עוד רגע - טור אימהי אישי

בין שחרור האישה לסחרור העיסה, בין מימוש עצמי למיאוס כללי, הגיע הזמן להניח את הדברים על השולחן, רק בשביל זה צריך להזיז קצת את הניירת ולפנות את הכלים מארוחת הערב, מוכנים?


עוד רגע, טוב?
רק שניה, אזיז עננים, ילדים, אסדר רגע צעצועים, אשטוף כלים, שניה אחת, עוד דקה איתך, אתה יכול להעביר לי ת׳סל של הכביסה?
הנה, אז מה אמרת?
אה. כן. זה היה קשור לאושר או אולי לאהבה, לא? על נעורים? על נסיעה רחוקה? אני כבר ממש מבולבלת מאז הלידה.
לא, אתה לא מפריע, זה פשוט הזמן שמפריע, שדופק על הדלת ברגע הלא נכון כמו שכן נודניק. כמו יד דביקה שנדבקת למכנס. נו טוב. העיקר יש אבקת כביסה. העיקר אפשר לנקות, בטח אפשר לנקות. חיים שלמים אפשר לנקות ולנקות ולא להפסיק לשאוב אבק, לשאוב חלב, לשאוב אחד לשני את הלבלב. אהבתי אותו פעם, הוא היה חתיך, גם אני נראיתי לא רע, אבל היו לי את יסורי המצפון האלה, פריבילגיה של נערה.
מאז, נו, אתה כבר מנחש, נכון? לפני עשור ורבע וכמה מלחמות באמצע, ממש כמו שהיו מדברים ההורים, או הסבים, זה לא באמת חשוב.
אז על מה אמרת זה היה? על מימוש עצמי. חה. נע בעין מימוש עצמי, אני כבר מימשתי את עצמי אי פעם. בעצם נראה לי זה לא היה מימוש, אולי רק היה קשקוש. אולי זה לא היה אני. מה זה בעצם חשוב עכשיו, תגיד?
רציתי בכלל לכתוב מכתב אהבה מתוחכם כזה, או רגיש, או בכתב יפה. בסוף אני משרבטת פה בעיפרון של הילד מכיתה אלף על דפים מבית תינוקות ואפילו הוא לא מחודד כמו שצריך. חה. נע בעין מימוש עצמי. אני דבוקה לעץ הקורבנות כאילו נולדתי בפולניה. לא אוותר על מילימטר, כמו אמא, כמו סבתא, מה זה בעצם משנה?
אתן לו, לחתיך ההוא, להרגיש די חרא רוב הזמן, מה לעשות? ככה זה. אתן לי לחרבן עליו בקשת, מידי פעם, מה לעשות, כי גם לי קשה. אתן לי להראות כמו אמא, כמו סבתא, מה ההבדל, תגיד לי?



בכלל חשבתי להיות רוחנית כזו, או דוגמנית, או שגרירה. בסוף נהיתי מורה. בכלל חשבתי לעשות שליחות בחו״ל או להיות סוכנת של איזו חברה, בסוף נהיתי מורה. נו, אל תעשה לי ככה הם העינים, זה מסתדר אחלה עם החופשות של הילדים, עם הכביסה.
כן, להיות מורה. ואני אפילו לא מתביישת. להיות כמו אמא, כמו סבתא, לקלל בלב ת׳תלמידים הנוראיים האלה, זה רק מחריף עם השנים, זה מדכא, זה מעייף, זה כל כך לא מתאים לי ואני רק מחכה להפסקה. להפסקה בשביל מה? בשביל להרים טלפון לגנים לוודא שההיא לא שלשלה, שההוא קיבל ת׳תרופה, שיש סידור לאחר הצהריים ביום שאני בהשתלמות, בקיצור עמוס שבא לי למות. כן, למות כמו אמא, כמו סבתא, בגיל 70 או 83, איזה מימוש עצמי הכנסת לך לראש?!
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל