משהו מקסים, שובה לב, ומעורר מחשבה
"מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז"...
נכדתי ליהיא, ילדה בת שבע, תלמידת כיתה ב', נתבקשה לכתוב מעין הערכה עצמית ב"תעודת החצי", כלומר התעודה המסכמת את המחצית הראשונה של שנת הלימודים.
אני מביא את דבריה התמימים כלשונם:
אני כחברה: "אוהבת לעזור לחברים ומשתפת חברים מהכיתה. פותרת קופליקתים בנעם".
אני כתלמידה: "מביאה ציוד, מכינה שיעורי בית, קוראת ספרים, מקשיבה בשיעורים, מצביעה כשאני רוצה לדבר, מגיעה בזמן לבית הספר בזמן, אוהבת ללמוד".
מטרות שאני מציבה לעצמי במחצית הבאה: "אני רוצה להשתפר בתורה".
עכשיו צאו וחישבו. ילדה בת שבע, ספוגת האווירה הישראלית העכשווית על כל גילוייה ומוראותיה, מכירה – השד יודע מאיפה – את המילה המסובכת והטעונה "קונפליקטים" (באיות שלה "קופליקתים"). אבל עובדת קיומם של אלה ידועה לה היטב כנראה. יותר מזה. מניין לה שצריך לפתור את ה"קופליקתים" הללו, עד כדי הבעת יכולתה לפותרם כתכונה בולטת שלה?
ולבסוף – ה"נעם", האם בגילה המוקדם, או בחוש שישי שלה היא יודעת מה שמנהיגינו אינם יודעים? האם יבוא היום והיא תטיף להם כי חובה עליהם "לפתור קופליקתים בנעם"?
ימים יגידו....