האם לחילוני כדאי לשמור שבת

ניסיון להסתכל על שמירת השבת מנקודת מבטו של חרדי לשעבר. מה הוא חושב על הדת וקיום המצוות בכלל ועל שמירת השבת בפרט. ומה ההבדל בין מנגל בפארק לבין התבצרות בבית וחוויה משפחתית אינטימית.

 

מעולמו של חרדי לשעבר

לפני שנה, במסגרת עבודתי כמורה למתמטיקה, הכנתי לבגרות בחור צעיר ומוכשר כבן 26. נקרא לו לצורך העניין שימי.
כמה מילים על הבחור. שימי נולד למשפחה חרדית מכובדת בשכונת רמות בירושלים. מגיל קטן הוא לא הסתדר עם סביבתו החרדית, הוא מצא את עצמו מתכתש בלי סוף עם הוריו החרדיים שניסו לחנך אותו על פי דרכם. הם לא הסתדרו מעולם, הוא לא הבין אותם והם לא הבינו אותו. בגיל בגרות הפערים בינו לבין משפחתו החריפו. הוא לא הסכים ללכת לישיבה, שכר דירה לבד עם מספר חברים שמצא מחוץ לישיבה והתחיל לעבוד. לאט לאט הוא מאס גם באורח החיים הדתי שלו והחל לגלוש אל העולם החילוני כשהוא זונח את ערכיו היהודיים עליהם חונך מקטנות. בשלב כלשהו חבר סיפר לו שבארצות הברית אפשר לעשות הרבה כסף והציע לו לבוא איתו לארה"ב. לשימי לא היה הרבה מה להפסיד, הוא אירגן לעצמו כרטיס טיסה, פינה את הדירה השכורה שלו ועלה על טיסה חד כיוונית ללוס אנג'לס.
 

בגיל 25, לאחר שהיה בת שש שנים בניכר ולאחר שהתבסס כלכלית, הוא החליט לחזור לארץ. הוא שכר דירה בקטמון והתחיל לבחון את עתידו באקדמיה. מהר מאד הוא הבין שכבחור ישיבה לשעבר אין לו דבר להציע לאוניברסיטה שדרשה בגרות מלאה ופסיכומטרי והוא צריך להשלים בגרויות.
למרבה המזל זכה שימי במתנת שמיים אישית – שכל ישר. הוא התחיל ללמוד ברצינות כשהוא מציב לעצמו מטרה להשלים את לימודיו הקדם אוניברסיטאים עד סוף השנה. מה שיכל ללמוד לבד - למד לבד, מקצועות שלא יכל להתקדם בהם בכוחות עצמו, שכר מורים פרטיים בכסף מלא. לאחר שנה וחצי הוא עמד לפני הישורת האחרונה, מבחן חמש יחידות במתמטיקה. כחודש לפני הבחינה ישבתי אתו ערב ערב ועברנו על החומר.
 


השבת של שימי

שבוע לפני הבחינה הוא חטף בלק-אאוט - כנראה מעצמת הלחץ. הייתי צריך לשבת אתו יותר זמן. היינו מסיימים כל יום שיעור של חמש שעות ברציפות, אדומים מרוב מאמץ מחשבתי וסחוטים מעייפות. ביום חמישי שלפני הבחינה לאחר שלוש שעות של לימוד ברצף הוא צנח על הספה באפיסת כוחות כשהוא מנגב את תוצר מאמציו ממצחו הקודח. הצעתי לחזור אליו למחרת ולסיים אתו את החומר ביום שישי. הוא לא הסכים. "למה?" שאלתי. "אני חייב להתכונן לשבת" הוא ענה לי בפנים רציניות. הסתכלתי עליו מהצד בציניות, "להתכונן לשבת..." ומיד התחרטתי. היה נראה שהוא ממש נעלב. לא הצלחתי כל כך להבין על מה העלבון - מדובר היה בבחור שלא החזיק אפילו מטבח כשר, גם אם הגעתי אליו רעב ידעתי שאין לי ממש על מה לבנות...

אך מסתבר שלשימי יש הרבה מה להכין לשבת. הוא התכונן לקום ביום שישי מוקדם בבוקר, לנקות את הבית, להרים טלפון לכמה חברים להזמין אותם לשבת ולצאת לשוק לקנות את כל מצרכי השבת לשלוש סעודות. אם חשבתי שמדובר בשבת חברים עם סעודות מול הטלוויזיה ויציאה בבוקר לים, מסתבר שטעיתי. שימי התכוון להעביר שבת כהלכתה מכניסתה עד ליציאתה.
"מה אתה חושב..." אמר לי שימי כשהוא שוכב פרקדן על הספה ועיניו חצי עצומות "אני שונא ללמוד תורה – מעולם לא התחברתי לזה, אין לי טיפת חשק לשים ציצית, אין לי עניין מינימאלי באף דבר יהודי, אני רואה חרדי ורוצה לקיים בו "אנשכנו כחמור", אבל את השבת אף אחד לא הצליח לקחת ממני. אין דבר יפה יותר וטהור מזה. גם אם מגיע אלי אלוהים ואומר לי: קח את השבת ותעשה אותה איך שנראה לך, אני משאיר אותה בדיוק כמו שהיא עד לפרט האחרון! אני לעולם לא אוותר על המתנה הזאת, אני לא פראייר!"
 

מתנת השבת

מגיע אלוהים למשה רבנו ואומר לו: "משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ואני מבקש ליתנה לישראל, שבת שמה"
קיבלנו בהר סיני תרי"ג מצוות. את כולם אפשר להגדיר כמתנה, אבל התבטאות קונקרטית על מצווה מסוימת כמתנה אנחנו יכולים למצוא רק בשבת. וההבדל הוא פשוט, התורה והמצוות נועדו לתת לנו הוראות לדרך חיים מתוקנת. המתנה היא בעיקר רוחנית. אבל שבת היא מתנה שכולה גשמית, היא נתונה לאדם כמתנה שנוכל להנות ממנה. גם אדם פשוט כשימי שרחוק מהדת על גבול האתאיזם, יכול ליהנות ממנה ולמקסם אותה עד הסוף כי היא נתונה בעיקר בשביל האדם, להנאתו.
תפילה בבית כנסת. אווירה טובה ושירה נהדרת, אפילו מהדרשה של הרב אפשר להנות כמשב רוח מרענן לאחר שבוע עמוס. חוזרים הביתה לשולחן ערוך, שלום עליכם, סעודת שבת באווירה שרק היום המיוחד הזה יכול לספק. אין דבר יפה מזה שכל שבוע מתאספת כל המשפחה, שוכחים מכל דאגות העולם ופשוט שוקעים בתענוג אינסופי הנוסף ע"י הנשמה היתרה ששוכנת בתוכנו ביום הגדול הזה.

ברור שישנם גם הגבלות שלפעמים יכולות להיתפס כמיותרות. אבל דווקא אלו מוסיפות להוויית ומהות השבת. כי גם אם הסיגריה שלאחר החמין יכולה להיתפס בעיני רבים כתענוג צרוף, אבל אחרי הסיגריה תבוא המכונית ואחרי המכונית יבוא הים ואם כבר מחללים שבת אז למה שלא נעבוד 'בקטנה' ונעשה כמה גרושים מהצד (בכל זאת 150% לא הולכים ברגל...)
ואז מה נשאר לשבת שלנו?
 

מי רוצה להיות פראייר

כאשר אני משקיף מחלון ביתי ורואה את המכוניות הנוסעות לאורך הרחוב כשתחת גלגליהם נרמסת מבוישת המלכה שלי, עולה מול עיני התמונה של שימי הסחוט מעייפות שאומר לי: מה, הם פראיירים?!


 
 

שבת שלום ומבורך לכולם!
גם לפראיירים
 
תמונות: Olaf.herfurth

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל