יום חמישי, תחנת רכבת הומה ופתאום קולטות עיניי מצבור של אנשים וכולם מחייכים. היה לי עוד זמן עד שהרכבת שלי מגיעה, אז התקרבתי וראיתי סטנד עם הפרסום של שלטי חוצות שכבר ראיתי קודם לכן בתחנה אחרת ברכבת: "צריכים ספייס? דאודורנט spacer כל הספייס שבעולם". ספייסר לגבר בניחוח בואש מצוי. ספייסר לאישה בניחוח שום טבעי. זה חלף מול עיניי – ראיתי, לא ראיתי. אבל כשראיתי את האנשים המחייכים התקרבתי, סתם מתוך סקרנות:
"זה רציני?"
"יש מוצר כזה?"
"למה שאשים עלי ריח שכזה?"

אין לי מושג, מה היתה המטרה. אם מתכננים באמת לשווק מוצר שכזה, אם זה רק גימיק למוצר אחר. מה שברור הוא שמי שמשווק את מה שזה לא יהיה – הוא אדם יצירתי. לקח צורך של החברה שלנו, שהרי בחיים מלאי המתח אותם אנו יום-יום חווים, מי לא משווע לקצת מרחב ,למקום של שקט. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתחנת רכבת, ביום חמישי בערב, כשהרכבת עמוסה בריחות וקולות שלא תמיד מנעימים לנו את הנסיעה וכדי לפתור אותנו מהבעיה שלנו הוא משתמש בדאודורנט עם ריח שמבריח אנשים ממני. האם זה הספייס שאני רוצה? הרי הוא מבריח אותם ממני ואני נשארת איתו...
ספייס בעבורי הוא מקום של שקט, הוא יכול להיות בכל מקום, כן, גם ברכבת, גם בתוך ההמולה של טלפונים מכל עבר, ואנשים שמדברים וגופות שנצמדים זה לזה, יש את המקום הזה שהוא שלך. את היכולת שלך לעצום עיניים, לשמוע את עצמך, להביט פנימה על היום שלך.