הגיע הזמן: החוק להגנת הסופרים והספרות יכנס מחר לתוקפו

עם שמתייחס לספריו באותה מידה כמו לכמה קילוגרמים של ירקות בשוק, מצוי בבעיה.

מה שלא הולך בטוב אולי יצלח באמצעות חוק

מחר ייכנס לתוקפו חוק הגנת הספרות והסופרים בישראל. מטרת החוק שעבר סופית בכנסת ב 2013 היא להבטיח מחיר קבוע לספר ישראלי מחיר קבוע בשנה וחצי הראשונות מאז צאתו לאור וקובע תמלוגי מינימום לסופר ישראלי. הוא יהיה בתוקף שלוש שנים ובמהלכן ניתן יהיה לעמוד על השפעתו ולהחליט האם למשיך אותו לאחר התקופה הזו.

צר לי שבכלל הגענו למצב הזה. אבל אם הגענו, אני ממש בעד החוק. עם שמתייחס לערכים ספרותיים של יוצריו כמו עוד קילוגרם עגבניות בשוק מצבו עגום. וזה בדיוק היחס שקיבלה היצירה בארצנו בעשר השנים האחרונות (ואולי גם לפני כן). רשתות הספרים הגדולות ממש דאגו לפרסם באותיות קידוש לבנה ובפרסומות שונות על " 4 במאה" (4 ספרים במאה שקל). ואני כל העת הזאת חשתי את עלבון הסופרים והמשוררים באופן אישי. העם היהודי תמיד נחשב כקורא ספרים וכמות היוצרים מקירבו גדולה. עם הספר קראו לנו פעם. תמיד ראיתי בספרות , באומנות וביצירה בכלל נכסי צאן-ברזל שלנו כעם. הנאצים יימח שמם ניסו לא רק להשמיד אותנו כעם, אלא גם את הספרים הרבים שהפיקו יוצרינו בתקופה החשוכה ההיא. ב"ליל הבדולח" הועלו באש אלפי ספרים. בכך חשבו שיקיץ הקץ על העם ותרבותו. אבל, כעוף-החול, לא רק ששבנו לכאן והקמנו מדינה, אלא המשכנו ליצור וביתר שאת. בעשרות השנים האחרונות צמחה כאן שכבה יוצרת של אנשים צעירים ומוכשרים שתענוג לקרוא את הסיפורת או השירה, פרי מוחם. אבל אז התברר פתאום שגם בתחום הזה - הרוב ענין של כסף. הוצאות הספרים רוצות להתפרנס הכי טוב שהן יכולות. זה האינטרס הראשון. לעודד סופרים / משוררים צעירים חדשים ? זה כבר ענין אחר וממש לא חשוב מבחינתן.

סופר או משורר לא ידוע, הכותב את ספרו הראשון או אפילו השני והשלישי , לא יכול להתפרנס מזה. בטח לא כשהוצאות הספרים מציעות לנו " 4 במאה" כאילו מדובר בירקות בשוק. בושה וחרפה לטעמי. נכון, להמון אנשים היה מאד נוח., מה איכפת להם היוצר, העיקר שהם חוסכים כמה שקלים. זה מראה משהו על מה שקרה בעם שלנו בשנים האחרונות. זה רק אחד הסממנים המשקפים של החברה. רבותי: כל דבר כמעט שאנחנו עושים בחיים נובע מסדרי העדיפויות שלנו. הם משקפים מה באמת חשוב לנו יותר ומה פחות. אני הייתי מוכן ובודאי מוכן גם היום לשלם מחיר מלא לספר בטח כשהוא חדש בשנתיים הראשונות. למה? כי אני יודע מה עובר על היוצר ומכבד את יצירתו. לגבי, ספר אינו עוד מוצר שאני רוכש בכלבו. אדם משקיע מכשרונו וזמנו חודשים ולעיתים שנים על מנת להפיק יצירה ספרותית טובה. ואני מתכוון לכל דבר - אל תזלזלו בספרות ילדים ש"נראית לכם" קלה. לגמרי לא. גם שם מושקעת אנרגיה ומחשבה רבה.

אני שייך לדור של חובבי הספר המודפס, האמיתי. אני לא יכול להנות מקריאת ספר באינטרנט בטח לא כשמדובר ביצירה של עשרות ומאות עמודים. ואם מדובר בסיפורת טובה או שירה, ודאי וודאי. אני קורא במסגרת עבודתי מסמכים טכניים, לעיתים של עשרות עמודים דרך מסך המחשב. זו לא הנאה גדולה, זה הכרח לצורכי עבודה. אבל כשאני רוצה לקרוא ספר להנאתי בשעות הפנאי שלי , זה תמיד יהיה ספר אמיתי, לא וירטואלי. אבל אני מודע לכך שיש מהדורות דיגיטליות שקונים כקובץ ועלותן זולה יותר. מבחינתי - שגם המחירים של המהדרות האלה יהיו בהתאם- הכל על מנת להגן על היוצרים החדשים. ובהקשר הזה , אני יכול העיד במשהו באופן אישי. בדקתי עם כמה הוצאות ספרים ידועות בשוק כמה יעלה לי להפיק את סיפרי השירים שלי אצלן ולהפיץ אותו. לא תאמינו למספרים. מתברר שהייתי צריך להשקיע מכיסי אלפי שקלים (לא רחוק מגבול 5 ספרות) על מנת להפיק ספר כזה ולהבטיח שיהיו כמה עותקים בכל חנות מוכרת. וזה אחרי שקיבלתי מאישיות מקצועית בכל אחת מההוצאות האלה חוות דעת מעולה לגבי החומר עצמו. ברור שויתרתי הרי מלכתחילה לא חשבתי בכלל להתפרנס מזה - עיסוקי הוא בכלל אחר ואפילו לא קרוב לכתיבת שירים שהם משמשים לי כתחביב. אבל אמרתי לעצמי" נבדוק, אולי זה סביר". אז זהו - שזה לא סביר בכלל. אם אתה לא עמוס עוז או רם אורן או מישהו מוכר, לא רק שתשקיע סכום ניכר בהפקת ספרך, אלא הוא גם יהיה מוטל בחנויות כאבן שאין לה הופכין אלא אם כן תשקיע עוד סכום ניכר במסע פרסום אגרסיבי. שוחחתי עם יודעי דבר מהתחום בנושא. מסתבר שלחנויות עצמן אין שום אינטרס למכור ספר של יוצר לא ידוע אלא אם כן הן מפרסמות אותו תמורת תשלום. וכך, יכול ספר של יוצר חדש להגיע לחנות (על חשבון היוצר כמובן) ולהעלות אבק במשך שנים, כשאם יתמזל המזל אולי יקנו אותו כמה אנשים. מי הרוויח בתהליך: הוצאת הספרים, אולי החנות שמוכרת. היוצר? הוא רק הפסיד לאחר שהקדיש את מיטב כישרונו לענין. אני יודע מידע אישי על כל מיני יוצרים צעירים או חדשים שעוסקים בעבודות שונות משום שמיצירתם אינם יכולים להתפרנס.

ככה אנחנו מכרסמים במו ידינו בנכס חשוב מאד שיש לנו. ואני בין אלה שסבורים שנכס כזה יש לשמר ולטפח, לא לדכא. לכן אני בעד החוק. אני מקווה מאד שמהלך שלוש שנות הניסיון האלה נראה שיפור כלכלי ניכר אצל היוצרים ובכך נעודד ונטפח את המשך יצירתם.
 

תמונה ראשית: Toby Hudson

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל