פסיעה אחת קטנה - פרק 6

פרק נוסף בסיפור בהמשכים שכתבתי על יציאה בשאלה בפסיעה אחת קטנה

פרק 6

"מדוע את יורדת כאן?" קראה לעברה נועה מבעד לחלון הקרוואן של אלכס, שעצר אף הוא לצד המדרכה.
מתוך התחושה המלנכולית שכבשה אותה רצתה לשתוק, אך מיד הבינה כי יש בידה הזדמנות אחרונה לפנות אל האנשים היחידים אותם הכירה, לפני שהם נעלמים ויוצאים מחייה, לכן כבשה את צערה, חייכה את חיוכה המבויש ואמרה: "אני צריכה למצוא לעצמי חדר."

רגע אחד השתררה דממה, בחלון הופיע גם ראשה של אלכס ועיניה קרועות לרווחה, "חדר? מה אמרת בדיוק? מה יש לך לחפש כאן? בואי תעלי."
שוב היא רצה, נעולה בנעליה של נועה, "בעצם, עדיין לא החזרתי לך את הנעליים" אמרה וטיפסה אל הקרוואן.
הן שלך.
אלכס התיישבה לידה, "מה בדיוק הסיפור שלך?" היא הדליקה סיגריה ונשפה את העשן בסילון דקיק לעבר החלון. "את מחפשת חדר? אה?"
כעת לא היה צורך להסתיר או לחשוש מהאין כלום שמאחריה, מה היא יכולה להפסיד עתה, "אין לי לאן ללכת”, היא שחררה עוד משפט ופכרה את אצבעותיה הדקיקות.

 
"מהיכן את באה? אז איפה גרת קודם?" הן המטירו עליה את שאלותיהן תוך שהן מתקרבות אליה עוד ועוד, כאילו היה בזה לחלץ ממנה תשובה. היא המשיכה לשתוק, מביטה פעם אל זו ופעם אל השנייה ושבה ומשפילה את מבטה אל כפות ידיה השלובות אחת בשנייה, מקווה כי ינחשו את התשובה ויחדלו משאלותיהן, אף על פי שידעה כי כוונותיהן כנות, מבטן העיד כי הן להוטות להבין את פשר הדרמה שזה עתה התחוללה מתחת לאפן ולסייע לה.
"אני בורחת" היא אמרה לבסוף, "עכשיו אין לי אף אחד בעולם . ברחתי מאורח החיים שלי במאה שערים, ואין לי שום כוונה לשוב לשם בחיים."
"ואין אתך מישהו? את לא מכירה אדם קרוב פה בתל אביב?" נועה ואלכס התבוננו האחת בשנייה במבט נסער, ושבו להביט בה בכובד ראש.

"אין לי אף אחד" אמרה והרגישה מעט הקלה, היא הטילה את ההפצצה בשטחן, ועתה גם הן יצטרכו להתמודד עם תוצאות ההפגזה יחד עמה. "הייתי מציעה משהו" אמרה נועה בדאגה, "אבל אני טסה לחו"ל מחר בערב, אני חייבת לבדוק בלונדון כמה תלבושות להצגה שהתחייבתי אליה."
אלכס הייתה צמודה אל פניה של אסתר "את האמת, כבר כשראיתי אותך מתרוצצת שם באתר הצילום, היכן זה היה?" היא הפריחה עוד סילון.

"תמנע" לחשה נועה.
"כן בפארק תמנע, כבר שם, הייתה לי הרגשה חזקה שאת כזו שהולכת לאיבוד, גבעולית, פוף ואת עפה" היא נשפה סילון עשן אחרון, כמו מבקשת להמחיש את דבריה ומעכה את הסיגריה במאפרה הנשלפת, "יש לי חושים מחודדים, אפשר לומר מחושים שקולטים כל צרה, זו בעצם הבעיה שלי. אני מתקשה להתעלם מבעיות של אחרים, עכשיו השאלה מה עושים אתך? אני לא מתכוונת לעזוב אותך זרוקה בשממה, את שומעת?"
"קחי אותה אלייך לכמה ימים, כשאשוב אני מבטיחה לעזור."
"למה את חושבת שאם לא היית מציעה, לא הייתי חושבת על זה בעצמי?" שאלה אלכס בטון נעלב, "אני אומרת לך שכבר שם בתמנע, הרגשתי שמשהו לא בסדר בקשר אליה, אסתר את תבואי איתי, יש לי חדר שתוכלי לקבל עד שתשכרי לך חדר ותסתדרי, את תהיי חייבת למצוא לך עבודה, אעזור לך, מה את אומרת? אין לך הרבה אפשרויות, אורי! אתה יכול לנסוע!" קראה אל הנהג שהשתדל לצותת לשיחה ככל האפשר מעבר לזכוכית, מעמיד פנים שהוא מקשיב לרדיו. הקריין סיים זה עתה את מהדורת החדשות, שכללה בסופה גם את ההודעה:
"משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר אסתר גיטל בת אפרים שעזבה את ביתה ומאז נעלמו עקבותיה. תיאורה, בת שמונה עשר, קומתה ממוצעת, שיערה חום בהיר, היא לובשת חצאית שחורה ארוכה, וחולצה אפורה, כל היודע על מקום המצאה מתבקש להתקשר למשטרה."
 
תמונה ראשית: Moyan Brenn
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל