למה מה עשיתי? שרשרת של טעויות שכמעט הביאה אותי לרבנות

שרשרת של טעיות כמעט הביאה אותי למדרגות הרבנות, והכל בגלל האות צ'.



הבוקר התחיל כמו בכל בוקר. התחלתי למשש את המיטה, לנסות למצוא את השלט (כן, ככה אני מתעורר), בעוד אני רואה חדשות ואת תוכניות הבוקר אני מנסה למתוח את עצמי (לא יותר מידי שאני לא אגבה), אחרי שצחצחתי, התקלחתי, הסתרקתי (הלוואי), התלבשתי, גרבתי גרביים ונעלתי נעליים, נעמדתי מול המראה והתוכחתי עם עצמי. שמנתי קצת? אמממ לא אני חושב שזה בסדר.
"
בוקר טוב?" הכרזתי אל חלל הבית ללא מענה, עברתי את המשקוף של חדר השינה לכיוון המטבח ושוב שאלתי "בוקר טוב?" ושוב ללא מענה מה קורה פה? חשבתי לעצמי, העולם נחרב ואני האחרון שנשאר? היתכן שבכלל הם הפכו לזומבים? נלחצתי לרגע (תנסו לדמיין את האישה שלכם רעבה לאכול אותכם זה יכול לצלק אותך לחיים), התקרבתי למכונת האספרסו, הכנסתי את הקפסולה למכונה ולחצתי על הכפתור, בזמן שהקפה יצא מהפיה של המכונה וחלל החדר התמלא בריח המדהים של הקפה ראיתי בחטף על קצה השולחן מכתב, לקחתי את כוס הקפה והתקרבתי לעברו. הרמתי את המעטפה סובבתי אותו ולמרבה הפליאה גילתי שהוא מופנה אלי ובכתב ידה של אשתי
 והוא היה מנוסח ככה 

"לארז בעלי:
נמאסו עליי כל הסרטים הללו, לא האמנתי שתעשה לי דבר כזה, אתה דווקא אתה!!!

יצאתי לנקות את הראש, אבל כשאני חוזרת אנחנו צריכם לשבת לשיחה צפופה ורצינית שבה אני מצפה לתשובות."
וזה המשיך "נ.ב... אם עד עכשיו לא הבנת איפה הבעיה, אז שתדע, קראתי את המכתב שכתבת על המחשב בלילה, כנראה היית עייף מידי לסגור את המסך".

עד לאותו שנייה הכל היה בסדר לרגע לא ידעתי אם אני מדמיין? או אולי עדיין ישן? אז דפקתי לעצמי סטירה קטנה... אייי כאב לי וגם נפל לי הקפה. לא, אני לא ישן מה לעזאזל רשמתי? בזריזות נכנסתי חזרה לחדר הרמתי את המחשב פתחתי אותו ומיד עלה לי הטור שכתבתי לכם, כן לכם (הכל בגללכם). איך לא סגרתי את המחשב? איך נתתי לה לקרוא לפני כולם? איך נפלתי לטעויות של מתחילים?

בלילה האחרון נדדה שנתי לא הצלחתי להירדם, אולי זה עייפות יתר? אולי אני גורר מחשבות מטרידות? ואולי הסרט של הזומבים הציק לי? ניסיתי לספור כבשים, נהייתי רעב, הפעלתי במחשב קולות נחלים הרגשתי שאני עוד רגע טובע, אמרתי אולי קולות של דולפינים? ניפחו לי את המוח. לא משנה מה ניסיתי נשארתי ער, אז החלטתי לספר לכם סוד בטור של השבוע!
 וככה כתבתי:
 
מאז שהכרתי אותך "צ" השתנו חיי. את כמו גלגל שמתגלגל, כשמתחילים איתך קשה להפסיק, כשהיינו ביחד ואפילו עם קבוצה של אנשים תמיד הרגשתי שאת איתי וכשאת איתי אני הכוכב של הקבוצה אני מסמר המסיבה, כשאת איתי אני מאושר בזכותך החיוך נשאר. "צ" את הופכת אותי לאדם מאושר, את ואני זה אחד זה מושלם, את נותנת לנשמה שלי מרגוע ומורידה שנים מהפנים, את הופכת רגעים עצובים לשמחה גדולה, את מחזקת אותי, בחושך שאני פוחד וכשחששות על המחר עולים בי אני פותח טלויזיה לערוץ הקומדיות ואת חוזרת לי לחיים מזכירה לי נשכחות .
"צ" מה הייתי עושה בלעדיך? כמה שזה ישמע לך מוזר אבל אפילו לחיי הזוגיות שלי את עושה טוב, כשאת איתי הזוגיות שלי פורחת והשיחות שלי וזוגתי בזכותך הופכים לרגעים בלתי נשכחים, לפעמים אני נזכר בך בכל מיני סיטואציות שלי ושלך, אני נשאר מאושר וכשאת עוזבת השגרה חוזרת. מאז שברחת והשארת אותי בדד פצוע בשטח מדדה לאיטו, אני חש בודד פגוע ומיואש, בואי אלי, תחזרי אלי, אני צריך אותך! תגידי לי מה לעשות ואעשה! רק תתני רמז אני מתחנן, תביני רק איתך אני מאושר, רק איתך אני מבין מזה אושר, רק כשאת איתי העצוב עוזב והחיים נראים יפים יותר ומבטחים יותר.

"צ" שלי
מתגעגע אליך
ארז.


 
למה קראת את זה אישה?! למה? זה שלי, זה פרטי (עד יום שישי כשזה הולך לדפוס), האמת קראתי את זה לפחות פעמים עד שהבנתי את מה שאת הבנת, וחבל שככה סתם הרסת לעצמך עוד יום מושלם במחשבות מטופשות על שום דבר. לידיעתך יקירתי, יפתי, אישתי, "צ" זה "צחוק" ובתקופה האחרונה זה קצת חסר לי… צחוק.








למה מה עשיתי?
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל