מצוקת התחבורה הציבורית הבלתי נסבלת בשומרון

לאור ההסלמה והחמרת המצב הביטחוני באזור בנימין, מן המתבקש שהנוסעים בקווי התחבורה הציבורית באזור השומרון יועלו לקווי אוטובוס בטוחים ובתדירות סבירה. ברצוני להביא לידיעת הכלל את המצוקה הקשה בתחבורה הציבורית מהמרכז לשומרון.

המחסור והחששות

 

במשך שעות ארוכות בשעות אחה"צ אין אוטובוסים מת"א והמרכז לשומרון הזמינים לשירות הציבור, כיוון שהם אינם עוצרים בתחנות לעלות נוסעים.

הסיבה לכך היא שלפני כתשעה חודשים הוצא צו מפיקוד מרכז והמנהל האזרחי, המאפשר לפועלים פלסטינים ולשב"חים לשוב לבתיהם בשומרון בתחבורה הציבורית של מדינת ישראל, מאז ועד היום עולים בתחנה המרכזית בת"א תושבי חוץ רבים וגודשים את האוטובוסים.
כתוצאה מהעומס אוטובוסים רבים לא עוצרים בתחנות האיסוף המפוזרות ברחבי ת"א ו-פ"ת , כך מוצאים עצמם תושבי השומרון המשלמים מיסים למדינת ישראל ללא אפשרות לעלות לקווי האוטובוס שהם מממנים ובמקומם עולים תושבי חוץ על חשבון משלם המיסים הישראלי.

 
דרורית פוקס, תושבת אריאל מתארת את התחושה האישית שלה ודעתה מול חוסר האונים, כנוסעת בתחבורה הציבורית "אני תושבת אריאל משנת 1984. שני ילדי גדלו באריאל, הקימו משפחות לתפארת וגרים בה עד היום, ובזה אני גאה. "חטאי" הקטן הוא שאנני נוהגת. מה לעשות, אין לי רישיון נהיגה והסתדרתי כל השנים יפה מאוד בתחבורה הציבורית. בשנה האחרונה המצב הרבה יותר קשה ושוב אינני יורדת לאזור המרכז לבקר חברות, חברים ומשפחה כמו פעם, מכיוון שעצם חזרתי הביתה הוא סימן שאלה אחד גדול. למזלי אני עובדת כל השנים באזור התעשייה ברקן, כך ש"הצרה" היא פחותה. אז לא ארד ליום כיף עם חברה, ביג דיל, זה הלא "בקטנה"." מספרת פוקס "באחד מן הימים לאחרונה ארע מקרה בו הרגשתי מבוזה ומושפלת עד עמקי נשמתי. היה לי תור בבילינסון אחה"צ, ונסעתי באוטובוס לפ"ת. בשעה 18.00 נעמדתי בתחנה בבלינסון על מנת לחזור הביתה. היו בתחנה עשרות פלסטינים, וכשהאוטובוס הגיע, כולו היה מלא, הם מילאו את כל מקומות הישיבה. מי שעלה בתחנת בילינסון (שהיא רק התחנה השנייה), כבר עמד דחוס. בצומת גיתאי אבישר התרוקן האוטובוס בשליש, ובכניסה לאריאל אחרי שכולם ירדו, עמדתי וספרתי רק 7 נוסעים שנותרו. חברת "אפיקים" שירשה את מקומה של חברת "דן" אמורה לשרת לדעתי בראש וראשונה את תושבי אריאל. זו הסיבה שלשמה היא זכתה במכרז. מתוך כ-50 מקומות ישיבה ועוד כ-20 (לפחות) בעמידה, ואני ביניהם, נותרו אחרי התחנה בכניסה רק 7 מתושבי אריאל! הנסיעה הייתה דחוסה, מחניקה, לא נעימה. אני לא ילדה קטנה, אני מתקרבת לשנתי ה-60 , והרגשתי היום מבוזה ומושפלת כמו שבחיים לא חשתי. אז אמשיך "לבזבז" את כספי באריאל, לא אפגוש חברות ובני משפחה, אלא אם כן לא אסע לבד ואצטרך לחכות למישהו מבני משפחתי שיואיל "ללוות" אותי. לא זו צורת החיים שקיוויתי לה. "לא לילד הזה פיללתי". אני לא יודעת מי יוכל לעזור".

חרף הסכנה האורבת לתושבי השומרון בדרכים ליישובים ובכבישים המועדים לפורענות אין מענה בטחוני לנסיעה המשותפת. אין הגיון בכך שאוכלוסיה ישראלית תשב באוטובוס ללא כל הגנה יחד עם אוכלוסייה עליה צה"ל נדרש להציב מחסומים צבאיים, גדרות ופטרולים צבאיים, בכניסה לכל יישוב או בכל ציר מרכזי בדרך.
עודד בנדל, תושב אריאל בשומרון מתאר את הקושי "אין חוסר באוטובוסים! יש בעיה עם זה שתושבי החוץ (שאין להם ת.ז כחולה ולעיתים גם לא אישורי עבודה - ש.ט.) עולים בתחנות הראשונות וממלאים את האוטובוס. נכחתי בנסיעה בה חייל העלה את הקיטבג לתא המטען אחרי שבועיים או יותר בבסיס, פנה אליו הנהג ואמר לו להוריד את הציוד כי בזמן שסידר את התיק בתא מטען האוטובוס התמלא בתושבי חוץ והוא לא יכול לחזור הביתה, זה מקומם".

מלבד העוול שנגרם לתושבים שנאלצים לנסוע בדרכים חלופיות ישנה גם סכנה של ממש, כנוסעת בתחבורה הציבורית מעולם לא ראיתי בידוק בטחוני במעבר הגבול דו הכיווני, השב"חים עולים לאוטובוסים מתחנות סמוכות לתחנה המרכזית בת"א, וממשיכים בנסיעה ליישובי השומרון ללא התערבות, הבידוק הביטחוני נעשה בהגיענו למחסום, אך לאורך שעת הנסיעה מהמרכז ועד למחסום הנוסעים חשופים. שלי כהן, תושבת אחד היישובים "בסה"כ אנחנו רוצים להגיע בשלום הביתה ולא לחכות מעל שעתיים לאוטובוס כי אנשים ללא אזרחות וללא אישורי כניסה ממלאים את כל האוטובוסים".

המצוקה נמשכת למרות ששר התחבורה הוסיף 43 מיליון ש"ח לאוטובוסים בכדי לפתור את עומסי התחבורה בשומרון. גם שר הביטחון הורה לאלוף פיקוד המרכז לממש פתרונות לחזרת הפועלים הפלסטינים במעבר אייל, דבר שימנע את חזרתם על כביש חוצה שומרון. המעבר החופשי עודד אלפי שב"חים לצאת ליישובי הקו הירוק בדרכים שונות ולחזור באמצעות אוטובוסים של התחבורה הציבורית הישראלית.

בעקבות המצוקה הקשה בעניין התחבורה הציבורית, התקיימה ישיבת מעקב של ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון בוועדת חוץ וביטחון בכנסת, בחודש ינואר האחרון.
ראש עריית אריאל, מר' אלי שבירו, לקח חלק בדיון ותיאר מקרה חמור באוזניי חברי הועדה "באחד האוטובוסים, מספר פלסטינים דנו בערבית ביניהם על חטיפת אחת הנוסעות מהאוטובוס, למזלה של הנוסעת ישב שם בחור שהבין ערבית והזעיק משטרה שעצרה את אותם פלסטינים".
שבירו הוסיף: "מה היה קורה אם אותו אדם באוטובוס לא היה מבין ערבית? הפרצה קוראת לגנב, כמות הפלסטינים יותר גבוהה מהישראלים ויש פיתוי גדול לחטוף נשק מחיילים. מבחינה ביטחונית אני מתריע שיש פרצה גדולה. התופעה הזאת גם מעודדת שב"חים לצאת לעבודה בצורה בלתי חוקית, כי עכשיו יש להם איך לחזור. על פי בדיקות של ראש המנהל האזרחי, כמות השב"יחם שחוזרים באוטובוסים גבוה. מגיע לכל תושב לצאת מהעבודה ולחזור לעבודה אבל זה לא צריך לפגוע בביטחון התושבים".

יו"ר הוועדה בכנסת ח"כ מוטי יוגב התייחס לצו שמותיר את נסיעתם של פלסטינים בתחבורה הישראלית ואמר: "אלוף פיקוד המרכז וראש המנהל האזרחי האחראים למרקם החיים של כלל האוכלוסיות ביו"ש התעלמו במשך חודשים מבעיה זו אותה יצרו ועדיין לא הביאו לפתרונה תוך פגיעה באלפי אזרחים, מבוגרים, נוער וילדים ואוכלוסיות מוחלשות להן אין רכב פרטי. זה שהאלוף לא פתר את הבעיה, מראה על חוסר יחס מצד פיקוד המרכז שדואגים לפועלים הפלסטינים ולשב"חים לפני הדאגה לחזרתם לביתם של התושבים".
הנוסעים שאינם גרים באריאל יורדים מהאוטובוס בתחנה הממוקמת בסמוך לכניסה לעיר אריאל, לא נראה אף גורם שמוודא את ירידתם מהאוטובוס. לאחר העצירה בתחנה, האוטובוס ממשיך בנסיעתו ומפזר את שאר הנוסעים בתוך העיר אריאל . חדירת מסתננים ללא אישור שהייה חוקי מתאפשרת בקלות ומהווה אפשרות לפגע ולסכן חיי אדם ללא אתגר.
גם חברי העירייה מתמודדים מול חוסר אונים , חבר מועצת העיר, מקס צ'רנוגלז "לאחרונה ביקרו אנשי המנהל האזרחי את חברי העירייה, הייתה שיחה קשה עם ראש העיר בנושא. הציגו להם עובדות ותלונות של התושבים, הבעיה שהגורמים המדיניים זזים לא מספיק מהר". ומוסיף דעתו על נסיבות החמרת המצב "אחד הבעיות שהתקשורת לא רואה את הבעיה שלנו. הם מציגים את הכול הפוך, לא מספרים מה קורה באוטובוסים ומה הסכנות ומדברים רק על 'המתנחלים הרעים שלא רוצים להיות באוטובוס עם הערבים המסכנים'".

ערביי ישראל הם חלק מאיתנו, אין קשר בין ערביי ישראל לנושא, לא בהם מדובר. כל ישראלי באשר הוא מכל המגזרים היה חש את התחושות הללו שמתארים התושבים, המניעים לדרישת התושבים אינם מבוססי גזע או דת אלא גם אם והיו בני כל דת אפשרית אחרת התחושה הייתה זהה.  אנו שואפים ומייחלים לדו קיום, שלום אמיתי וכנה.

 
תגובת עירית אריאל:
נושא התחבורה הציבורית מטופל באחריות מלאה וישירה של משרדי התחבורה, הבטחון ובטחון הפנים. האחריות היומיומית מוטלת על חברת 'אפיקים', שהיא גוף עיסקי לכל דבר ועניין. העירייה וראש העיר מלווים את הנושא בשל זיקתם הישירה לרווחת תושבי אריאל, הסטודנטים ואורחיה. אלי שבירו אינו מרפה מהנושא כבר יותר משישה חודשים. 
בשל מאמציו הרצופים, התחבורה לאריאל וממנה קיבלה תוספת מהותית של עשרות אוטובוסים בשלושת החודשים האחרונים ותקציב ייעודי לארבע שנים, של יותר משלושים מיליון ש"ח.
השעות שבהן הזמינות קשה, ומאוד בעייתית לצרכני התחבורה הציבורית, הצטמצמו מאוד.
תחום הנסיעות המשותפות לישראלים ופלסטינים נוגע בשני היבטים עיקריים: משפטי ובטחוני.
שניהם נמצאים במוקד הטיפול האינטנסיבי של ראש העיר וסגניו מול משרדי התחבורה, הבטחון ובטחון הפנים, והמאמץ הוא שוטף ורציני. לא ניתן ליצור הפרדה בין המשתמשים, על פי חוק (זכויות הפרט ושוויון…). בידוק בטחוני יחייב את כל הנוסעים ובמקרה זה חוסר הנוחיות יקבל מימדים שונים לגמרי (לדוגמה, הטרחה הנהוגה בנתב"ג).
שאלתך הנוגעת לשירות כנגזרת של סבסוד התחבורה הציבורית, מתאימה לכל מדינת ישראל, המפגרת מאוד בתחום בהשוואה למדינות ה-oecd. קו רכבת קלה המקביל לחוצה שומרון היה מקל מאוד על העומס.
ביקור חטוף בתחנות המרכזיות בכל יום ראשון בבוקר ימחיש את הבעייה.
העירייה אינה מתחמקת מאחריותה, נהפוך הוא, אך תלוייה מאוד בשיתוף פעולה רב-מערכתי.
 
לא נמסרה תגובה מטעם חברת "אפיקים" עד למועד פרסום הכתבה.
 
 
תמונה ראשית: Babusela

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל