חומר למחשבה פרק ג` - הכל בראש?

"נפש בריאה בגוף בריא" , זו אינה סתם עוד סיסמה, בפרק זה ברצוני לתת מבט שונה במקצת על הקשרים בין ארבעת המושגים המרכזיים באדם (גוף, רוח, נפש, ונשמה), ועל מידת השפעת הגוף הפיזי בעיצוב זהותו של האדם - הנפש והרוח.

אומנם הרפואה המודרנית מכירה בכך שהרוח ונפש האדם משפיעים על הגוף הפיזי ואף יכולים במקרים מסוימים לחולל פלאות עד כדי ריפוי ממחלה, אך קיימת השפעה הפוכה וחזקה אף יותר אשר פועלת מהגוף לנפש. "נפש בריאה בגוף בריא" אמרה זו המופיעה כמעט בכל מועדון ספורט, במוסדות החינוך, ובצבא מבטאת את ההשפעה הקריטית של הגוף על נפש האדם.

תחילה אגדיר ואתן משמעות למושגים המרכזיים במאמר זה.
נשמה – הניצוץ האלוהי המאפשר לחי לנשום ולחיות.
גוף - הוא החומר, החלקים הפיזיים שממנו בנוי האדם, הצורה ומערכות השמיעה והראיה, הכושר הגופני, השכל והזכרון וכו'.
נפש – "האני" של האדם, הכולל בתוכו את רגשותיו, רצונותיו, אישיותו, אופיו, זיכרונות והתנהגותו. נפש האדם מתמלאת תוכן במהלך חייו. ומתה עם מותו הפיזי של הגוף.
רוחניות – היא דרך חיים, בדרך כלל היא מתקשרת לסיפוק מדברים שאינם קשורים קשר ישיר לחומרניות - מעמד, כסף, חברה, ופרסום.

חשוב לציין שההגדרות הנ"ל מקבלות משמעות שונה אצל בני אדם שונים, לדוגמה: להגדרת הנשמה קיימות משמעויות רבות ע"פ הקבוצה לה אתה משתייך, אסתפק בשלוש קבוצות.

בקבוצה הקבלית - הנשמה היא ישות שעליה לעבור תיקון על מנת להגיע לשלמות ובכך להתקרב לבורא עולם, לשפר את היצירה ולמלא אחר רצון האלוהים. מימדי הנשמה תלויים בדרגת התיקון שלה לפי הקבלה הנשמה עוברת מספר גלגולים, לאחר מות הגוף הפיזי היא מופיעה בגוף אחר. קיימים סיפורים שונים על אנשים שטענו שהם זוכרים מה הם היו בגלגול הקודם.

בקבוצה המסורתית – הנשמה היא ישות גבוהה יותר מהנפש, בדעות שונות היא ביטוי לחלק הרוחני של האדם, הממלאת שליחות, הדתיים מאמנים שבמות הגוף הנשמה חוזרת לאלוהים ונשפטת לגן עדן או לגיהינום. גם בקבוצה הקבלית וגם במסורתית קיימת משמעות לאמרה "נשמה טובה". אשר נאמרת על אדם טוב.

בקבוצה שאני מייצג במאמר זה – אין משמעות לאמירה "נשמה טובה" , מכיוון שכל הנשמות טובות ודומות אחת לשנייה באותה מידה, בכתבה זו הנשמה היא חלקיק (ניצוץ) אלוהי שמפעיל את החי במשך חייו ומאפשר לו לנשום, אין לנשמה לא רצונות , ולא רגשות, לא תבונה ולא זיכרון, גם לא איכפת לה אם הגוף המתופעל על ידה חי או מת. תפקידה היחידי והחשוב הוא לתת חיות לגוף האדם ולחי במשך חייו, לאחר מות הגוף היא מתמזגת מחדש בטבע כמו חלקיקי האטום בחומר. ועל כן אין היגיון בעמידתה לדין לאחר מות הגוף. מכאן גם ניתן להניח כי בסוג זה של הגדרה אין הבדל בין נשמה של אדם לנשמה של בעל חיים, שתיהן פועלות בתוך גוף, ומאפשרות חיות לחי. למה אין הבדל? כי תפיסה זו בנויה על עיקרון פשוט, אם הפיזיולוגיה של החיות כל כך דומה לפיזיולוגיה של בני האדם (עיניים, אוזניים, לב, אף, ריאות, כליות, כלי דם וכו'), אפילו צורת הרביה דומה להפליא לבני האדם, אז מדוע שהדלק (הנשמה) שמפעיל את החי יהיה שונה משלנו בני האדם?

 


הנשמה:

כפי שראינו בפרק הראשון, האדם יכול להיוולד בריא, חכם, זריז, או חלילה חלש, חולה או בעל מום כלשהוא - אלה נקבעים על פי הגנטיקה וקצת תלויים בסטטיסטיקה, תהליך בנית החי המתרחש בוולד הוא ביולוגי ואוטומטי, האם והאב מעבירים לוולד את החיות (את הנשמה - הכוח המניע) כבר בשלב היצירה מנשמתם ומעצמם עוד ברחם האם. ואותה נשמה לא נשאלת בבחירת הנולד החדש, אם היא רוצה בו או לא רוצה, היא משתתפת בתהליך הביולוגי שנוצר ופועלת בגופו של התינוק החדש במשך כל ימי חייו. לפי חשיבה זו, הנשמה היא ניצוץ שמניע את הגוף במשך חייו, ללא תבונה, ללא מחויבות, וללא שום רצונות וכמובן ללא צורך לעמוד לדין בפני בורא עולם.
 


הנפש:

היא אותם תכונות ומאפיינים שאימץ האדם לזהותו, לאחר שהתינוק נולד ויוצא לעולם הוא למד להכיר ולחיות עם גופו הפיזי שאיתו נולד, הוא למד את כישוריו, רגישותיו, ואת יכולתיו, הוא נכנס לתהליך של הכרה ובונה את נפשו ואת "האני" שלו. בהמשך הוא גם לומד מקצועות רבים, מרחיב את ידיעותיו בתחומים רבים ומגבש את דעתו, מכאן, ש"נפשו" של האדם היא שיקוף של עצמו בעיני עצמו והיא תלויה מאוד בבריאותו של הגוף (מוח, וזיכרון, זריזות וכושר גופני הם אלמנטים פיזיים באדם). ידוע שעיסוק בספורט מביא לשיפור היכולות של האדם בזיכרון ובחשיבה אשר הם הבסיס לנפש וזהות בריאה. "חולה רוח" או "חולה נפש" הם ביטויים לבני אדם שדפוסי התנהגותם או חשיבתם שונים מהנורמה, והטיפול הניתן להם הוא תרופתי שמשפיע על הגוף הפיזי שהוא אמור לטפל בבעיה הנפשית, מכאן ברור שהגוף הפיזי משתתף בהחלטות הנפש.

 

פיזיות:

יש היגיון רב בכך שהתפתחות הזהות וה"אני של האדם" נמצאים במוחו ובזיכרונותיו של האדם, ועל כן הם תלויים בהם, הזיכרון ומוחו של האדם הם פיזיים, הנפש גם מושפעת ממרכיבים פיזיים אחרים בגוף האדם כמו – שמיעה, ראיה, תחושה, יכולת שכלית ומוחית, אשר מהם מתקבל המידע הרב שמעובד וממנו מתקבלות ההחלטות, מין הסתם האלמנטים הפיזיים הם גם נגזרת של הלידה בנקודת ההתחלה - קצת מזל, וכמובן גנים - איזה בריאות ואיכויות ירש האדם ואיזה יכולות יהיו לגוף החדש.



רוחניות:

קיימת קשת רחבה של הגדרות לרוחניות האדם, אך ההגדרה הבולטת מבחינתי היא שהרוחניות היא יכולתו של האדם להימצא בהרגשה עילאית מנותקת מהמציאות העכשווית, על כן היא אינה קשורה לחומרניות (כסף, מעמד, פרסום), הרוחניות היא תוצר של הנפש, של רצונותיו ונטיותיו של האדם, וכפי שראינו הנפש היא תוצר של הפיזיות, הגנים והמזל, כלומר אם נפש האדם התגבשה בחייו ויצרה אדם בעל אישיות ומאפיינים מסוימים, מאפיינים ורצונות אלה יקבעו את מידת רוחניותו של אותו אדם, כל אדם הוא רוחני במידה מסוימת כיוון שלכל בני האדם יש תובנות ורצונות. מקובל לחשוב שככל שהאדם רוחני יותר הוא גם אדם מאושר יותר, מהסיבה שהרוחניות גדולה היא גם הבנה טובה ואיזון נכון של הגוף והנפש והיא מספקת פתרונות לבעיות רבות, כמו למשל עמידה בפני קשיים, בעוד שהחומרניות והכסף אינם מצליחים לספק פתרונות להבנה, ושלמות נפשית.

 


לקראת המוות:

אנשים רבים מספרים שרגע לפני מותם של יקיריהם, אותם גוססים רואים קרובים ומראות מהעבר ומסיפור חייהם, אשר באים להיפרד מהם. ונשאלת השאלה האם לא פשוט ומובן יותר לחשוב שאנשים אשר מרגישים שסופם קרב מגוללים את סיפור חייהם בפעם האחרונה לפני כיבוי המפסק הראשי של האדם? סביר להניח שהזיכרונות החרוטים והחזקים מתקופת הילדות ועד לרגעים האחרונים בחייו של האדם, צפים ועולים במחשבה אחרונה למרות מצבו הפיזי והבריאותי הקשה של הגוסס ואולי בגלל מצבו.
כלומר לא אנשים מהעבר באים לברך את הגוסס שהוא עומד להצטרף אליהם, אלא הוא מביא את האנשים מהעבר, מזיכרונו שעדיין פעיל, כדי להיפרד מהם לתמיד. הגוסס מרגיש שזה הזמן לקרוא את סיפורו מתוך זיכרונותיו, יקיריו וסיפורו הולכים לפוג כפי שהוא עצמו הולך להימחק במהלך הזמן הקרוב.



המוות:

ואז כמובן נשאלת השאלה מה קורה לאותו ניצוץ אלוהי שהפעיל את הגוף במשך כל חייו של האדם, כלומר לנשמתו של האדם אחרי יציאתה מגוף הגוסס, סביר להניח שלא עומדות בפניה אפשרויות רבות אלא לצאת למרחב הפתוח, ולהתמזג בטבע. במחשבה כזו אין היגיון שאותו ניצוץ אלוהי שהפעיל גופו של אדם במשך כל חייו ילך לבורא עולם לתת את הדין על התנהגותו של האדם שבקרבו הוא פעל, ויקבל על עצמו אשם שלא קשור אליו, הרי מדובר באדם שכבר איננו ושכל זיכרונותיו התפוררו ונמחקו כליל באחת מערימות העפר על אחת הגבעות.



סוף דבר

בגישה זו אין לנשמה כל השפעה על התנהגות האדם, היא חלקיק אלוהי (דלק אטומי) שמאפשרת לאדם חיים ומניע אותו במשך כל זמן שגופו תקין, האדם נולד בלי זיכרונות ומת בלי זיכרונות, אותו ניצוץ אלוהי לא הולך למשפט אצל בורא עולם, כנראה שלסיסמה "הכול בראש" - יש בה אמת כלשהיא, למוח קשה לקבל את העובדה שהיעד היחידי של הנשמה הוא להפעיל את הגוף במשך חייו, המוח צריך תקווה, הוא צריך ייעוד, ופתרונות לשאלות קיומיות והוא ממציא אותם.
ליכולת הפיזיולוגית של האדם השפעה קריטית על ביטחונו העצמי של אדם, התנהגותו, אישיותו ואופיו של האדם כלומר אלה משפעים בהכרח גם על נפשו. פיזית טובה, פועלת לטובה על קשת רחבה של תכונות כמו: בריאות, יכולת מוחית וזיכרון, זריזות, רגישות, סקרנות והפקת לקחים, אלה כאמור משפיעים על הנפש והנפש קובעת בסופו של דבר מה מידת הרוחניות שלנו, מאידך צריך לזכור שפיזיות טובה היא ראשיתו של האדם ובסופו של דבר מהותו, והיא תלויה בהחלט בגנים טובים וקצת באלילת המזל - בסטטיסטיקה בזמן התרחשות יצירת האדם.

במקרים רבים, די לנו במספר שניות כדי להתרשם מאדם, לצייר את אופיו ואישיותו באופן די מדויק, מבלי שאותו אדם יוציא מילה אחת מפיו. האם זה מקרי? כמובן שלא, כי בסופו של דבר הפיזיות שלנו היא הבסיס וגם המקור לאינפורמציה הרבה אשר ממנה בנינו בעצמנו את אישיותנו.

הערה: אין בכתבה זו הקטנה של חשיבות האדם בעולם היצירה, מאידך, הכתבה כן משייכת את התפקיד הבכיר שקיבל האדם בעולמנו למוח האדם במקום לנשמתו, כפי שראינו, לנשמה לא משנה אם האדם בקרבו היא פועלת חי או מת.

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל