איך ליטפתי תנין בברזיל - טיול לשמורת פנטנאל

שחר רוזנברג חלם אחרי שחרורו "לשתות כוס מיץ תפוזים גדולה במנאלי" שבהודו, אבל נהרג באסון המסוקים. מאז,אני, אביו אריה מגשים את חלומו, יוצא למסעות ברחבי העולם ומספר על כך לחיילים צעירים ולתלמידים. למסעות אלה אני קורא "לראות בעיני עיניו".

 

כל הדרך לפנטנאל

אנחנו בתחילת סיורנו בשמורת Pantanal, אזור ביצתי ענק בגודלו המשתרע על פני שטח של 250.000 קמ'ר ברובו בברזיל וחלקים קטנים בבוליביה ופרגוואי,יש אומרים שמגוון הביו-חי בו עולה על יערות האמזונס.
יציאת בקר מוקדמת מ- Cueba העיר הגדולה...
מגיע המדריך עם מיניבוס בו נמצאים עוד מטיילים וביחד נסייר ב- Pantanal. במטיילים משפחה מקומית המורכבת מסבא, סבתא, הורים ושני ילדים, תווי פניהם מזכירים יפנים או אינדיאנים. כמה מעט אנחנו יודעים על עמים אחרים הרי מוכרח להיות הבדל ברור בתווי הפנים בין בני המוצאים השונים. בהמשך עוד נלמד שהסבא והסבתא הם אכן ממוצא יפני, הוא דובר מעט מאוד אנגלית והיא, מומחיותה רבה בליקוט עלים שונים הפזורים בשדות תוך כדי הסבר על סגולותיהם.
דרכינו ממשיכה בשבילי עפר המעלים אבק אדום. הכל יבש ואבק האדמה האדומה מכסה את המכוניות ואת הצמחיה בשולי הדרך. הדרך חולפת מעל לגשרי עץ קטנים הבנויים מעל למקווי המים. כל גשר כזה הוא בעצם מספר קרשים לא מחוברים. בצידי הדרך מבחינים במגוון ציפורים בכל הגדלים ועל גדות תעלות המים המוני תנינים שחורים קטנים הנקראים "cayman" מביטים אנו בהם והם משיבים לנו מבט.
 

האנשים במסע

ממשיכים לנסוע ומגיעים לשער כניסה של החווה "שלנו". מרימים את המחסום ומתחילים לנסוע על שביל פנימי. המלווה שלנו מסביר כי בעונה היבשה ניתן להגיע עם רכב עד לחווה ואילו בעונה הגשומה כל האזור מוצף וניתן להגיע רק עם סירות.
נוסעים ונוסעים ואינך מאמין שמדובר בעצם בכביש פנימי. החווה בנויה על גדת הנהר, מספר מבני עץ, עדר בקר המועלה על משאית ומספר סוסים הצופים בנו מרחוק. החדר שקיבלנו ענק ואין בו כלום מלבד 2 מיטות ושולחן זעיר, מקלחת עם מים קרים בלבד ומאוורר תקרה. חדר האוכל הוא שולחן ארוך מתחת לעצים, במטבח כיריים ועל האש סירי אלומיניום. מלבד המשפחה שהגיעה איתנו מ- Cueba נמצאים "פליט" שעזב את אירלנד לפני יותר מעשרים שנה, זוג צרפתי וזוג דני. הפליט הוא ממוצא אירי, הזוג הצרפתי, בחורה אנטיפטית מאוד שקוטעת את בן זוגה בכל פעם כשמנסה לדבר. הזוג הדני, היא רופאת אף אוזן גרון בגיל 30+ ובן זוגה צעיר מעט ממנה, כנר תזמורת שקיבל לאחרונה משרה חדשה בגרמניה. צוות המקום - איש בעל שפם רחב וחיוך רחב עוד יותר שמאוחר יותר ילמד אותנו לדוג פיראנות, לאותו בעל שפם יש יכולת לדבר בשפת התנינים. עובד נוסף בחדר האוכל שהסתבר מאוחר יותר שהוא רופא. הטבחית בעלת שיער אסוף לתוך כובע ניילון, מגירה זיעה מעל לסירי האלומיניום הלוהטים באש החמה.
 

מאסת הביו חי

למדריכנו סיזר, אין תוכנית יומית של ממש וכולו בנוי על אלתור וכמובן מאסת הביו חי במקום, הציפורים, הדגים, הסוסים, הפרות והתנינים.
אין כלום וודאי לא טלוויזיה, רדיו גם לא טלפון. קבוצת אנשים באמצע שום מקום. זמן קצר עבר ולמדנו לדוג דגי פיראניה. לוקחים מקל, קושרים חוט עם קרס, שמים את הפיתיון על הקרס. לדגי הפיראניה שיניים חדות מאד והם קורעים את הפיתיון ונתפסים בחכה. דג קטן ואלים מאד המופיע בלהקות גדולות. להקת פיראניה מסוגלת להותיר מבעל חי גדול שלד עצמות תוך זמן קצר ביותר.
מול עיני חצה עדר פרות נחל קטן בעלייתם לגדה מנגד ניתן היה לראות את סימני הנגיסה של דגי הפיראניה. לעת השקיעה אנו עולים על סירה קטנה ויוצאים לשייט בין שמים למים להשתקפות המדהימה שאינך יודע היכן מסתיימת המציאות ומתחילה ההשתקפות. הציפורים עפות מעל לראשך, קטנות גדולות, בזוגות ובלהקות. לא ניתן לצלם עקב מהירות מעופן של הציפורים והתמונה היחידה היא אותה תמונה אחרונה שנחקקת בזיכרון. להקת ציפורים לבנות מכסה כמעט לגמרי עץ ענק ולידו עץ אחר כולו מכוסה בציפורים שחורות. מי אמר לאלה להיות על עץ זה ולאלה להיות על העץ האחר? מדוע הלהקות אינן מתערבבות זו בזו, כיצד כל שנה הציפורים בוחרות באותו עץ, מה הן אומרות אחת לשניה בשיחם הלהגני?
 

עוזר לצוד קיימן,כאילו...

עם הציפורים לא יכולנו לתקשר אך האיש שלנו בעל השפם מתקשר עם תניני ה-cayman לפתע הוא מתחיל להשמיע קולות בשפתו שלו ושל ה-cayman ותוך שניות צץ ראש של cayman המתקרב לסירה וקופץ אל הדג המושט לו. cayman ועוד cayman ואינך מאמין. קולות הפנטנל מתעצמים יותר והשמש שוקעת. הנהר משנה את צבעו, זהב, ירוק זהב, סגול זהב והנה ירד לו הלילה, מעל ומתחת כוכבים נוצצים בתמונת תלת- מימד. עתה הזמן לספר כיצד צדנו גורת קיימן בחושך, הסירה מתקדמת חרישית לגדת הנהר עיני הקיימנים מבריקות בחשכה,האינדיאני המלווה שלנו מפיל עצמו למים ותוך שניות מעלה גורת קיימן לסירה המגע עם הקיימן הינו גס ולא נעים מה עוד ופחד לא מוסבר מלווה אותך כל הזמן. המלווה מספר כי לקיימן 72 שיניים, לא יכול לאשר מאחר ולא ספרתי, שניות לאחר מכן הופך האינדיאני את גורת הקיימן על הגב ומלטף אותה בבטנה,כמעט מיד נרדמה לה הגורה ואנו עומדים ומביטים בתדהמה.
 

 

 

 

מעט רומנטיקה בפנטנאל

אחרי ארוחת לילה דשנה שהוגשה לנו בשיטת תפוס כפי יכולתך, התמרחנו נגד יתושים הוצאתי את שקית הגרעינים כדי ללמד את אנשי המקום והתיירים איך מפצחים גרעיני אבטיח בארץ הקודש. הסבתא היפנית תפסה את הפטנט מיד ודי מהר על השולחן מולה הצטברו ערמות של קליפות. כך החלה הפרת המאזן האקולוגי של ברזיל. הכנר הדני סיפר את סיפור חייו ואנחנו כאוהבי מוסיקה היינו מרותקים לשמוע על הקושי בתחרויות השונות ועל החיים שהם קודש לאימון ועוד אימון.
באמצע הלילה אור מסנוור אותי מלמעלה. שוכב לי בשקט מוחלט ובין הסדקים בתקרה רואה ירח עגול מושלם מפזר אור קסום. שוכב ומרים את היד ואור הירח כאילו ומונח לו בכף היד. מנסה לשמר את הרגע אבל לירח מסלול משלו ואט אט הוא מתחיל לנוע מכף היד אל מקום אחר ונסתר.
 

משוט בפנטנאל..

בבוקר יוצאים לסייר בסוואנה וביער. האזור הוא לא יער צפוף כך שלמרות שקיימים מספר עצים גבוהים הוא מוגדר כסוואנה. קופים בקושי נראים אך נשמעים היטב בין צמרות העצים, עם אחד מהם יצרתי קשר אישי ועד היום איני יודע מי היה חיית המחמד ומי שיחק במי? cayman רובצים להם בנחת על גדות הנהר ואפילו לא טורחים להרים את הראש כשאתה עובר לידם, משפחת חזירים מתורבתים חיה בצחנה ומסמנת את גבול אזורה. סרג’יו, מדריך חדש, מנסה להפחיד אותנו ושולף סכין ארוכה וחדה לשמע רעש מאחורנו. אנחנו נעמדים ולא מדברים. הלב מפמפם ואנחנו ממשיכים לנוע בזהירות ומביטים כל מספר מטרים אחורה לוודא שאין בעל חי העומד לתקוף אותנו. יש בהחלט חיות באזור. ממשיכים לסיור נוסף בצד השני של החווה הפעם עם המדריך סיזר, חם כבר בחוץ והשמש יוקדת מעל. פה ושם פרות אפורות ורזות הנראות יותר כשלדי פרות או כרוחות רפאים מהלכות בין הדשא הגבוה והשיחים, נושא השיחה איך לא, כדורגל בברזיל. מדהים כמה ניתן לדבר על כדורגל בלי שפה משותפת, אכן ניתן לסכם: דת הכדורגל היא הדת הרווחת בברזיל.
 
 

לקראת סיום...

ארוחת צהרים מוכנה על השולחן אך לא רק שתיאבון לא היה, אלא גם שהתבשיל היה חסר טעם. מרק פירניות מהדגים שלכדנו. טעם מחוספס על הלשון, מוכנים לוותר מה עוד והדגים היו בהחלט יפים יותר בנהר.
שעת אחר הצהרים, עולים על סוסי רכיבה רגועים ויוצאים לרכיבה של כמה שעות לתוך הביצות, התברר לי (חבל רק שזה היה מאוחר מדי) שאם אינך מתאים עצמך לקצב שהסוס דוהר, או אז נוצרות לך שלפוחיות על התחת וכל הגב שלך כואב עד מאד.
את היומיים האחרונים ביליתי יותר בשכיבה מנסה להתאושש מהרכיבה הבלתי מיומנת שלי.
אכן מקום מדהים ומופלא הוא הפנטנל.
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל