אנחנו בעלי חיים יוצרים: על האוקסימורון שבטבע האדם...

מלידה קיבלנו תכונה מופלאה, כושר היצירה. תשאלו אותי יצירה מהי ואומר לכם את דעתי: יצירה היא כל פעילות שאני מסוגל לתכנן ולבצע. מבישול מזון, המצאה טכנולוגית, ציור מוזיקה וארכיטקטורה. אך גם בפשע, רמאות יצירת נשק או מלחמה יש בהם יצירתיות.

דייג רכוב על סוסו


מלידה קיבלנו תכונה מופלאה, כושר היצירה. תשאלו אותי יצירה מהי ואומר לכם את דעתי: יצירה היא כל פעילות שאני מסוגל לתכנן ולבצע. מבישול מזון, המצאה טכנולוגית, ציור מוסיקה וארכיטקטורה. אך גם בפשע, רמאות יצירת נשק או מלחמה יש בהם יצירתיות.
יצירה נובעת ממאגר אנרגיה הקיימת בכל אחד מאתנו, רק אחדים משתמשים באנרגיה זו בצורה מודעת יותר ואז יצירתם נוגעת לליבנו.
יצירתו של מלחין מוסיקה מזינה את גופנו ואת נפשנו. יצירת נשק מתוחכם נועדה להרס והחרבה. בשני המקרים המניע ניזון מאנרגיה זהה. הראשון נועד ליצירת עולם שנעים לדור בו, השני מביא לסבל פחד והתנכרות.
ואני תמה כיצד ניתן לשלוט בשני הצדדים המנוגדים. כמובן השאלה דורשת חיפוש מעמיק. ניסיוני לימד אותי שיעור חשוב: השינוי חייב להתחיל בתוכי, ואני היחידי המסוגל להביאו.
לכל בעלי החיים סיפק הבורא מזון מן המוכן ורק לאדם הוסיף כישרון מיוחד: "תחבולות"; בעלי החיים ניזונים ממזון הנמצא בקרבת מקום רבצם, אם צמחי האחו נובלים, למשל בשנות בצורת, מספר בעלי החיים יקטן. האדם לעומת זאת יכול לנדוד למרחקים ולהשתמש בתחבולות שיעזרו לו לשרוד. דוגמה לכך הם דייגי פרו הקדומים.

אלוהים הדייג וזרמי ים
כל שנה, מראשית הבריאה, זרמי האוקיאנוס השקט הגישו לתושבי החוף של פרו ואקוודור דגים ופרות ים בשפע.
כל שנדרש מהם היה להרימם מהחול או ללכדם ברשת. אלא שלטבע יש עונות, ולאחר כמה שנים של שפע באות שנים של חוסר. בשנים אלה פירות הים והדגים נעלמים, ובחוף עולה ריח סירחון. בשנים אלה אוכלוסיית חופי פרו במצוקה, המקור העיקרי של פרנסתם נפסק. מה יעשו בני אדם בפני צרה לא צפויה? חלקם אמרו נעזוב את החוף ונגדל פרות וירקות, אחרים נפלה רוחם ונכנסו למרה שחורה, אחד מהם שרוחו איתנה ישב וחיפש פתרון. אמר האיש בליבו אם הדגים מסרבים לבוא אלי אחפש אותם במקום מחבואם. הוא כינס את חבריו ויחד יצרו מצע של ענפי טוטורה ( צמח דומה לקני סוף הגדל בקרבת החוף) לאחר שהמלאכה נסתיימה הממציא נעלם. שבוע ימים חיכו לו חבריו ומי שלא שב התפזרו לבתיהם. אך הממציא לא נעלם הוא יצא לים רכוב על כעין מטאטא שנשא אותו למרחקים. הוא הצליח למצוא להקות גדולות של דגים, לכד ברשתו עד שמילא את סירתו וחזר לחוף. בכפר הדייגים נפוצה שמועה: הממציא החכם חזר, יושב בחוף הים ואוכל דגים. כל אנשי הכפר, זקנים נערים וילדים ירדו אליו לחזות בפלא. ובאמת שם הוא היה יושב בנחת על החול החם ומחיה את נפשו. לידו היה מונח ייצור סוף מוזר. כך נולד סוסון הטוטורה ( בספרדית: el caballito de totora). שמו ניתן לו על ידי הכובשים הספרדים שראו ברכיבה עליו "פרש על סוסו". עד היום, מעט דייגי הסוסון שנותרו, יוצאים בבקרים רכובים על כלי השייט המיוחד.

 

ההמצאה הקדומה הונצחה גם באומנות. על כך מעידים פסלוני חרס מתרבויות מושה ושימו (Moche - ( Chimu שנעשו לפני יותר מאלפיים שנה.

 

 


בימינו לכלי נמצא שימוש חדש כ"גלשן ים". תושבי הכפרים הסמוכים לחופי הים השקט מצאו פרנסה חדשה, בנייה והשכרה של סוסוני טוטורה לשימוש אלה מהתיירים המעוניינים בספורט זה.

 

 

 

המצאת סירות דייג אינה מיוחדת לפרו. הוולשים באיים הבריטים המציאו את הקורקל (Coracle) שדומה לו קיים בהודו וייטנאם וטיבט.
שבטים באמריקה ובקנדה בנו את הקאיאק (Kayak) והקנו (Canoe). סוגי סירות דייג נוספים הומצאו בפינות עולם שונות. הוכחה לכך שהאדם הוא בעל חיי יוצר בכל תקופה ובכל מקום בו הוא נמצא.

שתי פנים ליצירה
אך לאדם היוצר תכונות מנוגדות, זו נעימה ומועילה, זו הרסנית ומחריבה. המצאת סירות דייג הביאה ברכה לאנשים רבים ברחבי העולם, אך הצד ההרסני של הטבע האנושי לא נח. ממציאים במשך הדורות ניסו והצליחו "להתקדם". למה שנביא רק כמה קילו דגים בסירות זעירות? בואו נבנה סירה גדולה יותר, רשתות משוכללות יותר, כך נצליח לתפוס כמה גדולה יותר של דגים. סירות מפרשים הצליחו במשימה ואחרי כן פותחו סירות מנוע, היצר האנושי המשיך להמציא כלי שייט עד לאוניות ענק של ימינו שהם למעשה בתי חרושת שטים המעבדים את הדגים לשיווק מסחרי. כל אחד מההמצאות העלה את כמות הדגים שהוצאו מהים. כיום, העולם מוציא מהים כמות אסטרונומית של כ80-100 מיליון טונות דגים לשנה. האדם החמדן גורם להכחדת מיני דגים וייצורי ים אחרים. בשנים האחרונות התבשרנו על שיכלול נוסף. רשתות החורשות את קרקעית הים. שיטה זו, דיג המכמורת, חורשת את קרקעית הים וגורמת להוצאת כל שגדל בה ללא הבחנה. שיטה זו וגורמת להרס קרקעית הים ולשינויים אקולוגיים מרחיקי לכת.
חברות הדייג, שמנייותיהם נסחרות בבורסה, גורמות לנזק בל ישוער לאוצרות טבע שניתנו לאדם לשומרם ולטפחם.
היסטוריה, לפי השקפתי, אינה רצף מאורעות שהתרחשו במועדים מסוימים, היא כוללת את כל ביטויי היצירה של האדם שהלכו והתפתחו במשך עידנים. בדוגמה שהבאתי במאמר זה ניתן לראות בבירור כיצד המצאה טובה ומטיבה, הדייג, הפכה להרסנית בידי בני אדם שהחמדנות גברה על השכל הישר. בעתיד הקרוב דגים מסוימים ייעלמו משולחננו. וחמור יותר הדורות הבאים יענשו על המעשים האנוכיים וחסרי הראות של חלקים מהחברה האנושית. ובכדי לא לסיים מאמרי זה בנימה שלילית כל כך בואו ונרים קולנו יחד עם כל אלה המתעוררים להבין את המניעים של היצירה האנושית ואת הצורך בהשתתפות כל אחד מאתנו בהבראת עצמנו והחברה האנושית.

 

מקור התצלומים: http://es.wikipedia.org/wiki/Caballito_de_totora


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל