המרוץ לנשיאות: ריבוי מועמדים כבר כמעט מבזה את התפקיד

יש איזה מכרה זהב נסתר בבית הנשיא או איזה סוד מדהים שלא גילו לנו? למה כל כך הרבה נדחקים להתמודד על תפקיד הנשיא הבא?

מסתבר שתאוות הכבוד והכיבודים עצומה היא נחלתם של רבים.

אני לא נכנס לשאלה הנמצאת בויכוח שנים רבות, האם צריך בכלל את מוסד הנשיאות בארץ כשצורת המשטר היא הנוכחית, נצא מתוך הנחה שהוא נחוץ. בכל זאת, דרושה איזו דמות מורמת מעל, שלא שוהה בביצה הפוליטית ו / או במוסדות כאלה ואחרים של המדינה , ייצוגית, כזו שיכולה להביע משהו שונה , משהו המייצג את כל חלקי העם כלפינו פנימה והחוצה כלפי העולם. ואם אלה קווי המתאר הכלליים של הדמות, בצרוף עוד כמה תכונות כמו ידיעת כמה שפות, אינטיליגנציה ממוצעת ומעלה והשכלה מסוימת, שהרי הדמות הזו צריכה להכיר ולדעת כל מיני נושאים ולא להסתמך רק על יועצים שונים שיזינו אותה מבוקר ועד ערב (ובהזדמנויות שונות תביך אותנו בפליטות פה מוטעות ...) אז אני באמת לא מבין את ריצת האמוק המתרחשת לנגד עינינו של כל כך הרבה מועמדים הרואים את עצמם ראויים לתפקיד. מה קרה פתאום? מה כולם רוצים להיות נשיא / נשיאה ?

בכלל, זה שכיום המערכת הפוליטית בוחרת את הנשיא, זה ביזיון בפני עצמו. אנשים בעלי אינטרסים קטנים, חוברים ליצירת אינטריגות בעד ונגד מועמדים על בסיס של סגירת חשבון או טובה למועמד כזה או אחר. כבר מזמן שבחירת הנשיא היתה צריכה לצאת מהידיים הפוליטיות ולהעשות על ידי ועדה ציבורית רחבה שחברים בה אנשים ישרי דרך ומוכרים בזכות פועלם המבורך, ולא קשורים למרכזים פוליטיים כאלה או אחרים. או כמו שנשמע לאחרונה , אולי בחירה על יד כלל הציבור, גם זה רעיון הראוי לבדיקה. אבל חברי הכנסת? רובם שוחים רק בתוך עולם צר של אינטרסים. בחירת הנשיא על ידם היא עוד הזדמנות ל "שמור לי ואשמור לך" או "אני אצביע בעד, אתה חייב לי".

פעם, לפחות לטעמי היו כאן כמה נשיאים מורמים מעם, ראויים לתפקיד. פרופסור קציר למשל, בא בכלל מהאקדמיה. איש מדע שחזר לאחר תום כהונתו לשולחן המחקר במכון ויצמן. אני גם זוכר את יצחק בן-צבי , בשנותיה הראשונות של המדינה. נכון, הוא בא מתנועת העבודה אבל הוא היחיד שנבחר פה אחד ל 3 כהונות כי אכן היו בו באיש הזה,בתכונותיו ובצניעותו המופלגת משהו מיוחד. אין כאלה אנשים כיום. בשנים ההם, גם אם נבחר אז על ידי המערכת הפוליטית, הקפידו חברי הכנסת הקפדה יתרה שלפחות ייבחר איש שהוא באמת משהו שונה, משהו ייצוגי, היכול להתחבר לכל אחד ואחד. ההקפדה הזו הלכה ונעלמה ברבות השנים והבחירה הפכה להיות ענין של אינטרסים. אמנם, היו מאז גם נשיאים ראויים בזכות אישיותם שהביאו לא מעט כבוד וערך מוסף לתפקיד, כמו למשל הנשיא הנוכחי. אבל עדיין השיטה בה הם נבחרו פגומה בעיני. אני בכלל לא בטוח ששמעון פרס, שכיום מקובל על חלקים נרחבים בעם היה נבחר לו הליך הבחירה היה בידיים שאינם קשורים לפוליטיקה.

בחלוף השנים, ההקפדה של המערכת הפוליטית על איכות אישיותו של המועמד שכאמור צריך בעיני להיות באמת מישהו מיוחד מאד וראוי התרופפה וכיום בכלל כל אחד רואה את עצמו מועמד. מספיק שהוא מקושר, מספיק שהוא מוכר- זה כבר עושה אותו / אותה למועמד / מועמדת מתאימים. לטעמי, ריבוי המועמדים כעת רק מראה כמה הכבוד והכיבודים בתפקיד הזה כל כך חשובים
וקורצים להרבה. ריבוי המועמדים בעיני גורם לזילות התפקיד. מה ההסתערות הזו על התפקיד הזה?

אנחנו צריכים משהו אחר. לדעתי הציבור (או או אותה ועדה וירטואלית בנתיים) צריכה לחפש מישהו ראוי . אחד כזה שבאמת באישיותו ובתכונותיו מעל כולנו. אחד כזה שלא בקלות ייעתר לנו. שנצטרך להפציר בו והוא יתחבט בינו לבינו ולבסוף יסכים. ההתלבטות שלו תבוא בחרדת קודש, מתוך צינעה, מתוך ענווה ומתוך הכרת חשיבות הייצוג של העם. הוא יבחן את עצמו האם הוא בכלל ראוי ולבסוף, לאור בקשות מכל שכבות העם הוא יקבל עליו את התפקיד. בדיוק כמו שמשה רבנו, ניסה להניא את אלוהים מלהטיל עליו את התפקיד באומרו: " הן כבד פה וכבד לשון אנוכי" אבל לבסוף קיבל עליו את הדין. במקרה שלנו מדובר בדין העם. העם רוצה אותך - אינך יכול לסרב. בשונה מהיום שבו כל בר בי רב סבור שהוא ראוי. עוד ועוד קופצים על עגלת המרוץ, משל היה זה מרוץ לאיזה רשות מועצה או מפלגה. תראו כמה מועמדים יש, וייתכן שעוד כמה יצוצו.

לא מכובד, ולא ראוי בעיני. אם כך בוחרים נשיא, מוטב שלא יהיה כלל.נסתדר בלעדיו.
 
תמונה ראשית: בית השלום

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל