פסיעה אחת קטנה - פרק 5

פרק קצר מתוך הסיפור שכתבתי - פסיעה אחת קטנההפרק עוסק בחשבון נפש של הדמות הראשית עם יחסיה כלפי הדת.

-פרק 5-

היא התעוררה בתחושה של בלבול, חשה את הפרידה מחייה הישנים ולא יכלה להתרכז בדבר .
מחשבות והרהורים לא הניחו לה, אסתר חשה את גרונה חנוק,ראשה היה טרוד בעברה, באמונה שהתפרקה ואיננה עוד.
אסתר תלשה דף מתוך דפדפת שהונחה בין המדפים של נועה, משתוקקת לכתוב מילים לבטא ולהסגיר את האמת שלה, האמונה והיחסים עמו, שנגמרו.

עונות מעבר

עונת מעבר,רוח שורקת
חורף מחליף את הסתיו
וכל עונה חולפת, בסופו של דבר נהפכת
לעוד רגע שנגמר
אתה כמו אותם רגעים,לעולם לא תחזור אליי.

זה לא קשה להבין, כואב להתמודד,
זה לא פשוט לתאר ועוד יותר להאמין,
איך חיי ימשכו בלעדיך.

עדיין קר בחוץ,
למרות שאביב הגיע ואחריו הקיץ...
הקור נשאר בתוכי מאז שאנחנו לא יחד
פעם רק צחוק היה נשמע, היום אין דבר מלבד השקט
ובכל חצי שעה, מהדורת החדשות קוטעת הדממה,
קירות לבנים ואהיל חורק,
מוזר,פעם היה נדמה שלקירות יש צבע
והאהיל היה שותק.


זיכרונות מהסתיו, געגועים לזמן ההוא
בו היינו יחד,
זמן שלא יהיה לי ממנו עוד...
זה לא קשה להבין רק להתמודד
וזה לא פשוט להאמין ועוד יותר להתרגל,
אך חיי נמשכים בלעדיך,


כבר לא קר בחוץ עכשיו הקור הוא מבפנים,
מאז שאנחנו לא יחד...
ובינתיים,
אין לך מחליף, זמן נהפך חסר משמעות
ריק ללא תכלית, קירות לבנים ואהיל חורק
מוזר,פעם היה נדמה שלקירות יש צבע
והאהיל היה שותק.


עוברת לחיים חדשים, לחיות בלעדיך...

ה'


כאשר שיירת הרכבים של "הפקות זמר" שבה ונכנסה אל העיר הלבנה, החלו האורות נדלקים, צובעים את האופק בקריצות אור ססגוניות ומכריזים כי שעת הדמדומים הסתיימה וחושך החל עוטף את הכל.

הנהג העייף שישב בתאו ושתק כל הדרך, מופרד על ידי זכוכית כהה, החל עתה לגלות סימני קוצר סבלנות, ולאחר שהסיט את הזכוכית שאל בקול טנור "היכן את צריכה לרדת?"

תחילה, היא התעלמה משאלתו ומאחר והתעקש לחזור שוב על אותה שאלה, השיבה בשאלה משלה: "היכן כולם יורדים?"

"זה לא הולך ככה" הוא אמר וסלסל את שפמו "אנחנו מורידים היכן שנחוץ, זה השרות שאנחנו נותנים".

"אם כך" היא אמרה והתאמצה לזכור אתר אחד שמוכר לה יותר מכל, "תוריד אותי ליד הפארק."

"איזה פארק?"

"זה שקרוב אל הלונה פארק."

"אז תגידי פארק הירקון, קשה לך?" הוא שב והסיט את הזכוכית והיא שבה אל המחשבות הקדחתניות שהסתכמו כולם בשאלה, מה עליה לעשות בעוד מספר דקות, כאשר תמצא את עצמה בודדה לנפשה, נטושה ליד פארק הירקון. אומנם כבר נמצא בתיקה סכום כסף נאה ששולם לה על עבודתה, אך למעשה היא חשבה, אני חוזרת שוב להתחלה, לנקודה שבה התחלתי ללא שום כלום, וכשהקרוון הנוסע עצר, ירדה בלב כבד את המדרגה היחידה וצעדה אל החניה השוממה.
 
תמונה ראשית: waferboard
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל