שירה בציבור

המשוררת הפולניה האהובה, זוכת פרס הנובל לשירה, ויסלבה שימבורסקה, כתבה בשירהּ המפורסם "אחדים אוהבים שירה". לכם, אחדים יקרים ואחדות יקרות, מוקדש הטור הזה. במסגרתו יובאו משוררים למפגש קצר, אינטימי, נגיעה מרפרפת, הזמנה לקשר.את המדור הטרי אני מבקשת לפתוח באהבה הראשונה שלי, זו שלכדה אותי בחוטי הקסם הנראים-לא נראים של השירה, שגרמה לי להלך כאיילת השדה

"אֶבֶן בּוֹדְדָה מִתְגּוֹלֶלֶת" (מתוך: "מחר", ב', ל.גולדברג) - לאה גולדברג

אי שם בגילויים המסעירים של גיל חמש עשרה גיליתי את קסם השירה. המשוררת הראשונה ששבתה את ליבי הצעיר היתה לאה גולדברג. בין קפלי תיק בית הספר היה חבוי תמיד 'זוטא' הקטן בכריכתו הירוקה, וכך במרדנות זוטא הייתי פותחת ומציצה, קוראת ונושמת את ריח מטר האביב היוצא ממנו. בהמשך גדל המשקל בתיק לכדי שלושה כרכים עמוסי עולמות, נהרות, הרים וקרח ירקרק.

 

 

"על עצמי" (ל.גולדברג)

לאה גולדברג נולדה ב-1911 וגדלה בקובנה. המשפחה עברה תלאות על רקע מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מעברים ובריחות שבו לביתם. אביה הואשם בקומוניזם ועבר עינויים על ידי חיילים מהצבא הלבן, בעקבותיהם פיתח הפרעה שהפכה למחלת נפש.
לאה גולדברג החלה לכתוב מגיל צעיר בעברית, יומנים וקטעי שירה, ובהגיעה ארצה ב-1935 פורסם כהפתעה ספר שיריה הראשון – "טבעות עשן", ביוזמתו של אברהם שלונסקי.
גולדברג ידעה 7 שפות ותרגמה יצירות מופת לעברית, כמו למשל: מלחמה ושלום של טולסטוי ויצירות של שייקספיר.
גולדברג ערכה בעצמה את שיריה, בהם ניתן למצוא מאפיינים דומיננטיים של הזרם הניאוסימבוליסטי של אותה תקופה: עיסוק בפרטי, היומיומי (בשונה מן האוניברסלי או הלאומי), אירוניה עצמי, איפוק, בדידות ומרחק מהקולקטיב. אצל גולדברג אפשר למצוא שירה אוטוביוגרפית שעוסקת בזכרון שיטתי של הילדות וההתבגרות באירופה.
גולדברג התגוררה תקופה בתל-אביב, ברחוב ארנון שזכה לפרסום בעקבות ספר הילדים שלה – "ידידי ברחוב ארנון", ואחר כך בירושלים, בכל חייה התגוררה יחד עם אמה, צילה, שחיה עוד 13 שנים אחריה וביקשה לחרוט על מצבתה את המילים: "אמא של לאה גולדברג".
לאה גולדברג נפטרה מסרטן הריאות ב-1970 ונקברה בהר המנוחות, ירושלים.

 

"להירדם לחודש, לחודשיים"

"16.11.28
אילו אפשר היה שלא להרגיש, שלא לחשוב, לא לקרוא ולא ללמוד! כמה הייתי נותנת עתה למען להירדם לחודש, לחודשיים. אני כה עייפה, מדוע? איני יודעת."

(מתוך: יומני לאה גולדברג, בעריכת רחל אהרוני ואריה אהרוני, הקיבוץ המאוחד).

 

שיר-שורה:

קשה. קשה עד אכזרי לבחור ציטוט יחיד משירה שסחפה גלים רבים כל כך. שהד קולה נשמעה מבין קונכיות רבות כל כך, וממשיך ומפכה עד בלי די.
עמך הסליחה, לאה.

"אֵין לָךְ זְכוּת חֲנִינָה בָּעוֹלָם.
הַכֹּל הָכְרַע.
חֲלוֹמוֹתַיִךְ טוֹבְעִים בַּיָּם
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת ֹשִירָה."

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל