הידד לרות אלמגור רמון

השבוע התבשרנו כי רות אלמגור רמון, היא כלת פרס ראש הממשלה ללשון העברית לשנה זו. כל הכבוד

שעה קלה של קורת רוח

השבוע, בתוך בליל הארועים השגרתי, המשמים והקודר הכולל איומים, אסונות ומעשי פשע כרפרטואר מובן מאליו שכבר הורגלנו בו, היתה לי עדנה לשעה קלה, קורת רוח של ממש כששמעתי שרות אלמגור רמון היא הזוכה לשנה זו בפרס משרד ראש הממשלה ללשון העברית. עבורי, הנושא הזה ראוי לציון ולא בכדי שמחתי והתרגשתי עבורה, אל אף שאיננו מכירים. אך אני מכיר ומוקיר את פועלה למען השפה העברית וזה מה שחשוב.

בתהליך איטי אך בטוח, הולך ופוחת ערכה של השפה העברית בקרב חלקים גדולים בציבור. אלה שצריכים לשמש דוגמה, חוטאים יום יום בדיבור שגוי או שזור בשיבושים קשים. תצילנה אזניים -לא פחות. לפחות אצלי זה כך - כי חוץ מכאב פיזי באוזני, כל הסממנים האחרים קיימים, משל היה זה טרטור צורם שאינני רוצה לשמוע אותו. לא אצטט כאן "פנינים" מנאומיהם של חכ"ים או שרים אך לעיתים אני תוהה איך איש ציבור שכוחו העיקרי בביטוי, פשוט אינו יודע את השפה שבאמצעותה הוא מביע את רעיונותיו וזה באמת צורם. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? רבים מ"עמך" (בלי הכללות כמובן) ובמיוחד מהדור היותר צעיר לא רק שאינו יודע את השפה, זה גם לא ממש מעניין אותו. מטעמי נימוס, אני משתדל לא לתקן את בני שיחי יותר מידי פעמים, אך לעיתים אני לא יכול להתאפק...ושלא תבינו אותי לא נכון: אני לא נגד סלנג. רות אלמגור רמון בעצמה אומרת שהשפה העברית היא דינמית, חיה ונושמת והיא לא מוטרדת, לדעתה השפה מתפתחת בכיוון החיובי וזה מה שחשוב. אז הסלנג בשפת היום יום לא אמור להטריד אבל רק אם הוא נאמר לצד השפה ולא במקומה. אבל בתוך עמי אני יושב ואני מתרשם שיש רבים שלא יודעים אחרת, אלא סלנג או עברית מתובלת בשיבושים קשים. חבל מאד, אני בהחלט כואב את כאבה ונעלב בחיוורונה כפי שהוא נשמע בפיהם של המשבשים וכיום זו כבר שיגרה. התרגלנו ,כמו להרבה דברים רעים אחרים.

לפני זמן רב, עסקתי מספר שנים בהוראה. שפתם של המורים היתה בעיני סבירה אז. אינני יודע מה קורה היום במערכת החינוך אבל אם כל כך הרבה מדברים בצורה קלוקלת , אני לא בטוח שזה בא רק מהבית. או שהשלימו עם כך בבתי הספר או שלא משקיעים יותר מידי בלימודי השפה. כך זה נשמע לי מידי יום. ואולי מערכת החינוך אינה יכולה לתקן את שטף הליקויים שרובם באים מהבית. בכך אין לי ספק: ההורים הצעירים כיום מדברים הרבה פחות עברית איכותית ונכונה ממה שאבא שלי דיבר.

רות אלמגור רמון היא יועצת הלשון ברשות השידור מטעם האקדמיה ללשון עברית. היא גם מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ומלמדת בקורסים לעורכים, לשדרים ועיתונאים. אני התוודעתי אליה דרך המדור "רגע של עברית" שאני מקשיב לו מידי יום. השפה בהחלט ראויה שנקדיש לה לפחות רגע בכל יום מימות החול של השנה. פעמים רבות רות עצמה מדברת במדור זה על פרושה של מילה מסוימת , חידוש כלשהוא הקשור בשפה או סיפור מעניין העומד מאחורי ביטוי שגור. מאז שמעתיה בפעמים הראשונות, קראתי מידי פעם על פועלה. ועדת השופטים לענין הפרס שאותו תקבל השנה מציינת בנימוקיה כי: "יכולת ההקשבה שלה וצניעותה, לצד הידע הרב שלה, מושכים אליה את ליבם של כל הבאים עימה במגע, ובכך מאפשרים לה להשפיע עליהם מתוך רצון ולא כפייה". משפט תמציתי אך מכיל המון. לגבי אישית - אני לומד ממנה בכל פעם שאני מקשיב לה , חדשות לפרקים היא מיידעת את המאזינים בדברים שלא ידעתי וביחס לשפתנו תמיד טוב לדעת. הפרס, על שם אליעזר בן יהודה יוענק לה ב 11 לפברואר.

יישר כח רות, ברור שאוסיף לעקוב אחר המדור ואחר פועלך.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל