אינפלציה של ריגושים וקהות חושים

כשקהות החושים תעטוף אותנו ולא תשאיר טעם לחיים. מה יקרה אז???

פורים

מתוך שינה שמעתי צרחות והתעוררתי בבהלה, רצתי לחדר של הילדים כדי לגלות את התאומים, האחד בתחפושת לא ברורה והשני בתחפושת של מִפְלַץ (זכר של מפלצת) מנהלים מלחמה מתודית בכוחות האופל.
"עד פורים יש עוד שבוע," גערתי בהם, "תפשטו את התחפושת שלא תהרס."
"אבל אבאאאאאא היום זה יום מפלצות"
"יום מפלצות?"
"כן, השבוע, כל יום כל השכבה, מתחפשת למשהו שקבענו מראש. ככה זה כל בית הספר".
בני ברמן נהג לשיר "לא כל יום פורים" אולם מאז חלפו כבר איזה ארבע עשורים וכנראה שאם האינפלציה הגואה יש כבר שבוע של פורים.
כילד חיכיתי לפורים כבר מחנוכה.
תכננתי תחפושת, חיפשתי אביזרים, יצרתי אביזרים, התרגשתי .... וביום פורים ... היה החג שלי.
היום היה שונה. יום מיוחד.
שבוע פורים ??? מה אעשה בו?

 

יום הולדת

בַּעֲווֹנוֹתֵנוּ, בסמוך לפורים אנו סובלים ממכה שאינה כתובה במקורות, יום הולדת!
אצלנו מדובר במכה משולשת – שלושתם נולדו באותו חודש.
אמנם אדר כבר גדול ומארגן לעצמו אך לתאומים (בני 10) אנחנו מארגנים.
משנה לשנה המכה כואבת יותר.
כשחבריהם עושים הפקות שאנחנו לא עשינו בחתונה ...
"אבא, אבל עמית עשה באולם והיה DJ , שיר לקחה את כל הכיתה לבאולינג והיה פיצות, עמית לקח את כל הבנים לסופרלנד ואצל נעם היו זיקוקים ו...."
זיקוקים? בחתונה שלי לא היו זיקוקים!
"יש לי רעיון .... אולי תזמינו כמה חברים למסיבת פיג'מות?"
הרעיון כובש אותם ... "כן נזמין, כל אחד, 10 חברים ו...."
"עצור!, כל אחד 2 חברים"
"אבל אבא...."
"לא אבא ולא סבא .... 2 חברים" (בסוף התפשרנו על 3 חברים)
כשהייתי בגילם היתה מסיבה בכיתה ... עוגה, קצת ממתקים וקצת משחקי חברה.
כשאדר היה בגילם, המסיבה הייתה בבית, עוגה, קצת ממתקים וקוסם (או מפעיל).
כבר אצל אדר חשבתי שזאת הגזמה פראית אבל היום .... כל יום הולדת אתה צריך משכנתא.
אגב, אם חשבתם שאצל אדר הסיפור פשוט... חברה שלו לקחה אותו ליום כיף שכלל ארוחת בוקר בבית קפה, שיעור טיסה בשמי הארץ, טיולים בעיר הגדולה והנזק שלנו הסתכם במסעדה לכולם, מיכל דלק וכיבוד (לרבות שתיה חריפה, פיצות, בורקסים ו...) לכל החברים שבאו ביום שישי בערב.
כשאני חושב מה היתה המתנה שאני קיבלתי בגילו ליום ההולדת ....

 

מסיבות סוף השנה

החופש הגדול בפתח ומסיבות סיום שנה מתנפלות עלינו מכל כיוון.
בשעה 17:00 מסיבה ליובל בשעה 19:00 טקס של אדר ואני מלהטט בין אירועים.

היום יש ליובל (בן 10, מסיים כיתה ד'):
טקס סיום שנה
התאספות משחקי מחשבות
מסיבת בריכה
וטקס חלוקת תעודות.
שנה אחת הסתיימה.... 4 מסיבות

לאדר (בן 18 מסיים י"ב)
מסיבת הרונדות (אין לי מושג מה זה אבל הוא קיבל רכב עם מיכל מלא והחזיר עם מיכל ריק)
טקס סיום 12 שנות לימוד
אפטר פארטי
נשף סיום
נשף? לא פחות ולא יותר... נשף.
אנחנו יצאנו בזול, בן זכר, חולצה יפה, מכנס, עניבה ו....ז'קט?
"למה ז'קט? אחרי 5 דק' תתבשל מחום ותזרוק אותו בצד. וחוץ מזה זה ז'קט חד פעמי, אתה מתגייס, לא תלבש אותו יותר."
עמדתי נחרצות על שלי. "אתה רוצה תקנה מכספך" והוא קנה.
(מכספו עאלק... הוא קנה ממה שהיה לו בבנק... והוא מתגייס ואני, כפי שעשיתי מאז שנולד אמשיך לשלם את כל צרכיו.)
אבל אצל הבנות ... שוחחתי עם אמא לבת ...
שמלה – 2,000 ₪, נעלים -500 ₪, מספרה – 250 ₪, איפור – 250 ₪. כמו בחתונה.
כשהייתי ילד, היתה לנו מסיבת סוף שנה ו ... זהו.
חגגנו, השתללנו, זה היה סוף שנה. המסיבה שמצתה את הכל.
חשבתי על כל האינפלציה הזאת בריגושים...

 

זאת רק ההתחלה

זה רק מתחיל בבית ספר ...
ממשיך ב:
חתונות שהכלה מוצנחת ממסוק, החתן מוקפץ מצוללת והרבי מגיע בבנג'י.
זיקוקים, DJ, תזמורת, הופעה של אייל גולן, מנות של כבד אווז, פאררי מתנה לכל אורח וחובות של רבע מליון שקל להתחיל איתם את החיים.
(אבל זה לא נורא, כי כשנגמר הריגוש ולא בא ריגוש חדש ... אז מתגרשים וכל אחד נשאר עם חוב של רק 125 אלף ₪)
טקסי ברית וזבד הבת מושקעים לא פחות, עם מאות אורחים ומשכנתא נוספת.
בר/בת מצווה עם הפקות טלוויזיוניות ... כוכב נולד, כוכב מת והאח הגדול ... תנו לילד לגדול.
ומכאן חזרנו למסיבות יום הולדת בומבסטיות ואין סוף חגיגות בפורים.

 

אז מה בעצם קורה לנו?

ומה אנחנו מרגישים?
קֵהוּת חוּשִׁים!
המסיבה כבר לא מסיבה ...
כבר היינו, כבר עשינו ... וזה כבר לא מספק .
אנחנו חיים בעולם של התמכרות לריגוש וכמו בכל התמכרות הסם כבר לא עושה את זה.
צריך מנה נוספת, צריך מנה גדולה יותר, צריך מנת יתר.
פעם האנדרנלין זרם כשנישקנו בפעם הראשונה.
היום אם לא עושים, במועדן, חפוז בשרותים עם 3 אנשים שונים הערב לא היה מוצלח.
פעם לעלות על הגלשן ולתפוס גל היה מסעיר, היום אם אין לך מצנח ופרופלורים מחוברים לתחת זה לא זה.
והשלב הבא???
כשיגמרו האפשרויות, מנת סם ... אחרי מנת סם ... אחרי מנת סם
כשהאינפלציה תכה אנושות בריגוש, ואנחנו כבר לא נחוש.
כשקפיצת ראש ממטוס כבר לא תעשה לנו את זה וגם לא אורגיה עם בר רפאלי וגל גדות ...
כשקהות החושים תעטוף אותנו ולא תשאיר טעם לחיים.
מה יקרה אז???
דבר אחד השאירו לנו מבלי לכרסם בו...
וזה לא שלא רוצים ...
הרי כבר בגן הילדים שרנו:
"אז למה לא כל יום שבת?"


מקור תמונה: FreeDigitalPhotos.net


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל