אלו שהיו אליי בני אדם

קול הדממה אינו נשמע, ומנגד עומדת לה העשייה. במשפט הזה רק אלוהים יכול לשפוט.

דפיקות עזות בדלת. אני בקושי גורר את עצמי לכיוון הפתח, כשאני שומע מבול של קללות ואיומים בקולה הצרוד של השכנה מממול.
משחרר את סוגר הבטחון בלבד, ופותח את הדלת לסדק שמאפשר לי לראות אותה אך להשאר במרחב מוגן מהתפרצות טירוף פתאומית.
"אשתך טינופת" היא צורחת בקול צרוד ועבה, תוצאה מעישון כבד של סיגריות זולות,
"ואתה, היא מביטה בי בפנים רעות ומכוערות, יום אחד אדקור אותך, שמעת?? אתם תעופו מפה. תעופווווו, היא שואגת בקול אדיר שמאיים להדוף אותי פנימה, ומתרחקת.
טרקתי אחריה בעצבים את הדלת, מוודא שוב ושוב שהיא נעולה כהלכה.

"מה עכשיו?” היא מגיעה מולי מנומנמת, מדשדשת בנעלי בית לכיוון המטבח. מה כבר יכול להיות, רטנתי. המסיבה. המסיבה.. היא מנענעת ראש ישנוני.

מה אתה אומר, היא נכנסה בסערה לחדר העבודה שלי, שנארגן ערב זוגות מופרע עם המון אלכוהול ומוסיקה מרעישה? זוכר איך נהננו שבוע שעבר אצל יורם וטליה?
כמובן שזכרתי, ערב פרוע במיוחד עם הרבה זוגות, הרבה רעש, והמון המון אלכוהול. כשהשילוב הזה מגיע על שפת בריכה תכולה בחצר האחורית של וילה ענקית, עם מוזיקה בסאונד מלא, זה הופך לטירוף.
"אז מה אתה אומר?” - היא שואלת שנית קורעת אותי מהזכרונות.
ש..כן!
ולמה לא בעצם. כבר מזמן רציתי להפוך את המקום המשמים הזה למסיבה פרועה עם המון מוזמנים.
"יש רק בעיה אחת.” קראתי לחלל,
"השכנה.” אמרנו יחד במקהלה.

גרנו באיזור שקט בקצה העיר. וילות דו קומתיות בצבעים, חולקות קיר משותף ועבה עם השכנים. ביתנו שכן בקצה הרחוב החד סטרי שהלך ונהיה צר בקצהו, מציב את הבית מולנו במרחק פסיעה אחת בלבד.
בבית ההוא התגוררה מכשפה זקנה וערירית ושמה סוניה.
שני הדברים שמאוד אהבה לעשות זה לשתות ולעשן. את הצריחות הצרודות שלה הכירו כל דיירי הרחוב, כשהיתה נכנסת לטירוף ומשלחת קללות חמות ועסיסיות בכל עובר ושב.
להפריע לה לישון היה בערך כמו לצעוד מקצה של צוק מלא באבנים חדות ולקוות שפתאום יצמחו להם כנפיים.
היו כאלו שפשוט שלפו עליה נשק כשהופיעה בביתם, חובטת בדלת ומקללת על אופני ילדים שהושארו בכביש, או על רעש חריג. חבר שלי אפילו ירה באוויר פעם ונהנה לראות אותה מסתובבת ובורחת כמו ארנבת מבוהלת. לכולנו חוץ ממנה כמובן, משטרה מעולם לא היתה אופציה.
אנחנו העדפנו שקט. וברכנו אותה לשלום בכל פעם שפגשנו בה, או כשבאנו לשלם את דמי השכירות. הקפדנו להזמין אותה לארוחות שבת, וגם סתם ככה בחגים. היא כמובן היתה מסרבת ובפעמים הבודדות שכן הגיעה דאגה להעכיר את האווירה ולהפוך את הארוחה למקוללת.
כן, היא בעלת הבית שלנו! למרות זאת תמיד קראנו לה השכנה!

"אז מה נעשה?” שאלה אותי שוב.
"לא יודע", משכתי בכתפיי. פולט שלל משפטים מהפה:
"ניקח סיכון... אנחנו בין הזוגות היחידים שעוד לא ארגנו מסיבה..... יהיה בסדר.... הכלבה לא תעיף אותנו....ואם היא תקרא למשטרה אז שתקרא תמיד אפשר להלשין עליה בחזרה על איזה משהו.
"ובכלל,” עיקמתי את הפרצוף "למה אנחנו עוד גרים אצלה?”

הערב היה אדיר. ידענו שזו הזדמנות אחת בלבד, וירינו בכל הכלים.
תפאורה בצבעים עזים מעוררי חושים. מתקן לשחרור ריחות בהתאם לקצב ולעשן הצבעוני. תאורת לייזר עם קרניים נראות, צבעה את החדר בעשרות קווים כחולים וצהובים. תקליטן שקרע את עור התוף עם מיטב המקצבים. אלכוהול מובחר בלבד, וברמן מקצועי שנשכר לשרת ולערבב את החוגגים.
רקדנו והשתוללנו עד כלות חושים, וכמו בכל מסיבה טובה האורות הכחולים הגיעו משלחים את כולם לעזאזל. יודעים שיש רק אחת שתעז לעשות זאת!

עוד היינו מטושטשים כהוגן כשהמטורפת חבטה בעוצמה בדלת. יללות שירותי ההצלה קרעו את השקט, ומיהרנו במהירות החוצה, רואים אותה מוצאת על אלונקה כשפניה מכוסות. את ההמשך שמענו מחוקר מקרי המוות שהופיע בביתנו.

היא היתה חולה במשך זמן רב. נתון שדאגה להסתיר היטב. כשהיתה נוסעת לטיפולים הקפידה שאף אחד לא ידע ולא ישמע. מחלה לא פשוטה שלאט לאט פגעה לה במוח. מובילה אותה אל היאוש והסוף, ואל השתיה והעישון.
רוב הפרטים חסויים וכנראה ישארו כך לעולם. אבל סוניה, הוא נאנח תרמה רבות לבטחון המדינה והיתה סוכנת דגולה. כשפרשה מהשירות לו הקדישה את חייה, ואת היותה ערירית, החלה אט אט לנבול. ומה תעשה אישה פעילה עם יכולות גבוהות כשלה, כל היום בבית באפס מעשה? את יגונה הטביעה בשתיה חריפה ובעישון כבד ומסוכן.
טרגדיה אומללה, נאנח שוב!
היום היא החליטה לסיים את חייה, מתקשרת לשירותי החירום טרם חנקה את עצמה למוות.
צוואתה נמצאה פתוחה, מונחת על השולחן.
ואתם, היחידים שמוזכרים בה!
למעשה, הוא קם ממקומו מתמתח תוך כדי פיהוק ארוך, ואפילו שאין זה מתפקידי לשוחח איתכם על זה, אתם הבעלים של שני הבתים האלו!
אני זוכר מספר שורות בצוואה אותה כתבה בעצמה כמו:
"לאלו שהיו אליי בני אדם.....”
 

 

תמונה ראשית: John Willacy


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל