המוציא שד מהבקבוק - הסכנות שבהתפתחות הטכנולוגיה

המשחרר שד הכלוא בבקבוק עשוי למצוא עצמו בצרה צרורה. הבא לשחרר אנרגיה הטמונה באש, בנפט או באטום, עליו לנקוט באמצעים לריסון כוחם. האם המדענים המגלים את האנרגיה האצורה בחומר מביאים בחשבון את הסכנות? האם מדינאים מסוגלים לפקח על הפיתוח טכנולוגי המופקד בידי חברות שמטרתם הפקת רווחים?

האגדה על ילד המשחרר שד הכלוא בבקבוק היא אלגוריה על האדם המנסה לרתום את כוחות הטבע לשירותו. מדענים, מגלים וממציאים בונים מכשירים ומכונות האמורים לשפר את חיינו. למעשה הם משחררים אנרגיה האצורה בחומר המפר את האיזון הטבעי. כיצד ניתן להחזיר את השד לבקבוק? מי מפקח על המדענים הממציאים והתעשיינים?
בתוצאות מעשינו יש מן המועיל והחיובי ומין המזיק והמכשיל. אותם מכונות ומכשירים שנראה מיטיבים אמנו עשויים לגרום נזק לחברה ולסביבה. בסדרת מאמרים זו אני מבקש לחשוף את התובנות שנתגבשו אצלי על נושאים טעונים אלה.
גם אם אנחנו לא מומחים במדע, ברפואה או בייצור נשק חשוב שננסה להבין את הסתירות במעשה המדעי והטכנולוגי.
 
 

האדם חוקר את צפונות הטבע

במוחי הילדותי סברתי שמדענים שגילו את האנרגיה הרבה הטמונה באש, באטום ובמימן הם גם אחראיים לתוצאות תגליותיהם. האמת העגומה היא שמדענים דגולים ועטורי פרסים לא שיערו שמחקריהם ישמשו נשק הרסני בידי מחרחרי מלחמה.
אלפרד נובל ממציא הדינמיט לא תיאר לעצמו עד כמה המצאתו יכולה לגרום להרס וחורבן. בסוף ימיו הוא הוריש את הונו, כנראה כחרטה על המצאתו, לקרן המחלקת פרסים למדענים, סופרים ואומנים: פרס נובל. הפרס מוענק בכל שנה לפרטים או ארגונים על עבודות מחקר יוצאות דופן ועל תרומה מיוחדת לחברה.
מאדאם קירי (Marie Curie) שגילתה את החומרים הרדיואקטיביים פולוניום ורדיום, לא שיערה שתגליותיה תוביל לייצר פצצות אטום. אם הייתה מודעת לנזק האדיר שגרמו החומרים שגילתה האם גם אז הייתה מפרסמת את עבודתה?
מאדם קירי הייתה אישה יצאת דופן בתקופתה. היא התנדבה לעזור לפצועים במלחמת בעולם הראשונה. לשם כך השתמשה במכשיר רנטגן, שהומצא בזמנה, בכדי לאתר רסיסים וכדורים שחדרו לגוף חיילים פצועים. בכך הצילה את חייהם של רבים. בזמנה איש לא ידע על הנזק הרב הנגרם מחשיפה לחומרים רדיואקטיביים, כתוצאה מעבודתה היא חלתה בלוקמיה, מחלה שגרמה למותה.
אלברט איינשטיין גילה את תורת היחסות של הזמן והמרחב, לפיה קיימת בטבע מהירות קבועה, המקור היא מהירות האור. אחת המסקנות שהסיק מתורת זו היא שחומר עשוי להפוך לאנרגיה לפי הנוסחה E=mc2 נוסחה ששימשה יסוד לפיתוח פצצת האטום. המדען הנערץ התוודה בסוף ימיו, שאם היה יודע שמחקרו תוביל לבניית נשק השמדה המוני לא היה מפרסמו כלל.
כך הוא מצוטט בניו יורק טיימס:
``אנו, אנשי המדע, שהיה זה גורלנו הטראגי לסייע בפיתוח שיטות השמדה נוראות ויעילות יותר ויותר, חייבים לראות זאת כחובתנו הרצינית והנעלה לעשות כל אשר ביכולתנו כדי למנוע את השימוש בכלי הנשק הללו למטרות האכזריות שלשמן הומצאו`` ניו יורק טיימס 29 באוגוסט 1948.
אלה שלוש דוגמאות של מחקרים מדעיים שהוציאו "שדים מהבקבוק". מחקרים מדעיים עשויים לתרום תרומה חיובית אך מצד שני גם נזק חמור. הישגים מדעיים בידי מנהיגים ותעשיינים שאינם מודעים לעצמם ואינם אחראיים למעשיהם גרמו בעבר וגורמים בהווה פגיעה חמורה לחברה ולסביבה. שתי הדוגמאות הבאות ממחישים זאת בבירור.
 

אנרגיה זולה וירוקה האומנם?

אני מודע לכך שבמסגרת מגבלותיי איני יכול לנבא את העתיד. כך גם אחיי האדם, ביניהם מדענים, ממציאים ומדינאים.
פיתוח כורים אטומים נחשבים לזולים ונקיים לסביבה. האם זה נכון? לחלוטין לא. כור אטומי פעולתו טובה עד אשר מתרחשת תקלה. שתי תקלות קשות התפרסמו בשנים האחרונות: ברוסיה, צ'רנוביל, וביפן הכור בפוקושימה. בשני המקרים האחראים לתקלה היו שרי ממשלה, מתכננים ומפעילים, כלומר האנשים שהיו אמורים למנוע תקלות. בשנת 2002 הודתה חברת החשמל של תוקיו כי זייפה נתוני בטיחות. לוח החשמל של הכור בפוקושימה לא נבדק במשך 11 שנים, מפקחים לא בדקו את מתקני מערכת הקירור והממשלה לא הטילה פיקוח מספיק על אלה שאמורים היו למנוע את האסון.
גם התקלה החמורה בכור בצ'רנוביל שבצפון אוקראינה קשורה ליהירות, שקרים וזיופים. אומנם פורסם על אסון בקני מידה לאומי, אך הנשורת הרדיואקטיבית הגיע לארצות רחוקות, תוצאותיה ייוודעו בעוד שנים רבות.
על אסון צ'רנוביל נכתב מאמר המרתק על ידי הנרי שוקמן שפורסם בכלכליסט: אסון, טבע: צ'רנוביל הוא גן עדן

אחת הבעיות הקשות של הכורים האטומיים היא אלפי טונות של פסולת רדיואקטיבית. ארה"ב וארצות מערב אירופה מייצאים את החומר המסוכן לארצות אפריקה ומזרח אירופה שקוברות אותו בשטחם תמורת תשלום גבוה. איש אינו יכול לנבא האם הטמנת הפסולת הגרעינית בטוחה לשנים רבות.
המסקנה העגומה היא שרוב בני אדם אינם יכולים לנבא את תוצאות מעשיהם ומחדליהם. שיחרר שד האנרגיה האטומית על ידי אנשים שמטרתם כבוד ועשיית רווחים הוא מתכון בטוח לשואה גרעינית.
 

תעשיית המוות

כל הארצות המכונות ארצות מפותחות או ארצות מתקדמות, מקיימות תעשיית נשק, תעשייה זו מעסיקה מדענים טכנאים ועובדים בעלי הכשרה בדרגה גבוהה. כלי הנשק המיוצרים בה נמכרים לכל המרבה במחיר. אף כי קיימים אמברגו מכירת נשק לארצות מסוימות, אין כל קושי לרכשו דרך מדינה שלישית או בשוק השחור. תעשייה זו מגלגלת מיליארדי דולרים, יורו, זהב או יהלומים. למעשה לא ניתן לדעת את ההיקף האמיתי של המסחר מאחר שהמדינות המשתתפות בו אינם מוכנות, כמובן, לספק נתונים מדויקים.
מדינת ירדן, השכנה שלנו, מקיימת תערוכת נשק מתוצרת בינלאומית. לתערוכה זו מוזמנים קנייני נשק גדולים. במקום קיים שטח מיוחד לניסויים. עיתונאי הגדיר את אנשי הצבא הבוחנים את הנשק המוצג בתערוכה כילדים בחנות ממתקים.
האם גורל מדינות העולם מופקד בידי ילדים המשחקים בכלי משחית? כאן תוכלו לצפות באחת התערוכות.
 

 

משחקי מלחמה

אחת הדרכים ללמוד הטופוגרפיה של אזור מסוים הוא לבנות דגם תלת מימדי. בכל צבאות העולם מקיימים משחקי מלחמה על גבי מפות או דגמים טופוגרפיים.
כתיבת הכתבה הזו הזכירה לי נשכחות מעברי הרחוק. בהיותי חייל בארץ הולדתי הייתי מופקד על הצד הטכני של חדר מלחמה באחת הארמיות. על שולחן גדול ממדים נפרשה מפה של שטח מסוים של המדינה עליו נעשו תרגילי מלחמה. מפקדי צבא בכירים התכנסו בחדר זה בכדי לשחק. תפקידי היה להזיז יחידות צבא, כלי נשק כבדים וטנקים על פי רצונותיהם של המשתתפים. שלוש שנים מאוחר יותר הייתי עד למשחק מלחמה באחת מיחידות צה"ל. כאן הטופוגרפיה הודגמה בשולחן חול. בימינו משולחן החול נשאר רק השם. קיימות חברות המייצרות דגמים טופוגרפיים מחומר פלסטי קל. הם נעשים על בסיס נתוני מפה. כל הרוצה בכך יכול להזמין דגם טופוגרפי על פי צרכיו. ללא ספק שולחן החול השתכלל, אך המלחמה נשארה עדיין משחק בידי אנשי צבא, תעשיינים וסוחרי נשק. ומה המטרה? רווח כספי? אמונה באל? לספק את האגו האנושי? או אולי כל התכונות האנושיות האלה יחדיו.

הכתבה הבאה: המהפכה התעשייתית החדשה.
 
תמונה: DVIDSHUB
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל