מדוע התלמיד הישראלי לא יכול להתמודד אינטלקטואלית עם פלסטיני?

הבעיה היא לא שעורי החינוך לאזרחות והיסטוריה. הבעיה שבוגר תיכון ישראלי לא יכול להתמודד אינטלקטואלית עם עמיתו הפלסטיני כי לא חינכו אותו כראוי.

לכבוד שר החינוך, מר שי פירון

מכובדי,
ייסורי ורטה באורט מסקרנים לדעת אם אתה יודע שהעניין הוא לא שעורי אזרחות והיסטוריה. העניין הוא שבוגר/ת תיכון ישראלי לא יכול/ה להתמודד אינטלקטואלית מול עמית פלסטיני. לא יכול/ה כי לא הנכיחו אותו מול הטיעונים הפלסטינים האנושיים האוניברסליים. לכן, התשובה שלו כתשובת הבולשביק במוסקבה כשאמריקאים העירו לו שאינו מדייק: "כן, אבל אתם הורגים כושים".
 
אני מזמין אותך שנלך לשמינית וננהל שיח אינטלקטואלי על המציאות. התכלית שלי להראות שיש תשובה לפלסטינים שעומדת במבחן המוסרי האוניברסלי. תלמידנו לא מגיעים עדיה ונאלצים לתשובה בולשביקית. כי הם מקובעים במושגים פרטיקולריים ובורים באוניברסליים. זה שורש המחלוקת.

בכתה השמינית שתבחר, אתחיל בסיפור: במלחמת העצמאות מהגג בלוד ראיתי את שיירת הבריחה. אלפי משפחות עם הכבודה על הראש. ועוברת זקנה ואני גוער: "מדאם, רוחי מן הון" (גברת לכי מכאן) והיא מסתכלת עלי: "חוואג'ה על ווין ארוח?" (אדון לאן אלך?) מה התשובה שלי לזקנה הזאת? אני חייב תשובה אנושית. זה מהתנ"ך שלי (לא של רבים היום). תשובה כוחית בלעדית תנפץ את התרבות הישראלית.


השיח בשמינית

אני אהיה הפלסטיני בדיון אינטלקטואלי עם התלמידים. והם ידברו:
הראשון יאמר: "לא לתת תשובה. שתלך זו ארץ שלנו." והפלסטיני יטען: "אם כך, מותר לנו לרצות לזרוק אותך לים? אז אין בינינו הבדל מוסרי והכוח שנגס בכם בהיסטוריה היה לגיטימי?" תלמיד שני יעלה את ההבטחה האלוהית. והפלסטיני ישאל: "כמה בנים היו לאברהם? רק לאחד מגיע? שני מיליארד נוצרים ומוסלמים טוענים שנלקחה מישראל הבחירה והועברה אליהם. עובדה שהגלה אתכם. והארץ קדושה גם להם?" תיקו. תטען תלמידה שהרומאים הגלו אותנו. "הגלו?" ישאל הפלסטיני, "או במו רגליהם התפזרו. היה לרומאים צי אניות ל-2.5 מיליון יהודים? מה סיפרו לכם המורים?"

 

עם פלסטיני ועם יהודי

יאמר אחד: "אין עם פלסטיני." הפלסטיני יטען: "היהודים היו אומת דת ולא לאום עד שבאה הציונות והכתיבה זהות לאומית. ויוסיף שסלאח א דין אפשר ליהודים לחזור לירושלים, ועד שבאו הציונים חיו שתי הקהילות בשלום." התלמידים יעלו את הזכויות ההיסטוריות ואת החלטת האו"ם על שתי המדינות והמלחמה שבה הערבים הובסו. והפלסטיני ישאל: "מדוע אנחנו צריכים לשלם על פשעי הנוצרים?" והדברים ידועים.
 

צדק בצדק נגע

עפ"י הנראטיבים אין תשובה לבעיה המכוננת של מניעת זכויות מעם כבוש ומעוולות המוכרחות ממנו. לתלמיד הישראלי אין תשובה לזקנה הפלסטינית מלוד. "השופט" – הדמוקרטיות ההומניסטיות - פוסק: נוקאאוט. וכבר ויצמן אמר בעדותו בוועדה: "צדק בצדק נגע". על כן יש תשובה מוסרית אוניברסלית לפלסטינית מלוד. כדי לגעת בה צריך להבין במערכת ערכים: לכל ערך יש סייג: חופש, בתנאי שיש גם לאחר; שיוויון, בתנאי שלא מקצצים גבוהים; אמת, בתנאי שמותר לחקור; חברוּת, בתנאי שלא מחפים על פשעים וכו'. וקריטי מאלה: כל ערך שמנסים לממש אותו טוטלית מרוצץ את עצמו: חופש טוטלי מביא אנרכיה; שלום טוטלי מביא מלחמה; שיוויון טוטלי מביא טרור; צדק טוטלי מביא לשפוט אם שבתנאי רעב מעדיפה את הבן שלה; אמת טוטלית שוללת ספק וחרות הרוח; לאומנות טוטלית מביאה קואליציה נגדית לחיסולה וכיו"ב.


מושג הריבונות

יש רק ערך אחד נקי מסייגים והוא ערך הריבונות: זכותו הטוטלית של כל אחד להיות ריבון = מקור הסמכות. אדם ריבוני בחברה ריבונית במדינה ריבונית. והציונות היא מהפיכת הריבונות של העם היהודי. מי שתובע את ריבונותו לא יכול לשלול אותה מאחר. מכאן לא נותנים לאדם זכויות הוא נולד עם הזכויות הטבעיות (שתלמידים לא מכירים). משטרי רשע מנשלים מזכויות.

כדי לגבש דעת צריך ללכת לא אצל האמוראים רבא ואביי אלא אצל א.ב. יהושע ועמוס עוז שסמכותם לא נופלת מזו של התלמודאים. יהושע יסביר כי אם מונעים מאדם ריבונות הוא רשאי ללכת לכל מקום בעולם ולממש את ריבונותו. אנחנו לא הלכנו לאיזה מקום אלא אל האחד שאנו יכולים לטעון שהוא שלנו. רק אליו יכולנו לקבץ את נידחי העם.

עמוס עוז ילמד את צידקנו מבראשונה: אתה טובע בים ומוצא קרש הצלה. ועל הקרש יושבים אחרים. אם הם אומרים "רק אנחנו" אינם אדם. אנחנו טבענו בים ומצאנו קרש הצלה – ארץ ישראל. אנחנו אמרנו "גם אנחנו" והפלסטינים אמרו רק אנחנו. ופרצה המלחמה ותוצאותיה הם "בריאת העולם". מי שמערער עליהן חוזר היום ל"רק אנחנו" כורת בדיעבד את ענף צידקנו. ויכשל בהתמודדות האינטלקטואלית עם העולם על הלגיטימיות.

זכותנו על הארץ היא לא ההבטחה ולא הייסורים בגלות אלא בשל התרבות האוניברסלית הבלתי ניתנת לעירעור לריבונות. זה המושג שהישראלים היהודים חייבים לעכל. מדינה היא מדינה היא מדינה ולא יכולה להערים ולרמות ולהפקיע ולהתחכם לזכויות הטבעיות של האנשים החיים בגבולותיה. על הבסיס הזה אפשר "חוק שבות" שעומד במבחן המוסרי: אם יהיה חוק שבות לפלסטינים למדינתם.
על יסודות אלה ועל המחלוקות עליהם יכול מורה לדבר עם תלמידיו בהוגנות ופתיחות.
 
תמונה ראשית: cali4beach
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל