מכתב למיקי ברקוביץ לרגל זכייתו בפרס מפעל חיים

היום התבשרנו כי מיקי ברקוביץ יזכה השנה בפרס מפעל חיים על מצוינות בספורט. הזכרונות איתך מחזירים אותי שנים לאחור וככל שאני הופך בהם אכן אין ראוי ממך לפרס הזה.

ילד הפלא של שנות השבעים

חלפו שנים לא מעטות מאז שמיקי ברקוביץ' סיים קריירה ארוכה ונפלאה ככדורסלן. אמנם, הוא לא הגיע לליגה הטובה בעולם, אך שום ספורטאי ישראלי לא יכול להתברך ברשימת השיגים מפוארת כמו זו הרשומה ברזומה שלו. נכון, כדורסל הוא משחק קבוצתי אבל אין ספק שמיקי בשנות הטובות היה הדומיננטי, זה שהוביל להישגים ברשימה המפוארת הזו. בתקופה שהוא ומוטי ארואסטי כיכבו במכבי, עוד נהגתי לעקוב בקפדנות אחרי הקבוצה. התקופות שבאו אחר כך כבר העבירו את מרכז כובד הצפייה שלי ל NBA... כיום יש שני שחקנים ישראליים בליגה הטובה בעולם אבל אין ספק שמיקי היה אחד הגורמים העיקריים להעלאת הרמה, המוטיבציה והמקצוענות של הדורות שבאו אחריו. כתוצאה מכך, שחקנים מוכשרים כמו עמרי כספי וגל מקל רצו מאד והגיעו.
 
את מיקי פגשתי לפני כמה שנים במקרה תוך כדי הליכה באחד מרחובות תל אביב. הסממנים הפיזיים המשנים כל אדם לא בילבלו אותי. אני תמיד אזכור אותו מימי הלימודים בתיכון, עת הפכנו לחברים טובים כשלמדנו באותה כיתה. כבר אז, בתקופה ההיא, נסק כמטאור ביכולות מדהימות בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב. חיש מהר גם העלו אותו לקבוצה הבוגרת. עוד לפני שסיימנו י"ב.
אני זוכר את משחקי הכדורסל בין בתי הספר התיכוניים שנערכו אז. בזכות מיקי היינו אלופי המדינה בענף הזה לבתי ספר. היה ברור לי כבר אז שאני צופה בספורטאי שנועד לגדולות. אבל מיקי כהרגלו, נשאר צנוע, פשוט ודיבר תמיד בגובה העיניים. התהילה באה עליו חיש מהר אבל הוא לא הסתנוור ובעיקר המשיך לעבוד קשה באימונים. ואכן, באליפויות של במכבי כולל אליפות אירופה לקבוצות ובמקום שני באירופה לנבחרות (השיג שלא חזרו עליו עד היום) היה למיקי חלק נכבד. בבחינת הקטר שמושך את כל הרכבת. כל פעם לשיא חדש.

הכרתי את הוריו של מיקי שתמיד חלמו שהבן שלהם יהפוך לאיזה מדען או יעסוק ב"עבודה מכובדת" אני נזכר שפעם, באחת השיחות שהיו לי עם הוריו בערך לאחר סיום בית הספר התיכון (כשהייתי חייל, במהלך אחת החופשות שלי) הם עדיין המשיכו להביע צער על שמיקי "לא למד מקצוע כמוני" . אמרתי להם אז שמיקי הוא כישרון אדיר ואחד כזה מוטב שינצל את המיטב שבו לתחום שבו הוא מצטיין וכי הוא עוד יגיע רחוק. לא נראה לי ששיכנעתי אותם. אבל זה היה ממש בתחילת קריירת הבוגרים שלו בקבוצה. היינו בני 20 בערך. ברבות השנים ועם ההשיגים הכבירים שלו, אני מניח שהם התרצו. היום כשאני חושב על זה אני שמח שמיקי לא הלך למסלול הרגיל שרובנו הלכנו בו לאחר הצבא אלא המשיך וניתב את כשרונו ומרצו לכדורסל. אם לא כן, הספורט הישראלי לא היה זוכה בכל המצוינות וההשגים שהביא לנו.

בימים אלה, מרבית קבוצות הכדורסל משלבות בתוכן הרבה כדוסלנים זרים רבים ובכך מונעות התקדמות ומצוינות של דור הכדורסלנים מתוצרת עצמית דוגמת מיקי. חלפו הימים בהם היינו מעצמת כדורסל באירופה כפי שהיינו עם מיקי. כיום אנחנו בקושי מתמודדים ברמה ב. לכן, הפרס שמקבל מיקי מקבל משנה תוקף. אין ראוי ממנו לקבלת פרס המצוינות בספורט. אולי זה יזיז משהו במחשבה של אלה שמנהלים את הענף בארץ.

כל הכבוד מיקי, שמח בשמחתך.
 
תמונה ראשית: לע"מ
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל