ללמד בני יהודה קשת - על גיוס החרדים והשוויון בנטל

הפתרון הוא להקים חטיבה דתית למהדרין שתשלב בין לימוד תורה לטירונות וקורס אחד נוסף

"ללמד בני יהודה קשת" ש"ב א' 18
 

הנושא כולו כאוב ורב-פנים ואינו ניתן לפתרון במחי יד, או באצבע המונפת בהצבעה בכנסת.

דעתי, כשריד יחיד למשפחה דתית ענפה שאבדה בשואה, וכמי שבצעירותו גדל והתחנך במסגרת דתית, ושירת שירות מלא ביחידה קרבית בסדיר ובמילואים, היא שאין מנוס מנשיאה משותפת בנטל. אלא שלמצב סביר זה חייבים, לאחר יובל שלם של הזנחה והשלמה של הציבור, הממשלה, הכנסת והצבא עם ההשתמטות, שפשטה ופשתה בְּצִבּוּרִים גדלים והולכים, להגיע לפתרון מושכל, מבלי לקרוע את העם קריעה כה עמוקה עד שלא יעמוד בה, ואשר לא תהא ניתנת לאיחוי. די בקהילות העצומות פרשו משך הדורות מעם ישראל, כולל ראשוני הנצרות, אולי השומרונים, הקראים, חסידי שבתי צבי, אנוסי-ספרד ועוד. רק חלקם שבו ליהדות.

אינני מתפעל מההתלהמות החרדית כיום. כל שקרה בימים אלה הוא שנעצרה ההקצבה הכספית לסרבני לשכת הגיוס. כרגע לא מדובר בסרבני גיוס, כי עדיין איש מהם לא נדרש להתגייס, כי אם רק להתייצב, להרשם ולהצהיר בלשכת הגיוס. על כן הם "סרבני לשכת הגיוס" ולא סרבני הגיוס עצמו. פה אין שום חשש לשלומם של הצעירים החרדים ואין בהתייצבות כל פגיעה באמונתם.

עצם המחאה החרדית הפרועה כרגע היא חוצפה  אין נכונות למלא אחר דרישת החוק אך יש תיאבון רב לקבל מילגות וכספים מקופת המדינה, אותה מממנים הנושאים בנטל. אם יש פרזיטיות, הנה כאן היא מופגנת בראש חוצות.

עם זאת אי-אפשר להתעלם מחששם של ראשי העדות החרדיות ורבניהן לאבדן קהילותיהם: רבים מבני העדה נחשפים לעולם החילוני, המתירני, וחלקם מתפתים "לחזור בשאלה". אמנם רבים יותר, כמדומני, "חוזרים בתשובה", אך לא כל הרבנים מאושרים מ"התחלופה", וקצרה היריעה לפרט מדוע.

בנוסף אכן רבנים רבים וטובים חרדים באמת ובתמים לתורת ישראל, אשר מיליוני יהודים מתומכיה אבדו בשואה. השירות בצבא נראה בעיניהם כסיכון לאמונת בניהם ובעיקר לנטישתם של אלו את עולם התורה גם אם לא ייטשו את הדת. לא בכדי כולנו מכנים את הצבא "כור ההיתוך". כוונתנו לטוב, אך החרדים רואים ב"כור היתוך" זה פיתוי גדול ורעה עצומה.
על כן עלינו לטפל בנושא בזהירות ואפילו בחרדת קודש.

 

ההכשרה הצבאית לבני הישיבות.

במלחמת השחרור לחמו בנו הן הכנופיות הערביות והן שבע מדינות ערב. במלחמת ששת הימים לחמו בנו שלוש מדינות ערביות וכך גם במלחמת יום הכיפורים, בה השתתפה דיביזיה משוריינת עיראקית, שלא לדבר על חיל-משלוח אלג'ירי, או טייסים ומשגרי טילים סובייטים.

כיום אכן שורר שלום קר בין ישראל למצרים וירדן. מצרים מתחמשת ללא הרף, הגם שאין כיום כל אויב חיצוני המאיים עליה. האיום הסורי פחת, אך חמאס הקימה צבא של ממש ברצועה. בלבנון החיזבאללה מקיים צבא מאורגן וחמוש היטב, הצובר נסיון קרבי [ורצחני עד מאד] בסוריה. אל-קעידה הרחיב מאד את שורותיו וגם הוא רכש נסיון קרבי באפגניסטן ובסוריה.

על רקע זה מוזר בעיני שצה"ל אינו נלהב לגייס את כל החרדים חבי-הגיוס. במדינה כה קטנה ומאוימת כישראל הייתי מצפה לגישה אחרת.

אחד השיקולים לגישתו של צה"ל היא העלות העצומה שבגיוס חרדים בדרך אשר מסתמנת כיום: אחת הדרישות של החרדים היא לדחות את גיוסם של אלו אשר כן יתגייסו , עד גיל 22. הנחתם היא שעד אז יתבססו הצעירים בחיי הדת, יתחתנו, יביאו ילדים לעולם והסיכוי שיתפתו לְמַדּוּחֵי העולם החילוני, כשהם בעלי משפחות, קטן בהרבה. דא עקא שאז הצבא יאלץ לשלם לאברכים המתגייסים משכורות של ממש, שיהא בהן לפרנס משפחה.

הצעתי היא לשנות לחלוטין את הגישה, ובתקציב ענק, אשר ישתלם מאד בסופו של דבר, יש להקים חטיבה דתית כשרה למהדרין, בה ישרתו רק גברים דתיים, ואשר תתנהל באורח חיים חרדי, עם מזון כשר למהדרין, תוך שמירת מצוות , כולל שבת כהלכתה, כאשר לרבנות הצבאית, ואפילו לרבנים מהקהילות אשר בניהן גויסו, יהא מעמד כלשהו בחטיבה.

תפקיד חטיבה זו יהא להעביר לצעירים החרדים טירונות רובאית דתית כהלכתה. ניתן להכפיל את משכה כך שאחרי שבועיים אימונים יוקדשו שבועיים ללימוד תורה, או בכל חלוקה אחרת של הזמן, באופן שגחלת הלימוד תישמר. לאחר הטירונות יוזמנו המסיימים לקורס מפקדי כיתות [או מפקדי טנקים], קורס חובשים, קורס נהיגה לרכב קרבי, קורסי קשר או קורסים נוספים, הכל באותם תנאים.
אחרי שיוכשרו ללחימה בטירונות או בקורס פיקודי ראשוני, על טהרת הפיקוד הדתי, ללא מעורבות עם צעירים חילונים או חיילות, יחזרו לישיבותיהם, ואז יקראו לשירות מילואים קצר במסגרת דתית דומה. אם צה"ל ידרש להם – או אז יוזמנו להמשך שירות החובה בגיל 22.

אם הניסיון יעלה יפה, ואין סיבה שלא יעלה יפה, ניתן יהא להקים גם בסיס לבנות טירוניות, שגם בהן יהא כל הפיקוד נשי-דתי.

במלחמת השחרור נוכחנו כי צעירים חרדים, בני ישיבות חסרי כל הכשרה צבאית, נטלו חלק בלחימה בירושלים ובצפת ולבטח בעוד זירות. היש ספק שאילו קבלו מראש הכשרה צבאית היתה לחימתם יעילה בהרבה ואולי גם היו נחסכות פגיעות רבות בנפש.

קבלת הצעתי, שבהחלט מחייבת שינוי גישה משני צדי המתרס, ותקציבים אכן גבוהים, תאפשר להכשיר כח לוחם לעת חרום, תביא לתחושת השתייכות לכלל העם ולמדינה, תעניק לאותם חיילים חרדים בטחון עצמי מוגבר ואולי גם תציל את חייהם, אם בעת מלחמה ואם בעת שיותקפו כבודדים, דבר המתרחש פה לעתים תכופות מדי.

אם תלמידי חכמים שעלו מבבל לחמו לבנין ושמירת חומות ירושלים לצד נחמיה בעליה מבבל, אם יהודים חרדים לחמו ביוונים [הסורים] לצד מתתיהו ובניו, אם רבי עקיבא ותלמידיו לחמו בשורות צבא בר-כוכבא – אין מניעה שבני-ישיבות כיום ירכשו ידע צבאי ראשוני בצה"ל, בגיל 18, תוך שמירת תורתם וטיפוחה.
אין השקעה חשובה וטובה יותר למדינת ישראל ולכלל יהודיה.
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל