בעמק קידרון, לרגלי הר-הזיתים
עומדת מצבת "יד-אבשלום"
מגולפת באבניה של ירושלים.
שם בין עצי אלה וזית,
צפורים מצפצפות, חדות זו לזו חידות
כמו אלו ש"יד-אבשלום" מעוררת.
ואני - בשטח ההפקר, בין חולין לקודש
נושמת אוירה הרחום של עירי, ירושלים,
הולכת ונמוגה בין קפלי אדמה
המושכת אותי אליה בכוח שורשי עתיק.
ואין פעימות לב - דמי הולם
כקול שעטת פרסות-סוסו
של נסיך יפה תוואר הדוהר אל גורלו
תחת עץ האלה .
והיום אולי כמו אז,
נשמע בשביל הזה
ציוץ עפרוני ודוכיפת.