חברים זה דרעק

חברים זה דרעק, אמרת בחיוך זחוח. חכם, מבריק, יוצא דופן. הכל היה לך. גם הורים אמידים בבית בורגני קטן בעיר בורגנית גדולה ומנומנמת. הכל היה לך ובהכל אהבת לבעוט.

חברים זה דרעק, אמרת בחיוך זחוח.

חכם, מבריק, יוצא דופן. הכל היה לך.
גם הורים אמידים בבית בורגני קטן בעיר בורגנית גדולה ומנומנמת.
הכל היה לך ובהכל אהבת לבעוט.
הייתה לנו שפה מיוחדת, מילים ואמירות מכל מיני סרטי פולחן. צחקנו על הכל, ומצאנו נחמה בכך שיש מישהו בעולם שקצת דומה לנו, שקצת מבין אותנו כמו שאנחנו, בלי יותר מדי הסברים והתנצלויות.
חברים זה דרעק, אמרת, וקול אביך דיבר מגרונך. אותו אב שהכחשת בתוקף כל קרבה רעיונית אליו.
חברים זה דרעק, חזרת ואמרת והוספת איזה גרעפס גדול לחידוד האמירה.
ואני לא יכולתי לסלוח לך.
אני הייתי חבר שלך.
אתה לא היית חבר של אף אחד.

נפגשנו אחרי הצבא, באיזה מפעל מטופש. מעין אזרחים עובדי רס"ר. שנינו היינו שונים, חריגים, מבולבלים מהדרישות שהחיים הציבו לנו, ולא מוכנים או לא מסוגלים ללכת בתלם. לא עדיין. שנינו הפגנו שחצנות כלפי העולם הבורגני שסביבנו.
עברו שנים והחיים שחקו את שנינו. חיפשנו את דרכנו בעולם. עבדנו בדברים מטופשים, ישבנו בפאבים, גלגלנו שיחות, ויכוחים וסיגריות, צללנו במעגלים ולא ידענו איך למצוא את עצמנו.
ואז פגשתי את אשתי, הקמתי משפחה. נכנסתי לעבודה מסודרת. אתה ניסית תואר אחרי תואר באוניברסיטה, אבל השעמום והעשן המתוק אכלו אותך.
נפגשנו פחות ופחות, אתה הלכת והשתבללת ואני הייתי יותר ויותר עסוק בעבודה ומשפחה ובורגנות קלה.
עשית בסוף תואר בפילוסופיה ולמדת לחשוב ולקטלג בצורה אקדמית את מי שלמד ואת מי שלא שווה יותר את זמנך.
חברים זה דרעק, אמרת לי, וצחקת על כל מה שעשיתי וחשבתי. כל כך לא אמפירי, כל כך לא מבוסס.
ואני בלעתי את זה בשקט כי חשבתי שחברים זה חשוב וכי ממילא לא ספרת את דעתי.
וגם כי חשבתי שאתה לא באמת מתכוון.
אנחנו הופכים את הדברים להיות מה שאנחנו חושבים עליהם כשאנחנו באמת מתעקשים.
אני הפכתי להיות לחבר דרעק.

אתה פגשת בסוף את האישה שממנה ברחת כל הזמן והיא כמובן מייד בלעה אותך כפי שתמיד חששת בעמקי לבבך. רקדתי בחתונה שלך והתלוצצתי עם הוריך. זה היה מבהיל.
שנה אחרי זה הזמנת אותי לבריתה של הבת שלך.
לא באתי, מתוך נקמנות טהורה.
זכרתי לך את זה שעשית טובה גדולה כשבאת ליום ההולדת של אשתי. סיפרת לי שכמעט לא באת כי לא מצאת טעם בזה. זה היה משפיל...
אחר כך כמובן הרגשתי אשמה.
אתה ניפית אותי מחייך כי קיבלת את ההוכחה הברורה לכך שחברים זה דרעק.
וזהו, עכשיו כבר אין יותר דרך אליך. אתה בטח תתמוגג מצחוק על זה שאני עוד בכלל מתעסק בזה.
סנטימנטלי חסר תקנה. קצת מזכיר את פול וג'ון.

אבל, אני לא חושב שחברים זה דרעק. אני חושב שחברים זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים.
ואתה חסר לי. אני עדיין מנהל אתך שיחות בראש.
כל הזמן נשאר בי חלק ממך, מתודעתך, ממה שאתה מייצג בשבילי.
לא חסרים לי חברים, אבל חסרה לי החברות שלך.
אתה יכול להמשיך לצחוק,
אבל אני תמיד ראיתי את הגרעין הטהור שלך.
חבל שהקפת אותו תמיד בכל כך הרבה חומות הגנה.
 
תמונה ראשית: Sam Howzit
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל