הפחד עלה השבוע שוב
בסופו של דבר ההתמודדות עם הלא מוכר הייתה מאוד יפה. כל פעם בדרך אחרת. אני כבר חודשיים מסתובבת כמעט ללא שיניים וכל פעם כשאני
כמעט מתחילה טיפול, אני גם תוקעת אותו, בגלל סיבה ידועה ומוכרת – הפחד שלא אתעלף שוב אצל רופא השיניים.
אני כל כך פוחדת מההתעלפות, מהמצב הזה של חוסר שליטה מוחלט, מהרגע הזה שהכל מתערפל.
היום, לאחר שלושה שבועות של ציפיה לעקירת השיניים, פתאום הגיע שוב הפחד וכמעט ביטלתי את התור לרופאת השיניים.
התקשרתי אליה וסיפרתי לה שאני מאוד משתעלת ושזה בטח יפריע לעקירה. היא אמרה: "לא, לעקירה זה לא יפריע,
אבל תחליטי מה שמתאים לך". הגעתי לאחר התלבטויות רבות. רציתי ופחדתי, פחדתי ורציתי. בסופו של דבר, הרצון גבר על הפחד
והגעתי. למרבה הפלא במשך כל הטיפול, לא השתעלתי ולו פעם אחת. וכן, היה שם עוד פלא: שתי עקירות כירורגיות לא פשוטות
ולאחר שההשפעה של זריקת ההרדמה פגה – אין כאב. יש עוד קצת נפיחות, אבל אין כאב. בעצם זה לא כל כך מפליא אותי שנותרתי
ללא כאב. כל הדרך מהמרפאה הביתה שרתי לעצמי שוב ושוב: אני אוהבת את עצמי לגמרי ובכל מצב, אני מקבלת את עצמי כך איך
שאני עכשיו, אני חזקה ובריאה בגוף בנפש,ברוח, אני בטוחה ומוגנת מבפנים ומבחוץ, אני שלווה ומאושרת, אני משוחררת, אני חופשיה.
וכשהגעתי הביתה עשיתי לי טיפול ב-EFT וידעתי שעד מחר אני חייבת להבריא, כי אני חייבת לסיים לסרוג את האפודה של הנכד המתוק
שלי, ויש לי גם מחר טיפול שעליו אני לא יכולה לוותר. אז כשיש כל כך הרבה עניינים שחשובים יותר מהכאב, אין לו מקום בחיינו, ומה שנראה
לרופאה כבלתי אפשרי, הפך למציאות מאוד אפשרית.
אני מקווה שאני יכולה לסמן וי על הפחד שלי מפני רופאי השיניים ולפתוח את השנה האזרחית החדשה באהבה ובשמחה
לקראת כל ארוע שיש בו את הכל, את כל מה שיש ביקום את הצער והההנאה, את הכאב וההעצמה, את הפנימי ואת החיצוני,
את האני ואת כולנו. שתהיה שנה טובה ומעצימה!