פרשת יתרו

מנהיגות היא כמו משפחה?



"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי־הוֹצִיא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת־צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי־אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". [א]
כך נפתחת פרשת השבוע, פרשת יִתְרוֹ, פתיחה מעניינת.
מעניינת, אבל, פתיחה שמעוררת קשיים אחדים.

 
א. כתוב, "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת־צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ".
אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ?
מי שילח את ציפורה? מתי שילחו אותה?
יתר על כן, אם אנו חוזרים מעט לאחור, מוצאים כתוב, "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל־יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל־אַחַי אֲשֶׁר־בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם". [ב]
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל־הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ". [ג]
לפי הכתוב "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל־הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם", משה חזר עם רעייתו ובניו על החמור למצריים, אז מה עניין אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ?

 

ב. שאלה נוספת, יתרו בא עם ציפורה ושני בניה, בדיקה לאחור מגלה שיש אזכור אך ורק לבן אחד, "וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". [ד]
 


שתי שאלות

פרשנים שונים ערים לקשיים ומציעים פתרונות אחדים.
האבן עזרא מציע, "לא ידענו אם נולד גרשום בימי בחורותיו בברחו אל מדין, או בזקנותו" ומוסיף הראב"ע אמירה מפתיעה ביותר, "ואל תסמוך אל דברי הימים של משה, כי הבל כל הכתוב בו".
למרות אמירה זו קובע ראב"ע, "בנו השני הוא אליעזר נולד עתה בהנבאו", [ה] כלומר אליעזר נולד לעת התארגנותו של משה לחזור למצריים.
והסבר נוסף לראב"ע, "והיה אליעזר בחיקה [של ציפורה] כי עוד לא נמול, וטעם וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם, כי הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם את משה, נימול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה, ומשה הניחם ושב למצרים". [ו]
וגם הסבר של איך יגיבו בני ישראל, "משה לקח אשתו ובניו להביאם אל מצרים. גם זאת לא היתה עצה נכונה, כי היו ישראל אומרים, איך בא להוציאנו. והנה הוא בא עם ביתו לגור". [ז]
הרמב"ן מקבל את פרשנות ראב"ע ומוסיף, "ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום, אבל היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם. ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך. ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר". [ח]
גם חזקוני מפרש בדרך זו, " וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו על ידי שהיו הבנים קטנים ועדיין צריכים לאמם הושיב הוא האם תחלה ואח"כ הילדים בחיקה. [...] וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם הוא לבדו שהרי מיד שפגש הקדוש ברוך הוא במשה נמול אליעזר והניחם משה שם והלך לו משה משם עד מצרים וכשנתרפא אליעזר ממילתו שבה צפורה ושני בניה אל אביה". [ט]

נסכם עד כאן

אליעזר נולד בדרך למצריים, נימול בדרך וציפורה חזרה, עם שני הבנים, אל בית אביה.
סיכום זה מתאר מה חושבים פרשנים.

האם יש אפשרות להבנה אחרת?
נבדוק נתונים נוספים
א. אמנם הסופר המקרא ממעט בתיאור רגשות, אבל לגבי משה אין שום תיאור של מפגש, כלשהו, בין משה לרעייתו או לבניו.
ב. בני אהרון, צאצאי אהרון זכו בכהונה, "וְהִקְרַבְתָּ אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם. וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת־אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי. וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת. וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת־אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם". [י]
הכהונה היא לעד, לנצח, כהונת צאצאי אהרון עוברת מדור לדור.
לעומת-זאת, בני משה, גֵּרְשֹׁם גם אֱלִיעֶזֶר, בקושי מוזכרים במקרא. רק בתיאור השושלת, וגם זאת מחוץ לתורה, "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר. בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ. וַיִּהְיוּ בְנֵי־אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא־הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה". [יא]
ג. בעת שהאחות מרים והאח אהרון מביעים מעין מורת רוח כלפי האישה של משה, "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל־אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי־אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח". [יב]
משה אינו מגיב.
ד. לאחר מות משה, כל העם מתאבל, "וּמֹשֶׁה בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא־כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא־נָס לֵחֹה. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה". [יג]
אבל הבנים אינו מוזכר.

 


האם משה מתואר כאדם חסר רגשות?

להיפך, בצעדיו הראשונים במִדְיָן, "וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת־הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאנָם". [יד]
אלה בנות שהוא אינו מכיר, הוא גם אינו יודע מה עשויה להיות תגובת הרועים בכל-זאת, הוא מגלה רגישות לעוול ופועל.
לאחר חטא העגל, האלוהים רוצה לכלות זעמו בעם תוך הבטחת עתיד טוב למשה. משה אינו מסכים ומתחנן לשינוי הגזירה, "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה". [טו]

 

אתנחתא קלה

קיימות, לפחות שתי דרכים, להבין או לקבל את הכתוב בתורה.
א. דרך אחת היא להבין את כל הכתוב כנתונים של עובדה.
יש המרחיבים תפיסה זו גם על התורה שבע"פ. [טז]
ב. דרך אחרת מציעה לראות בכתוב רעיון חינוכי המנסה לעצב השקפת עולם כלפי החברה והעולם. [יז]
אני מעדיף את האפשרות השנייה, עיצוב השקפת עולם.
המסר שאני מציע להבין מהדיון הזה, הדרך בה ראוי מנהיג להלך בה, ולפעול בהתאם.
משה אינו מתואר כחסר רגש גם למשפחתו, אבל הנושא המשפחתי האישי, אינו רלבנטי לתפקודו של המנהיג.
מנהיג ראוי, אינו מצופה לדאוג לביתו ולקרובי משפחתו. הוא אינו צריך לנצל את מעמדו לקידום משרות וכיבודים לרעייתו ולבניו.
משרות ומינויים צריכים להישקל לפי הכישורים ההולמים את התפקיד המיועד.
חותן משה, יתרו, מציע "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל־הָעָם אַנְשֵׁי־חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ־הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ". [יח]
כך מתואר משה כמנהיג הבוחר וממנה את הראויים ביותר לתפקיד, "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי־חַיִל מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל־הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת אֶת־הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל־מֹשֶׁה וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם". [יט]
באותו אופן מתוארת יהושע לממשיכו של משה, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו". [כ]
בשום מקרה אין תיאור של משה המקנה זכויות מיוחדות לרעייתו או לבניו.
אין זה מקרה שהתכונה המציינת את משה היא, "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה". [כא]
יחסו הרגשי לרעייתו ולבניו, הם עניינו האישי, אינם קשורים ואינם מושפעים מרום תפקידו המנהיגותי.

ואיני אומר דבר על המנהיגות בימינו, בארץ גם בעולם.
ואידך זיל גמור...

 

הארות ומראה מקום

א. שמות יח, א–ד.
ב. שמות ד, יח.
ג. שמות ד, כ.
ד. שמות ב, כב.
ה. ראב"ע (הפירוש הארוך) לשמות ד, כ.
ו. ראב"ע (הפירוש הארוך) לשמות ד, כ.
ז. ראב"ע, (הפירוש הקצר) לשמות ד, כ.
ח. הרמב"ן לשמות ד, כ.
ט. חזקוני לשמות ד, כ.
י. ויקרא מ, יב–טו.
יא. דברי הימים א כג, טו–יז.
יב. במדבר יב, א.
יג. דברים לד, ז–ח.
יד. שמות ב, טז–יז.
טו. שמות לב, י–יא.
טז. "יתכן שבכתיבה חופשית, ללא הסבר, אמנם המושג "תורה" מתייחס לתורה שבכתב.
אך יחד עם זאת חשוב לציין שבהר סיני, ביחד עם התורה שבכתב נמסרה גם התורה שבע"פ,
שהיא פירושה של התורה שבכתב.
תורה זו עברה מדור לדור בע"פ, עד שנכתבה בששה סדרי משנה ע"י רבנו הקדוש, ולאחר מכן
נכתבה בהרחבה בתלמוד, שהוא ביאור המשנה" (מתוך תכתובת ביני לבין אתר אורתודוקסי מאוד).
יז. כך גם, "ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם [של המלומדים]. כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּרות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה".
(אחד העם, משה).
יח. שמות יח, כא–כב.
יט. שמות יח, כה–כו.
כ. במדבר כז, יח.
כא. במדבר יב, ג.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל