פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם
לִפְנוֹת שַׁחַר, כָּבָה הַכּוֹכָב
בַּלַּיְלָה, שׁוּב יֵשׁ לוֹ מֶרְחָב,
לִפְנוֹת עֶרֶב, הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת
בַּבֹּקֶר, תִּזְרַח שׁוּב בְּלַהַט.
אַךְ הַלֵּב, לֹא נוֹהֵג בְּהֶתְאֵם
אִם יִדֹּם, לֹא יוֹסִיף לְפַעֵם.
לָכֵן עַל הַלֵּב עָלֵינוּ לִשְׁמֹר
וְעֵצוֹת נְקַבֵּל, בְּזֶה הַמִּזְמוֹר:
הַצַּו הָעַתִּיק, אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁן
לִשְׁמֹר עַל תַּשְׁתִּית וְלֹא לְעַשֵּׁן,
הַגִּישָׁה אֶל הַלֵּב שֶׁלֹּא תִּזְדַּהֵם
וְחָשׁוּב גַּם הַגֵּן, שֶׁל הָאָב אוֹ הָאֵם.
אֹכֶל דַּל שֻׁמָּן
טוֹב לַלֵּב וְלָרוֹמָן,
אַל תַּפְרִיחוּ אֶת בְּשַׂרְכֶם
הַשֻּׁמָּן... לֹא מְרַחֵם.
מַשְׁקֶה מָתוֹק אוּלַי נִפְלָא
אֲבָל הוּא כּוֹס שֶׁל תַּרְעֵלָה,
הַגּוּף וַדָּאִי יִשְׂמַח לִזְכּוֹת
גַּם בִּמְלַאי שֶׁל יְרָקוֹת.
הַלֵּב זוֹכֶה גַּם לִתְמִיכָה
מִן הַסְּפּוֹרְט וַהֲלִיכָה,
זַכַּאי הוּא גַּם לִלְטִיפָה
לְהִיבָּדֵק, מִדֵּי תְּקוּפָה.
אֶת הַמַּזִּיק נִתָּן לִגְרוֹעַ
אִם מִן הַלֵּב יֻסַּר הָרֹעַ,
טוֹב מְאֹד לוֹ הַמַּרְגּוֹעַ,
אִם בָּאָרֶץ, אִם בְּגוֹאָה.
נְקַוֶּה שֶׁלֵּב בְּלִי מוּם,
לֹא יִקְרוֹס מִשִּׁעֲמוּם.