש"ב - אותיות "כבש" - הה"ד "משכו וקחו לכם צאן", לרמוז לדם הפסח.
צ - גימ' "המילה" לרמוז שבזכות דם המילה נגאלו.
דאח - אותיות "אחד" - משכו ידיכם מעבודה זרה ע"י שחיטת אלהי מצרים ואמונה בא-ל "אחד".
 

(רבה וארא ט' ב) אותות ומופתים במטה - וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ

ואמרת אל אהרן קח את מטך, הדא הוא דכתיב (תהלים קי, ב): "מטה עוזך ישלח ה' מציון". אין הקדוש ברוך הוא רודה את הרשעים, אלא במטה. ולמה? לפי שנמשלו לכלבים, שנאמר (תהילים נט, טו): "יושבו לערב יהמו ככלב". כשם שדרכו של כלב ללקות במקל, כך הם לוקים, לכך נאמר: מטה עוזך. אמר להן הקדוש ברוך הוא: פרעה רשע הוא, אם אומר לכם: תנו מופת, הכה אותו במקל, שנאמר: אמור אל אהרן קח את מטך:
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס
וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ (גימ' 1512) המדרש נסמך על הפסוקים:
"מטה עוזך ישלח יהוה מציון; יושבו לערב יהמו ככלב. (גימ' 1486)
יתרה כמניין שם השם 26 הוא שאמר להם: "פרעה רשע הוא, אם אומר לכם: תנו מופת, הכה אותו במקל, שנאמר: "ואמרת אל אהרן קח את מטך.
וברמז נוסף דכתיב (בתהילים, סז, ח): יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים; וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ. (גימ' 1512).
 

מדרש רבה שמות פרשה ט' משנה ז' כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה

מהפרשה (שמות פרק ז. פסוקים י-יב): וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם.
וישליכו איש מטה : אמרו יוחני וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים?!
אמר להם: למתא ירקא ירקא שקול. ויבלע מטה אהרן את מטותם, הדא הוא דכתיב (משלי כט, יא): כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה. הכסיל מוציא כל דבריו בפעם אחת, כשיבא לריב עם חבירו, וחכם באחור הוא מסלקו.
דבר אחר: כל רוחו יוציא כסיל, הרשע הזה משהוציא כל עצתו, אחר כן חכמו של עולם, באחור ישבחנה, שכן אתה מוצא באחשורוש, שעמד ובטל מלאכת בית המקדש, לפיכך לא מלך אלא על חציו של עולם. מה כתיב בו? (אסתר א, ד): בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: ששה גיסין היה מראה להם בכל יום ויום, ואין אחד מהן דומה לחבירו, ואחר כך הוא משלח לכל גדולי המלכות.ורבי חייא בר אבא אמר: מיני יציאות הראה להם. רבי לוי אמר: בגדי כהונה הראה להם.
נאמר כאן (אסתר שם, שם): תפארת גדולתו ונאמר להלן (שמות כח, ב): ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך וגו', מה תפארת האמור להלן בגדי כהונה גדולה, אף תפארת האמור כאן, בגדי כהונה גדולה. וחכם באחור ישבחנה, שהפיל הקדוש ברוך הוא עצתו, והרג את ושתי.
דבר אחר: כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה, שהיה מלעיג על הקדוש ברוך הוא, שהיה סבור שמעשה כשפים הן, מה שעשו משה ואהרן, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותם. הוי, כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה.
וחכם באחור ישבחנה, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ט, ד): חכם לבב ואמיץ כח. באותה שעה, אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים, מנהגו של עולם הוא, נחש בולע נחש, אלא יחזור לברייתו ויבלע את תניניהם.
מהו ויבלע מטה אהרן את מטותם? אמר רבי אלעזר: נס בתוך נס, מלמד, שחזר המטה מטה כברייתו, ובלע אותן, כשראה פרעה כן, תמה ואמר: ומה אם יאמר למטה בְּלַע לפרעה ולכסאו, עכשיו הוא בולע אותו! אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהן עשרה עומרים, ולא הועבה, וכל מי שרואה אותו אומר: זה מטה אהרן, מכאן, שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות:
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס
המדרש מצטט את הפסוק (משלי כט, יא): כָּל-רוּחוֹ, יוֹצִיא כְסִיל; וְחָכָם, בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.
לפרעה ועוזריו מייחס את חלקו הראשון של הפסוק: כָּל-רוּחוֹ, יוֹצִיא כְסִיל:
המספר במילוי: כָּף למד ריש וּו חית וֹו יוד וֹו צִדי יוד אלף כְף סִמך יוד למד (1708 ע"ה)
דכתיב במקרא: וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים וחַרְטֻמֵּים............ (1708)
לה', משה ואהרן מייחס את חלקו השני של הפסוק: וְחָכָם, בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.
נמצא: ה'(בשם אדנות) (גימ'65); משה (גימ 345); אהרן (גימ' 256)= (גימ' 666)
כמניין החלק השני של הפסוק במשלי:.............. וְחָכָם, בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה (666)
ד"א: כל עוזרי פרעה כונו במקרא חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, (גימ' 647)
כנגדם: שם ה' במילוי אלפין(יוד הא ואו הא גימ' 45)
משה.................................................... ( גימ'.346 ע"ה)
אהרן.............. ..................................... ( גימ' 256)
חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם,================(גימ' 647).
 

מדרש רבה שמות פרשה ט' משנה ח': ויחזק לב פרעה כעס בחיק כסילים ינוח

כועס הוא. מה הכבד כועס, אף לבו של זה נעשה כבד, אינו מבין כסיל הוא. (קהלת ז, ט): כעס בחיק כסילים ינוח.
במה מייסרים את הכסיל? במטה, שנאמר (משלי כו, ג): ושבט לגו כסילים, אף משה ייסר פרעה במטה, שנאמר: והמטה אשר נהפך לנחש וגו'.
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס
דכתיב בפרשה:..................................ויחזק לב פרעה, (518)
המדרש מצטט (קהלת ז, ט) .....כעס בחיק כסילים ינוח. (518 עה"ת)
 

מדרש רבה שמות פרשה י' משנה א' מכת הצפרדע

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה אם מאן אתה לשלח הנה אנכי נוגף וגו',
הדא הוא דכתיב (קהלת ה, ח): ויתרון ארץ בכל הוא.
רבותינו אמרין: מהו ויתרון ארץ בכל היא?
אפילו דברים שאתה רואה אותן, כאלו הם מיותרין בעולם, כגון: זבובים, ופרעושים, ויתושין, הן היו בכלל ברייתו של עולם, שנאמר (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה.
ורבי אחא בר רבי חנינא אמר: אפילו דברים, שאתה רואה אותן, כאלו הן מיותרין בעולם, כגון: נחשים ועקרבים, הן היו בכלל ברייתו של עולם.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לנביאים: מה אתם סבורים, אם אין אתם הולכין בשליחותי, וכי אין לי שליח!? ויתרון ארץ בכל היא, אני עושה שליחותי, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי עקרב, ואפילו על ידי צפרדע.
תדע לך שכן, שאלולי הצרעה, היאך היה הקדוש ברוך הוא פורע מן האמוריים!?
ואלולי הצפרדע, היאך היה פורע מן המצריים!?
הדא הוא דכתיב: הנה אנכי נוגף וגו':
ביאור המדרש בדרך הרמז מתוך הפרד"ס
נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים.(שמות, ז,כז).............................. (גימ 1141).
וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, בַּכֹּל היא מֶלֶךְ.....................................................(גימ' 1141 עה"ת)
כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; (1054 עה"ת 1161)
נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים.(שמות, ז,כז) (גימ 1161 עה"א).
מקבילויות מתאימות בתנ"ך
הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ--בַּצְפַרְדְּעִים.(שמות, ז,כז).............. (גימ' 1282)
אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר. (תהילים, נה,ט).................. (גימ' 1282)
וּבְשֵׁם-יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה, מַלְּטָה נַפְשִׁי. (תהילים, קטז,ד)...... (גימ' 1282)
 
 
תמונה ראשית: CC Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל