המסע המכושף לארצו של רב מגף - פרק רביעי (אומבריה)

האם שאלתם את עצמכם פעם מה בין פטוצ'יני למוסליני, או במילים אחרות מה בין פיצה עם אנשובי לתחנה המרכזית? מה לא עובר על גיבורנו; מפגש עם אינקיוויזיטורים מן העבר, מכשירי עינויים מן ההווה ושאלה אחת פשוטה – איך לעזאזל אומרים "שירותים" באיטלקית?!

 

 

18.08
יום שלישי
פרוג'ה-אסיזי
חבל אומבריה

הבוקר נפתח אצל מרקו ופולה בקפה משובח במקינאטה שבחווה, איזה כיף לישון ולקום לא עייפים! פלא בריאה של ממש.
יצאנו נרגשים באוטובוס המקומי לפרוג'ה וטיילנו בין סמטאותיה הקסומות בעיר העתיקה. אי אפשר שלא להתאהב. כל חצי מטר כנסיה, המון פסלים של אנשים שקוטלגו על ידנו כ"אינקויזיטור שהעלה על המוקד המון יהודים" ולצדם גנים מטופחים עם זקנים מטופחים לא פחות...

 

 

יחי ההבדל הקטן...

 

פגשתי פעם זוג דתי מחו"ל תועה ברחובות קהילת הקודש ת"א בחיפוש עיקש (נאיבי?) אחר מסעדה כשרה לארוחת צהריים. הם תארו באוזניי את מעשה הכשפים, כיצד כיתתו רגליהם ממקום למקום אבל איפה שהיה כתוב כֹּשֶר הכוונה היתה למכון ולא לצלחת ריחנית עם תעודה...
חברי הישראלים, היכונו! אם אתם יוצאים לסיור על בטן ריקה בעיר הגדולה, שימו לב, PIAZZA היא ממש לא בהכרח הבצק עם הגבנ"צ הנוזלי, אלא כיכר (עם ידע בסיסי בגיאומטריה אפשר להבין למה זכו השתיים לאותו השם...). וכך יצאו גיבורינו בחצות היום, תחילת זמן א.צהריים, אל פיאצה פארטיזני (היא כיכר הפרטיזנים. עדיף לא לשאול איך קראו לה לפני...) משם עלו אל האוטובוס לאסיזי.

 

 

אל תבריזי, בואי לאסיזי!

 


אסיזי היא עיירה יפיפיה שגולשת על ההר באצילות חיננית. הסמטאות הימי-ביינימיות מנוקדות חנויות קסומות, כמו למשל: חנות לכלי עץ: טבעות עץ, שרשראות, כלי מטבח, צעצועים, בובות פינוקיו ועוד. חנויות לבובות כפפה, לסבונים ומה לא. כעת נופשים גיבורנו לרגע ליד קיאזה-נובה, מולם, כצפוי כאן, כנסיה עצומת ממדים.
פרוג'ה העתיקה, כמו גם אסיזי, הן ערים ימי-ביינימיות, עתיקות, בעלות סמטאות מוצלות להגנה מפני השמש המזרח-תיכונית המוכרת לנו היטב. העיקרון המנחה כאן הוא קצת בדומה ל"כל בית צריך מרפסת", רק בתרגום לאיטלקית: "כל עיר ימי ביניימית צריכה כנסיה ענקית ומבצר מאיים", סוד האושר, כך מסתבר, הוא בכמה תפניות קלות בתפיסה האדריכלית... אה, כן, וגם הדתית.

 

 

 

שביל האבנים הורדורדות...

 


אחד הדברים היפים באיסיזי והמייחדים אותה הן האבנים מהן היא בנויה. אלו אבנים ורדרדות, שלדעתי מקנות לעיר קורטוב של סרט מצויר, בוא נגיד "הלב".
היה לנו יום שיטוט מרתק בעיר, שכלל מה שמרקו כינה כ"ללכת לאיבוד בסמטאות" – שמתגמל את האובדים היטב, בשלל עציצי גרניום צבעוניים, בתריסי עץ מקסימים, פרזולים יפים, מבנים ימי-ביינימים חומתיים, רצפות שובות לב וחנויות נישה קטנות.
היה לנו קצת קשה למצוא מים, בדיוק כשהעפלנו אל מבצר רוקה מאג'ורה, ובמהלך הטיול בו אני מודה שהייתי מותשת וצמאה. גם שירותים, ובמיוחד חינמיים, לא פשוט לאתר כאן משום מה. הלכנו על טכניקת 'להתפנות – זה לחלשים'. אווץ'!

 

 

MAKE DRESS NOT WAR!

 


מבצר רוקה-מאג'ורה שנמצא בקודקודה המהמם של אסיזי, מול נוף פראי אינסופי, הוא מבצר די ענק, בתוכו שבילים תת-קרקעיים שמובילים אל מגדלים במבצר. במבצר גם כלי נשק אביריים מגוונים, כלים מכלים שונים ששימשו לעינויים (בחרנו במקרה ספציפי זה לא להתעמק ולבחון באופן אמפירי כיצד זה עובד) ומבחר סרטי וידיאו ותמונות מפסטיבל הרנסנס באסיזי (כמובן שם נשארתי, בעוד מרקו משוטט לו בנפתולים התת קרקעיים... שוחרת שלום שכמותי מעדיפה שמלות ואופנה על כלי מלחמה – MAKE DRESS NOT WAR!).

 

 

 

אנקדוטה:
אם תהיתם מה הדבר הכי כייפי בשבילנו הישראלים – עד כדי הסיבה הטובה ביותר לחצות את גבולות ארץ הקודש ולשלם על כך אי אלו יורואים טבין ותקילין – ובכן, זו ההנאה במפגש עם חוליגן מופגן יותר ממך.

והרי לכם סוכריה רצינית:
חיבתם של האיטלקים לגרפיטי מוזרה וחסרת גבולות. בכל מקום ואתר תחת השמש האיטלקית מתנוססים עקבות ספריי שהושארו על קרונות רכבת, פחי אשפה, קירות בכל האזורים, עניים כעשירים בסביבה.
רומיאו, לא חָרָם?!

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל