פסיעה אחת קטנה - פרק 4

פסיעה אחת קטנה - פרק 4 סיפור קצר בהמשכים, על נערה המוצאת את דרכה לעולם גדול בפסיעה אחת קטנה.

- פרק 4 -

כאשר היא שבה אל הקרוואן וחלצה מעל רגליה את הנעליים הלוחצות של נועה, כבר החלו השמיים נצבעים בקטיפה כחולה משובצת יהלומים קורצים. היא הכינה לעצמה כוס תה, הוציאה מכיס הסינר את הכריך ששמרה לעצמה, והחלה אוכלת כשהיא מביטה מפתח הקרוואן אל הדמויות שעדיין היו פוסעות בחוץ עד שהשתררה דממה.

נועה לא שבה אל הקרוואן מאז שעת הבוקר. במפגש החטוף שהיה להן בשעת הצהריים, היא לחשה לה שאלכס מבקשת שש מערכות אאוטפיט, ולא מסתפקת בארבע שנקבעו בהתחלה, "אני אשבור איתה את הראש עד מאוחר בלילה, רק אז אני אחזור"

היא שכבה על הדרגש, מתחה את רגליה בהנאה והרהרה, מה עושה אמא, מה שלום יענקל'ה, אני כבר מתגעגעת אליו, שרה ושמואל בטח גם דואגים, אשלח מכתב כאשר נשוב אל העיר, אל איזו עיר, היכן אגור, מתיי ישלמו לי על העבודה שאני עושה כאן, בחיים לא חשבתי להיות נערת מים, בטח יש דברים יותר גרועים, אין לי בעיה רק לא לחזור לבית, לעולם החסוד, הסגור, כמה אפשר להיות סגור, כמה רצתי, האמת נהניתי היום, איזה כיף לשמוע מוזיקה, גם כשהיא גבוהה ורועשת, כמעט התחלתי לרקוד, התאפקתי, מה הם היו חושבים, מה היא רוקדת לה שם, אבל הקצב מדביק, והאנשים, קצת צועקים אבל חיים, יוצרים, רוקדים, שרים, משתגעים, כמה חופש, הכל מותר, אפשר לדבר בלי לפחד, בלי חשש, אפשר להיפתח, אצלנו זו מילה גסה, הסתגרות, צניעות, אחורה בזמן, כמה אפשר לעצום עיניים, טוב לי להתעורר, כבר אמצה דרך, אסור לי לפחוד, הם אנשים טובים, והעולם גדול ומזמין, נועה חמודה, כבר מאוחר בלילה, רק שתחזור.

העיניים, בלי להרגיש, נעצמו, החלומות באו אליה גם הלילה, אבל פחות תובעניים, פחות מדאיגים, תמונה אחר תמונה חלפו מולה, היא החלה ללמוד להתחבר רק אל התמונות שאהבה והעדיפה, את האחרות היא דחתה וכיבתה, החלה מרגישה שחייה שלה, שהיא יכולה לשלוט על דרכה ועל ההחלטות שהיא בוחרת לעשות, חייה הם שלה, הם ברשותה, היא תלמד לארגן אותם, לחיות אותם במלואם, היא תתחבר רק אל האנשים שהיא תרצה ותאהב.

“נרדמת, מסכנה, את בטח עייפה, תמשיכי לישון, האלכס הזו, כמה היא יכולה לברבר ולטחון, כואב לי הגרון, את מתוקה, הכנת לך כוס תה, אולי אשתה קפה, אלך לחפש היכן להתקלח שם, חן, את רוצה גם"

אביה נשקף לה בחלון, ילדה מורדת, הוא אמר בשקט וסגר את התריס, היא חפשה את שמוליק הקטן, אבל הוא ישב בספריה של ספרי הקודש והסתתר בין התנ"ך לגמרא, נעלם, כל פעם שהיא שלפה ספר, היא נכנסה לחדרה של שרה, הוא היה ריק, בתקרה הייתה תלויה שרשרת שהיא נתנה לה לפני שבוע, הורידה אותה מעל הצוואר ואמרה לה, קחי, אני רוצה שתמיד תיזכרי אותי, ואז היא נכנסה אל המטבח, להכין את הקוגל, אמא שלה פתחה את התנור וצרחה, בקוגל יש זנב של גמל.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל