לא בלי ביתי - טיול בת מצווה קצת אחר

לבלות 24/7 עם הבת שלך, באינטנסיביות ואינטימיות שמזמן לא הייתן בה, להכיר את הנערה שהיא הופכת להיות ולספר לה על הנערה שהיית. טיול בת מצווה קצת אחר, מקרב, מגבש ויוצר חוויות וזכרונות שהם רק שלכן - לעד!

מתי בפעם האחרונה ישבת עם ביתך המתבגרת, ניהלתן שיחת נשים מלב אל לב, התייעצתן זו בזו וסיפרתן חוויות מבית הספר והחברות?
נראה הזוי? לא הגיוני? רחוק ולא מעשי?
אני רוצה לספר לך איך אני השגתי את הקשר הזה עם ביתי, קשר מיוחד ואינטימי, ששייך רק לשתינו.
איך זה קשור לטיול לחו"ל? מיד תביני.
כשביתי הגיע לגיל בת מצווה, היה ברור שנעשה איתה מה שעשיתי עם אחיה גדולים - מסיבה כיתית, ארוחה משפחתית והופ... למטוס הקרוב לטיול בחו"ל.
אך הפעם היה זה טיול שונה מקודמיו. טיול שהוא רק של שתינו, אם ובת, אחת על אחת, למשך שבוע שלם, בלי עבודה, בלי חברות, בלי טלפונים ובלי וואטסאפ.
זמן האיכות שלנו התחיל הרבה לפני המראת המטוס. כבר בשלב שבו החלטנו על היעד, מה נעשה ומה נראה, נוצרה קירבה ואינטימיות. ישבנו שעות על חיפוש ותכנון, חלוקה לימים ובדיקת כל פרט בטיול. החלטנו לאן היא תבוא איתי ועל מה אני אוותר למענה כי היא ממש חייבת לראות...

ביום הטיסה עצמה ההתרגשות היתה בשיאה. נפרדנו מאבא בשדה התעופה, ואחרי שעברנו את בדיקת הדרכונים, ופסענו על המסוע המוביל לדיוטי פרי, פתאום זה הכה בנו - עכשו אנחנו רק שתינו, אחת של השניה ובשביל השניה, למשך שבוע שלם, 24/7, ללא הפסקה, לטוב ולרע.
פתאום עלה מין חשש קל. על מה אני אדבר איתה כל השבוע? אין שיעורים, היא לא צריכה לצאת, היא איתי!
האינטימיות הזו נראתה קצת מאיימת ומפחידה.
החלטתי לזרום עם זה, לתת לזמן לעשות את שלו.
ובאמת, אחרי יום כבר הסתובבנו בעיר, מסתכלות בעוברים והשבים ומצחקקות כמו שתי נערות טיפש-עשרה, מודדות בגדים בחנויות ומייעצות אחת לשניה מה נראה טוב ומה לא, מקבלות יחד החלטות של איפה לאכול, לאן ללכת והיכן לבלות בערב.

 
 

 

חווינו המון, טיילנו וראינו, אבל בעיקר חווינו אחת את השניה.
ספרתי לה על בית הספר שלי, המורות והחברות, המחזור הראשון שלי. היא סיפרה לי על החברות והחברים שלה, התלבטויות שלה. נתתי לה אוזן קשבת ממקום של אהבה, תמיכה והעצמה.
גיליתי שהבת התינוקת שלי הפכה ממש לנגד עיני לאישה קטנה וצעירה, עדיין תמימה וזקוקה להקשבה והכלה, אבל בוטחת בי ומשתפת.

יומיים לפני תום הטיול, בערב לפני השינה, היא לחשה לי: "אמא, אני קצת מתביישת להודות, אבל אני לא ממש מתגעגעת הביתה".
עניתי לה שגם אני לא...
כשחזרנו, עמוסות חוויות ומתנות, נותרו לנו הזכרונות, הרגעים והבדיחות שהם רק שלנו. מספיק משפט או מילה, שמחזירים אותנו לטיול, ואנחנו מתגלגלות מצחוק, לעיניהן המשתאות של שאר בני המשפחה, שלא מבינים דבר.
ה"ביחד" הזה ישאר שלנו לעד, ואני בטוחה שהיא תיקח את הרשמים הללו איתה כל חייה ותעביר אותם לביתה.
אני בהחלט ממליצה לכל אחת לקחת את הזמן הזה, לצאת לטיול לבד או מאורגן, ולהעניק את כל תשומת הלב לילדה שלכן בלבד.

אהה...כן... זה עובד גם עם אבות ובנים!
 
תמונות: Mike Baird  StephenGilmer  daveparker

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל