בשם המדע מותר הכל

צורת החיים שבחרתי לא מקדשת את הצורך לדעת הכול. אני מסתדרת גם בלי לדעת לפרטי פרטים כל דבר שקיים בעולם. ונהנית מזה.

לפני שנתיים קיבלתי החלטה משמעותית בחיי

החלטתי ללמוד באוניברסיטה. אולי זה נראה טריוויאלי. אבל לי זה לא היה פשוט, כיוון שאני דתייה, מבית דתי ובשאיפה להמשיך כך. השילוב בין היותי סטודנטית באוניברסיטה לבין היותי דתייה הוא לא בהכרח קל ופשוט.

כבר בסמסטר הראשון, בשנתי הראשונה, נכנסתי לקורס חובה שדווקא נשמע די מעניין 'תולדות האמנות'. הקורס לא היה מעניין, הוא היה מדהים! מותח ואנרגטי ומלא בידע והתפעלות, זאת הודות למרצה היקרה שהתייחסה אליו במלוא הרצינות והעבירה לנו את החומר בצורה הכי טובה שיכולה להיות.

הבעיה התחילה לקראת אמצע הסמסטר. כשהתקדמנו בסדר הכרונולוגי של האמנות עזבנו את התקופה הפרה-היסטורית והגענו לתרבות ההלניסטית. פתאום במצגת התחילו להופיע פסלים יווניים עירומים. התרבות ההיא שקידשה את ה'קאלוקגתיה'- הטוב והיפה, פיסלה פסלים בעירום מלא.
ישבתי שם, בין 30 סטודנטים שהסתכלו בלי בעיה, ורק אני שקעתי במחשב שלי והצצתי מדי פעם קדימה כדי לראות את המרצה.
מימיני, משמאלי, מאחורי, ומלפניי רצו בדיחות על העניין. הרבה גסויות ומילים שאני לא רוצה בחיי. בחברה שלי זה נושא שעליו נאמר 'הס מלהזכיר'. פתאום זה נכפה עליי כי יש נוכחות חובה עם רישום נוכחות, ויש מבחן בסוף הסמסטר. ופשוט אין לי ברירה. אני חייבת לקחת חלק בזה.

בקורס אחר, הביאו לנו כתב אישום של אנס. היינו צריכים לכתוב על זה ידיעה לעיתון. ניסיתי, באמת שניסיתי לעשות את זה אבל לא הצלחתי. אני מודעת שזה קיים בעולם. אבל מכאן ועד לכתוב על זה, לפרט מה קרה ואיך? אני לא מאמינה בזה. אני לא חושבת שזה נצרך ברמה הזו.

אולי בכלל הבעיה היא שלי. הרי יכולתי לבחור מקום לימודים אחר, שתואם את ערכיי כמו רבות מחברותיי. הן לומדות במכללות דתיות, אמנם לא כל המרצים והנושאים שם הם דתיים, אבל תהיו בטוחים שתמונות עירום לא מוצגות שם.

אבל אני לא חושבת שהבעיה היא שלי. אני בכלל לא מבינה למה זה נדרש. למה חובה להציג בעולם האקדמי דברים שהם לא בסטטוס קוו? אם התואר שלי היה באומנות אז יש לזה משמעות, וברור שאם הייתי לומדת רפואה הייתי צריכה לדעת את האנטומיה של הגוף. אבל כל עוד התואר לא מחייב את היציאה מהמקום המוסכם-למה זה נדרש? למה כל כך הכרחי להראות את זה? ולמה בכלל לחייב אותי להיות בקורס כזה?

מי שמעוניין לקחת קורסים כאלה כבחירה-זכותו המלאה.
אבל ההרגשה שלי היא שהעולם האקדמאי כופה עלינו את ד(ע)תו. שהוא מכריח אותנו להאמין באמונות שלו. הפרופסורים והדוקטורים כל כך נאורים וחכמים ויודעים הכול, אז למה שהם לא יחליטו בשבילנו מה טוב לנו?

הרי לעולם לא נעז לצאת נגדם. כי מי אנחנו? בסך הכול ילדים קטנים שלומדים לתואר ראשון. דעתנו לא נחשבת. לעתים נדמה שהם שוכחים שאנחנו לא תינוקות. שעברנו כמה מבחני בגרות לא פשוטים, שתרמנו למדינה, שעבדנו וטיילנו ואנחנו יודעים מי אנחנו ומה אנחנו רוצים מעצמנו. ואם יש נושא שיגרום לציבור גדול(גם אם הוא לא הרוב) לזוז באי נוחות בכיסא, אז ראוי לכבד אותו.

גם בתנ"ך שעל פיו אני חיה יש כמה סיפורים שלא הייתי רוצה ללמוד בכיתה עם 30 תלמידים, חלקם בנים. בציבור הדתי יש קושי והתפתלות גדולה איך ללמד אותם בצורה היעילה והצנועה ביותר. וזה לא שאנחנו מתעלמים מהמציאות, אנחנו פשוט בוחרים לחיות את המציאות בהתאם למה שאנחנו מאמינים בו. גם בלי עזרתה של האוניברסיטה ידעתי שיש תמונות עירום, אבל בצורה מודעת בחרתי שלא להכניס אותן לחיי.

צורת החיים שבחרתי לא מקדשת את הצורך לדעת הכול. אני מסתדרת גם בלי לדעת לפרטי פרטים כל דבר שקיים בעולם. ונהנית מזה.
 
תמונה ראשית: velkr0
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל