קורס נהיגה מונעת כבר לקחתם?

"אדוני, רישיונך נלקח ואיננו בתוקף עוד, אם ברצונך לקבל את הרישיון בחזרה עליך לעבור קורס נהיגה מונעת!" "בסדר אני מבין אבל מה זאת אומרת רישיונך תלוי?"אני שואל. היא ממשיכה בחוסר סבלנות מובהק "אדוני, אם תרשם לקורס נהיגה מונעת יוחזר רישיונך לאלתר.

 
כבר שנתיים שמשרד הרישוי מחפש אותי.
מכתבים ועוד מכתבים חלקם אזהרות, חלקם רשומים. טלפונים מכל מיניי אנשים זרים ומוזרים שמודיעים לי על אפשרות שרשיוני ילקח אם לא ארשם לאיזה שהוא קורס, שלא הבנתי מהו ולא שיערתי את חשיבותו (לגבי הניידות שלי) ואגב עד היום לא ברור לי איך הם הגיעו למספר הטלפון החסוי שלי! שלא רשום על שמי!
ואני... אני אדיש, ממשיך את חיי כאילו כלום! מה הם יכולים כבר לעשות?! אני מצפצף עליהם ועל משרד הרישוי, נראה אותם גברים!
 
אז הם הראו לי. כן כן, היום אני פחות נאיבי, איזו מילה עדינה ומתוחכמת לטיפשות שיש בי, היום אני יודע שבוקר שמשי ויפה, דוור חייכן ומכתב רשום אחד יכולים לשנות לאדם את מהלך חייו. לא גבירותי ורבותי כבר אין צורך בתאונה קלה, אמבולנס וכיסא גלגלים על מנת לשתק אותנו ולהגביל את מהלך חיינו.
אני מנסה לפתוח את המכתב וזאת כמובן רק אחרי ששמעתי מספר מילות ניחום מהדוור והשכנה הזקנה מהקומה הראשונה שכל פעם שקורה משהו בבניין היא צצה משום מקום ובלי כל הזמנה. חתימה על הטופס שמוגש לי לתוך האף ואני פותח.
מאחורי הגב ממש ליד הצוואר אני מרגיש אוויר חם מלטף אותי וריח בושם מיושן משולב עם שום, בצל ונפטלין מזדקר לו וחודר לתוך אפי. אני נסוג הצידה ובאותו זמן מסובב את ראש, עיניי פוגשות את עיניה השחורות הסקרניות ששקועות עמוק עמוק בתוך ארובות העין. "קשה לך לפתוח? תביא רגע! אני אעזור לך!" גופי מתכווץ אינסטינקטיבית להשיב מלחמה. "תרגע! תרגע!" אני צועק לעצמי בלי קול "עזוב, מה אתה אידיוט?! נגיעה לא במקום והזקנה מתפרקת לחתיכות! תכף תסתבך עם המשטרה ואז אפילו כיסא גלגלים לא יעזור לך!". "לא תודה" אני לוחש בקול מלא ארס, מטפס במדרגות ונעלם לתוך הדירה.
כנראה שלא הצלחתי להירגע כי רגע אחרי והמכתב מבותר בחלקים על גבי הספה והרצפה בעוד אני מנסה להבין את הכתוב.

מר ויינשטיין היקר, החל מתאריך זה רישיונך נלקח על ידינו והוא תלוי. אני מסתכל בתאריך ורואה שכבר שבועיים שאני נוסע בכבישי הארץ ללא רישיון, נו שוין, ממילא אין לי ביטוח אז מה זה משנה אם יש או אין רישיון, גם כך אני כנראה אצטרך לבלות מספר ימים בבית משטרת ישראל. מעניין אם המיטה שם נוחה? איזה אוכל מגישים שם? יש אפשרות למכון כושר? מה הסיכוי שבעל הדירה שלי יחזיר את הכסף על הימים שלא יכולתי לבלות בדירתו? זה לא באשמתי!
אני נכנס למטבח ומחפש משהו, לא יודע מה אבל חסר לי משהו בפה...כנראה סיגריה...לרגע אני מצטער שהפסקתי! התנפלתי על חפיסת השוקולד שאני שומר למטרות לא מוסריות ואם אפשר אז בואו לא נפרט, אני רק אגלה שזה שייך לחלק מצלע שלנו. חזרתי ועיינתי בכתוב בפעם השנייה "רישיונך נלקח והוא תלוי" תלוי? תלוי במה? מה זה תלוי? אף פעם שלא הזדמן לי לשמוע את המושג הזה באיזה שהוא קונטקסט הקשור למסמכים לגליים.
 

 
מאחר ולא הבנתי את משמעות המושג, ובתוכי עדיין קיננה התקווה שאולי זה לא מה שאני חושב, אני מושיט יד לאייפון, משחרר את ה"ניצרה" ומחייג.
קול סקסי של בחורה צעירה עונה מהעבר השני של הקו, אחרי מספר שאלות בסיסיות – "מי אתה? מה אתה?" היא משיבה לי נחרצות "אדוני, רישיונך נלקח ואיננו בתוקף עוד, אם ברצונך לקבל את הרישיון בחזרה עליך לעבור קורס נהיגה מונעת!"
"בסדר אני מבין אבל מה זאת אומרת רישיונך תלוי?" אני שואל.
היא ממשיכה בחוסר סבלנות מובהק "אדוני, אם תירשם לקורס נהיגה מונעת יוחזר רישיונך לאלתר אבל יהיה תלוי בסיום הקורס והצלחתך במבחן. אם לא תסיים את הקורס ולא תעבור את המבחן שבסופו תוך חצי שנה, יילקח רישיונך לצמיתות ותצטרך לעבור את תהליך קבלת הרישיון כאילו מעולם לא היה כזה ברשותך!"
 
סליחה?! תגידו השתגעתם?!
מה לי ולתאוריה! לא זוכר תמרור אחד אפילו!
אני מתבלבל בין אין כניסה לאין חניה,
פעם אחרונה שראיתי תמרור אדום לבן עם בית בתוכו חשבתי שאסור לקנות ולמכור נדל"ן ברחוב הקרוב עד לצומת הבאה.
לא מבין מה ההבדל בין עצור להאט הרי ממילא אני נכנס לתוך הצומת ללא עצירה... כשאני מתפלל. אל תעשו עלי רושם של צדיקים גמורים, עד היום לא ראיתי אחד שעוצר לפני קו העצירה. צדיק אחד בסדום תראו לי!
בנוסף אני גם לא רואה כמו פעם ובגילי המתקדם לאמוד את מרחק התגובה/בלימה/עצירה זה כמעט כמו להוציא שורש במתמטיקה.
ובואו נדבר גלוי על איך הכביש נראה בלילה דרך העיניים שגם במשך היום העולם נראה מבעדם כאילו הוא בדמדומים.

 
לא! אני לא מוכן להתחיל הכול מחדש!
בנס שנתנו לי רישיון בפעם הראשונה (כמה פרוטקציה הפעילו שם!) הטסטר לא ידע מה לעשות כשעליתי ברברס על המדרכה וכמעט פגעתי בהולכת רגל עם עגלת תינוק לפניה. טוב האמת שנתתי מכה קלה לעגלה אבל לא קרה כלום רק התינוק התחיל לבכות אז סגרנו חלונות והטסטר התחלף איתי בלי לצאת מהרכב - אני חושב שהוא פחד מהאישה שעל המדרכה – וטסנו חזרה למשרד הרישוי.
ישבתי שלוש שעות בחוץ מחכה, הגיע אבא שלי ואחר כך אימא שלי והדודים שלי שעבדו שם נכנסו ויצאו כל הזמן. מאוחר יותר ראיתי את הטסטר יוצא מהדלת האחורית, אחריו נעלם המורה לנהיגה ואז בא מישהו ואמר לי ללכת הביתה ושאקבל את הרישיון בערב.

 
תגידו אתם, מי ערב היום שהטסטר ההוא יזכור אותי?
 

טוב נרשמתי.

בעלות קטנה של מאתיים ומשהו שקל זכיתי לנהוג שוב בכבישי רמת גן, מה שבאופן תלוי בלבד מה שהזכיר לי את חיי נישואי להם אני עורג כל יום ויום מחדש ואת אשתי היפה (לשעבר) שהייתה משננת באוזני את המילה תלוי! בכל בוקר, צהריים, ערב ואני פשוט לא הבנתי. "תעזרי לי מאמי, כשאת אומרת 'תלוי' למה את מתכוונת?". עיניה היפות היו בוערות כשהייתה אומרת:
תלוי אם בגללך יהיה לי כאב ראש הערב.
תלוי אם בלי עזרתך אהיה עייפה השבוע.
תלוי אם תתנהג יפה החודש.
תלוי אם תרדים את הילדים מוקדם ותלוי עם תהיה תוכנית טובה בטלוויזיה ותלוי ותלוי ותלוי... בקיצור זה בכלל לא היה תלוי בי,
היא רק אמרה זאת על מנת שלא לעשות את מה שתלוי בה כאישה על פי דת משה וישראל,
ואני, הדבר היחיד שהיה תלוי אצלי הוא שק אשכים כואב ומנופח שלפעמים נדמה כאילו אחד מאותם גידולים מוזרים ומפחידים אחז בו ועוד רגע שהוא מתפוצץ ומיליוני ילדים בפוטנציאל שוחים להם לשום מקום בתוך מכנסי.
 

עברו להם מספר חודשים והנה מגיע אותו יום בו אני אמור להתחיל את לימודיי בקורס לנהיגה מונעת,
אהממה. במשך אותם מספר חודשים מיום הרישום התחלף לו הסטטוס האישי שלי והיה הכרח לשנות את מועד הקורס. דבר פשוט לכאורה, לא!? כולנו בני אדם! המצב הקיומי נזיל ומועד לפורענויות! מתברר שלא על פי תפיסת עולמם של עובדי משרד התחבורה ושלוחותיו. אין, שימו לב! אין אפשרות לשנות את מועד הקורס ללא עלות אלא אם כן יש לכם סיבה מוצדקת.
להלן פרוט הסיבות המוצדקות על פי משרד התחבורה:
"אתה מת? אולי אשתך?
מאושפז במצב צמח חס ושלום?
מישהו מדרגה ראשונה במצב הנ"ל?
לא אדוני, דרגה שנייה לא נחשב, גם לא מעניין אותנו אם יש לך טחורים ובדיוק עכשיו הם יצאו החוצה.
לא יכול לשבת על כיסא לאורך זמן? חבוב! לך לקופת חולים, קנה משחה לטיפול בטחורים, דחוף אותה למקום המיועד, שתוק ותגיע.
בטח שאתה יכול לשנות תאריך! תן בבקשה את פרטיי כרטיס האשראי ותחויב".
"למה?" אני מתלהם.
"אדוני אתה לא לבד על הקו, יש כמוך עוד הרבה מטומטמים שגם להם יש משהו לומר ובטח עם סיפורים הרבה יותר טובים משלך, וגם הם ישלמו בסופו של עניין את הקנס".
אז עשיתי כל מה שגבר ממוצע עם גידול במפשעה היה עושה, חרקתי שן הכנסתי זנב בין הרגליים והתקפלתי.
 

שלושה ימים וכמעט שלוש מאות שקלים אחרי ואני מוצא את עצמי במכללת רמת גן יושב בכיתה עם עוד כעשרים וחמישה חברה צעירים קצת יותר או קצת פחות ממני,
עוד מתברר שאנחנו לא הכיתה היחידה, במקביל לנו באותה קומה ישנן עוד חמש כיתות ובכולן לומדים קורס נהיגה מונעת.
אני בטוח שאתם כבר מבינים שללמוד אף פעם לא היה החלק החזק שלי, חמש דקות לתוך השיעור והאותיות בספר ההדרכה מתערבבות לי ואני מפליג לעולמות אחרים או כמו שהמורות היו אומרות "שוב אתה חולם?! לא הספיק לך אתמול אצל המנהל?!".
אני עוד זוכר את חסייה המחנכת שלי – זוכר? אני בטראומה מאז! - מתקרבת לשולחן שלידו העברתי חלק נכבד מחיי, מתכופפת, תוקעת מבטה הישר לתוך עיניי ואומרת ספק בלחש ספק בצעקה. מר ויינשטיין! למה? למה? למה אתה טורח לבוא לבית הספר?! מה יש לך לעשות כאן? אתה רק מחמם את הכיסא! ואני...אני...
והנה אני שוב מאחורי אותו שולחן שלושים שנה אחרי ועדיין ללא יכולת ריכוז והחלומות, עדיין החלומות ההם רק בנפח גדול יותר ובהרבה יותר טירוף!
נערתי את עצמי והחלטתי שהפעם אני לומד, הזכרתי לעצמי מה עומד על הפרק, רישיון נהיגה שלי, הניידות שלי, הגידול במפשעה!
בינינו, מי תצא עם אחד שבכיס מכנסיו במקום סט מפתחות למזדה 6 וכרטיס אשראי שחור ללא תקרת שימוש יש כרטיס ירוק ועליו כתוב רב-קו?! מי?!
אז ניסיתי,
לפחות את זה אפשר לזקוף לזכותי, הקשבתי רוב קשב לסיפורים של המדריכה/מורה שהיא גם מורה לנהיגה, כן ממש ממש, עם רכב ולמד כחול. ואנחנו מתווכחים על איך החוק והלימודים לא תמיד מתאימים למה שקורה בשטח/בכבישים ושהרבה חברה חוזרים על הקורסים האלו מספר פעמים ואז.
פתאום זה היכה בי!
פתאום הבנתי שזה בכלל לא משנה אם אני או מישהו בחדר הזה יפנים משהו מהלימודים, זה עניין שולי בלבד ולא לשם כך התכנסנו כאן!
העניין הזה הוא עסק לכל דבר וכסף של אזרחים תמימים מתגלגל לו מכיסם לקופת משרד התחבורה!
הפכתי את חוברת ההדרכה והרי לכם חישוב פשוט, תמים, אידיוטי, לא מדויק ופרו משרד התחבורה.
קורס בוקר - 6 כיתות ברמת-גן בכל כיתה כ- 20 איש (אני יודע שיותר! אמרתי...אידיוטי) נגיד מתקיים פעמיים בחודש.
קורס ערב – 6 כיתות בכל כיתה כ- 20 איש שוב נגיד פעמיים בחודש
4 קורסים בחודש, 120 איש בכל קורס, מאתיים שקלים בערך.
סכום ביניים 96,000.00 שקל בחודש.
הקורס מתבצע במקביל בעוד אזורים בארץ, נגיד שישה אזורים.
סכום כולל של 576,000.00 שקל בחודש
הווה אומר בשנה משרד התחבורה מכניס לכיסו כ- 7,000,000.00 שקל (ותסכימו שהייתי עדין ומתחשב) מכספי הציבור ועוד לא הגענו לקנסות שכל אחד מאותם "עבריינים" שילם בנוסף, ומה עם האגרות והטסט ורישיון נהיגה ורישיון רכב?
 
 

כמה כסף!

לא פלא שישראל במקום ראשון בעולם בבעיות טחורים.
אני מתחנן ליושבי הכיסא, אוכלי החינם ופריצי העם! בבקשה!
גם אם אתם נותנים לנו בטחורים תנו ליהנות!
אפשר נשיקה מדי פעם!
לא חייבים לתת עד הסוף!
ויש גם מוצר לוואי מעולה מנפט שיכול לעזור!
כואב לי! כמה פעמים אמרתי לכם שאני צר מדי!
ואנחנו... אנחנו לא אשמים? אנחנו האזרחים האידיאליים למדינת גזל זו!
גזל! גזל! גזל!
שתיקה! שתיקה! שתיקה...
חבורה של דוביי לא אכפת לי! כולנו!
גונבים אותנו לאור יום שוב ושוב ושוב
פותחים לנו את כל הסתימות בגוף ואנחנו עדיין בסיכון גבוהה למחלות לב!
מזכיר לי את האחוריים של ג'וני הקוף מגן החיות בפתח-תקוה. גם לו לא הייתה ברירה, גם הוא היה סגור בכלוב, אבל ההבדל הקטן בינו לביננו שהוא נלחם, התרגז, צעק וניסה לתקוף את כל אילו שהתעללו בו, בזזו את נשמתו, השליכו דברים, ניסו לצחוק עליו ולעשות אותו אפס...כל יום מחדש!
הרשו לי להציע הצעת ייעול חדשה למפעלי זוגלובק בע"מ שנמצאים כרגע בעיצומו של ויכוח ציבורי לגבי התעללותם בחיות.
במקום תרנגולות תעמידו בתור את אזרחי מדינת ישראל, אם כבר נקניקים!!!
אז שיהיו כשרים...
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל