כיצד לפתור קונפליקטים באישיות?

יש בנו כוחות מנוגדים באישיות היוצרים קונפליקט. הכרת עצמנו וכוחותינו היא המפתח לחיים של איזון ואושר.

בס"ד


פרשת שמות/חלק א'

חומש "בראשית" האהוב כ"כ הסתיים, ואנו בחומש "שמות". פגשנו את סיפורם של השבטים הקדושים ומכירת יוסף, ופרשתנו מספרת על התעצמותם המספרית של בני ישראל במצרים ועל כך שקם מלך חדש "אשר לא ידע את יוסף". הקערה מתהפכת על פיה, והמציאות הופכת ממתוקה למרה. צרות השעבוד מתעצמות אף הן עד כי "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה". חז"ל מספרים לנו משל:
"יוסף" מייצג את כח ההוספה בנפש. זהו כח נשמתי, השואף להתקדם, להשתפר ולהוסיף עוד ועוד קדושה. החיים ניתנו בשביל הקדושה, שהנפש האלוקית תוביל את הנפש הבהמית, שנקדש את הנפש הבהמית המאיימת לפרוץ בעוז ולבטא את עצמה באנוכיות, גאווה וחמדנות, ומשם לאכזריות ופגיעה באחר. זהו הכח המוביל להיטהרות והתקדשות.

מאידך, יש בנו כוחות המתמרדים נגד ה"יוסף" הזה. הם באים ואומרים לו: מספיק כבר, אתה לא יכול להיות כמו כולם? לא חייבים כל הזמן להתקדם... "יוסף" רוצה להתעלות, ואילו "השבטים" רוצים לתפקד יותר במתינות, רוצים קצת הנאות העולם. זה המאבק בין הנפש האלוקית והבהמית בתוכנו.

יוסף מביא את דיבת האחים רעה ומספר לאביו שהם עוברים עברות כביכול. האחים מתמרדים נגד זה ומפתחים טינה ושנאה כלפיו. הרצון להיות טוב יותר ויותר, גורם להם להתמרד. הם הולכים "לרעות את עצמן" (עפ"י ב"ר פד, יג מובא ברש"י). מה פירוש? להיות במנוחה, בשקט כמו הבהמות באחו. והנה יוסף בא, והם אומרים בינם לבינם, ברחנו מה"יוסף" הזה והוא שוב בעקבותינו? עכשיו נהרוג אותו, אי אפשר אתו! לבסוף, יוסף ניצל והוא מגיע למצרים. מצרים מסמלת מיצרים, גבולות, צמצום. כדי להתקדש, האדם (הנפשות אלוקית ובהמית) זקוק לגבולות. גם בקדושה, לא יותר מדי, לא בעצבנות... לא לעצבן את מי שלידך, לתת לו את הקצב שלו. מגיע ראובן ורואה שיוסף איננו בבור, החיים תמו ואין אפשרות יותר להוסיף... הוא אומר "הנער איננו" אבדו הנעורים והזמן בו יכולתי להוסיף ולא הוספתי. אז מגיע "מלך מצרים" שהוא בעצם יוסף ו"מתנכל" לאחים. ב"שמות", ה"מלך" הוא בכלל מלך מצרי אכזר הצורר לבני ישראל, והם מתייאשים ומאבדים אמונה שיכול להיות יותר טוב. הגברים מפסיקים להאמין בילודה ומגרשים את נשותיהם בעקבות גדול הדור עמרם, עד שמרים בת ה-5 מאירה את עיני אביה והוא מחזיר את יוכבד ובעקבות כך נולד משה. הנשים דבקות באמונה ומוצאות פתרונות יצירתיים כדי להוליד עוד ועוד. הצרות מתגברות עד שמתגלה המלך ואומר: חשבתם שאני נגדכם? כל זה היה כדי לגדל אתכם. אלו ניסיונות, מהמילה "נס" (דגל) כדי להעלותכם באמונה, מה נפלתם? אני רוצה שבכל מצב תוסיפו אמונה ולא תאבדו אותה, "ויהי ידיו אמונה" (פר' בשלח) האמונה היא בידינו בלבד, היא שבויה במיצרי המציאות, ועלינו לשחררה לחופשי, לרחף מעל המציאות, לחלום וללחום, האם נרצה בכך? האם נזכה בכך?
 
תמונה ראשית: Cristian V
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל