ללמוד או לא ללמוד? הכל עניין של תזמון

הכל בחיים עניין של תזמון. האם ההצעה שהוצעה לי הגיעה בתזמון הנכון?

אני עובדת במגזר הציבורי למעלה מ-11 שנה. לפני כחודש נשלח לכל עובד בדואר האלקטרוני הצעה מפתה. הוצע לנו לימודים לתואר שני בלימודי מנהל במגזר הציבורי באוניברסיטת "הרווארד" בארה"ב. הלימודים המוצעים היו במימון מלגה מלאה, כאשר על העובד להתחייב לחזור לעבוד במקום העבודה בו הוא עובד במגזר הציבורי בתפקיד ניהולי במשך כשנתיים לאחר סיום התואר.

חבריי למשרד לחצו עליי להגיש מועמדות בטענה שההצעה ממש תפורה בשבילי. הגשתי מועמדות לפרויקט, אבל לא הייתי שלמה עם זה.

אחרי יומיים, הודיעו לי שעברתי את השלב הראשון ושעליי לגשת לשלב השני: מבחן בנוגע לרמת האנגלית שלי. אבל הספקות המשיכו לנקר בי. ידעתי שאני אעבור את השלב השני, לא בך היו הספקות שלי, הספקות שלי נדדו לכיון השעון הביולוגי.

אני בת 34, כל ביקור אצל רופא נשים משהייתי בת 30 מלווה בשאלה של הרופא: "נו, מה עם ילדים"? האמת לאמיתה אני ממש כמהה לילדים. הגרוש שלי לא רצה ילדים, וזאת הייתה אחת הסיבות מיני רבים לפרדה בנינו. התגרשתי מהסיבה שיש לי חלום ילדות של משפחה עם בעל אוהב וילדים.

אם אני אלך עכשיו ללמוד, אני אאלץ לדחות את חלום המשפחה לעוד 3 שנים. חברותיי אמרו לי שאולי שם אני אפגוש את בן זוגי ויהיו לנו ילדים ומשפחה, מה שיכול להיות נכון, אבל אני מתחייבת לחזור לישראל בסיום הלימודים, ולכי תגררי את כולם בחזרה לישראל. מחשבה שרק הגבירה את התחושה שאני הולכת לוותר על החלום שלי למשפחה.

שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת ללמוד ואני חושבת שהזדמנות כזאת היא חד פעמית, וכמובן שזאת אגדה מבחינתי ללמוד "הרווארד". אבל התזמון היה ממש לא נכון.

זה לא סוד, עברתי את אחת השנים הקשות בחיי. השנה הזאת הייתה רצופה מהמורות ושינויים. אני חשה שהגוף שלי לא מסוגל לעבור עוד שינויים רדיקליים. המחשבה שעליי לעזוב את משפחתי הקרובה, ואת מולדתי אל מקום חדש שמעולם לא הייתי בו, מלאה את גופי חלחלה עד כדי כך שפיתחתי שפעת.

מצד שני, כרסם בי כעס. כעס על כך שלא נולדתי גבר. אני בטוחה שהצעה כזאת לגבר הייתה ממש מפתה, והוא היה הולך אחריה בעיניים עצומות. אחרי הכל לגבר אין שעון ביולוגי, וכשהוא יחזור לארץ בגיל 37 עם תואר מאוניברסיטת "הרווארד" הוא ייחשב "מציאה". אבל אישה בגיל 37 עם תואר מאוניברסיטת "הרווארד" תחשב "שווה עם יכולת פוריות ירודה".

ההצעה ללמוד ממש קסמה לי, אבל התזמון לא היה נכון. הגוף של אותת לי שזה לא הזמן לשינויים והשעון הביולוגי תקתק בחוזקה, אז נשארתי בישראל ואמרתי בלב כבד "ביי ביי" להצעה.

אני עדיין לא יודעת אם פעלתי נכון, אבל אני מקווה שלפעמים חלומות מתגשמים, ושבעוד שנה אני אחבק את בן זוגי וילטף את בטני התופחת...
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל