שלום לך, שקדי ידידי, וברכות ליום הולדתך! אמר לו אילן, הנה הבאתי לך מתנה קטנה! המתנה היתה ציור גדול צבעוני ויפה של עץ פורח באביב, מעשה ידי אילן להתפאר. אני בטוח כי השקד שמח למתנה, ואילו יכול היה לדבר היה אומר לו: תודה, אילן, תודה רבה רבה!
עברו שבועות, חלפו חודשים חמישה, שישה ושבעה, והנה הגיע יום ט"ו באלול, הלוא הוא יום הולדתו של אילן. היה זה יום בהיר וחמים. שמש קיץ טיפסה בשמים, ואילן השכים קום, לבקר את ידידו השקד. הוא יצא מן הבית לחצר, לבוש בגד חג לבן, וכולו מלא סקרנות, איזו מתנה הכין לו ידידו השקד ליום הולדתו. שלום לך, שקדי ידידי אמר לו אילן כשקרב אליו. היום מלאו לי שמונה שנים האם... הוא ביקש לשאול אותו משהו, אבל השאלה לא נשאלה. לא היה צורך לשאול. ענפיו של העץ שהיו בט"ו בשבט מכוסים פרחים לבנים - ורדרדים, היו עתה עמוסים פירות לרוב.
פירות חומים, שקדים שהבשילו. אילן שלח ידו וקטף פרי אחד, פיצח את קליפתו ואכל את תוכו. זה... זה טעים נורא! אמר אילן בשמחה. ואז קטף אילן עוד ועוד שקדים מן העץ, התישב בצילו, השעין את גבו אל הגזע ואמר: תודה לך, שקד, על שהכנת לי מתנה טעימה ונפלאה כזאת ליום הולדתי!
זה היה יום הולדת נחמד, הלא כן.

לא נותר לי אלא להביא כאן מתוך ספרי האחרון את השיר שהקדשתי לה.

שקדיה

הוֹד וְהָדָר בִּפְלוּמָת כְּסוּתֵךְ ,
כָּה נָאָה בְּשִמְלָת הַטוֹהַר,
שַב הַאוֹר בְּעֵינָי לְמַרְאֵךְ,
עַז רִישוּמֵךְ כְּהִילַת הַזוֹהַר.

לְפֶתַע בִּפְאֵר הַתִפְרָחָת,
הַר וַגָיא בְּלוֹבֶן מְדוֹבֵב,
כִּבְכֹל שָנַה מוֹפִיעָה מְטוּפָּחָת,
סֶמֶל לְרִאשוֹנִיוּת, נֶפֶש מְשוֹבֵב.

כְּעֵץ הַדָעָת תֵחָשֵב דְמוּתֵךְ ,
הַמְכִילָה בִּמְרוּמָז יְסוֹדוֹת הַתְבוּנָה,
לֹא בְּנָקֵל יֵאַכֵל פִּרְיֵיךְ,
אַךְ בְּשִפְעָת סְגוּלוֹתָיו הַתְמוּרָה.

נִיצֶבֶת בַּשָעָר כִּמְבָשֶרֶת,
עוֹנָה נוֹסֶפֶת לְחִידוּש וּתְקוּמָה,
עוּרוּ צַמָרוֹת וְעֲלֵי כּוֹתֶרֶת,
זִיקְפוּ רַאשֵיכֶם כִּי הִגִיעָה הַשָעָה.